למה נשים נהנות יותר מסקס בסוציאליזם: ועוד טיעונים בעד עצמאות כלכלית // קריסטין גודסי } תרגום: אלי למד } נמלה } 199 עמ'
ספרה של האנתרופולוגית קריסטין גודסי, 'למה נשים נהנות יותר מסקס בסוציאליזם', מציג שתי תפיסות מתחרות ביחס לשאלה כיצד לנהל את המיניות ההטרוסקסואלית: מצד אחד, ישנה תאוריית הכלכלה המינית שהציגו שני חוקרים אמריקאים, רוי באומייסטר וקתלין ווס, במאמר שנוי במחלוקת מ-2004, ובו טענו כי אהבה ורומנטיקה הן כסות לאופי העסקי של היחסים בין המינים: נשים מוכרות סקס וגברים קונים אותו. גודסי טוענת שחוקרים אלה השתמשו למעשה באופן רדוקטיבי בביקורת המרקסיסטית המקורית על היחסים החברתיים-כלכליים בקפיטליזם, משום שהניחו בבסיס מחקרם הנחה שגויה שנשים מעוניינות בסקס פחות מגברים.
לנין נבהל. אלכסנדרה קולונטא י
(Universal History Archive, Universal History Archive/Univer)
מצד אחר, טוענת גודסי, רלוונטית תפיסתה הוותיקה של אלכסנדרה קולונטאי (1982-1952), ההוגה הסוציאליסטית שהתנתה יחסים אותנטיים בין המינים בעצמאות כלכלית של נשים, ואף פעלה לשם כך במסגרת תפקידה כשרת הרווחה ברוסיה לאחר מהפכת אוקטובר. אך חזון השחרור שלה, שמשמש השראה למחשבה הפמיניסטית עד היום, היה נועז כל כך בזמנו עד שלנין הרחיק אותה לבסוף לנורווגיה, כשגרירה. הוא וחבריו קידמו נושאים אחרים – התנהלות קלאסית של דחיקת נושא זכויות הנשים לתחתית הסולם. כנראה שהם גם נכנעו לתרבות האיכרים הרוסית השמרנית, והרפורמות לא בוצעו. סטלין אחריו ביצר את שלטונו הטוטליטרי, בין השאר, באמצעות החזרת חלוקת התפקידים המגדרית המסורתית באשר לגידול ילדים, בהוצאת ההפלות אל מחוץ לחוק למען הִתְרבּות האומה וגם בחיוב הנשים לעבוד בחוץ למען הבנייה והביצור של אותה אומה.
הטענה המרכזית של גודסי היא שאין לראות בשום משטר כשלעצמו רוע מוחלט, אלא יש תמיד צדדים לכאן ולכאן. לדבריה, רעיון שחרור הנשים חילחל לאידאולוגיה של רוב משטרי הסוציאליזם המדינתי. חרף ההבדלים בין המדינות, רובן השקיעו משאבים רבים בחינוך ובהכשרת נשים למקצועות שנחשבו גבריים. פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, יוגוסלביה, גרמניה המזרחית - כולן נתנו שירותים שווים לגברים ולנשים. ומאחר שלנשים היו מקורות הכנסה משלהן, הן יכלו לכאורה לצאת ממערכות יחסים פוגעניות או מראש לא לבחור בחתן על פי שיקול כספי. אבל, כפי שמראה גודסי, המעבר מהרעיון למציאות היה רע: הושתק כל דיון על הטרדות מיניות, כמו גם כל דיון על אלימות במשפחה ועל אונס. במקומות מסוימים נאסר על הפלות. בשום מקום לא קודמו זכויות נשים כפרויקט של תמיכה במימוש העצמי שלהן, ועבודתן נתפסה כחלק מפרויקט בניית האומה. יתר על כן, אמנם הוקמו במדינות אלה רשתות ציבוריות של פעוטונים וגני ילדים, ש"אִפשרו לנשים לשפר מעט את האיזון בין משפחה לעבודה", אבל למעשה הטילו עליהן שתי עבודות במשרה מלאה.
באשר לקפיטליזם, גודסי טוענת ש"הקפיטליזם לא תמיד היה ברברי" (זו טענה שקשה להסכים איתה: מתי הוא לא היה ברברי? במאה ה-19?). לדבריה, הסוציאליזם המדינתי היה למעשה ניגוד חשוב ומאיים לקפיטליזם, ולמעשה הוא אילץ מדינות קפיטליסטיות במערב לקיים שיח גלובלי על זכויות חברתיות וכלכליות. כשהסוציאליזם המדינתי קרס, בסוף שנות ה-80, ובמדינות המערב עלה הניאו-ליברליזם, הקפיטליזם התנער מהרגולציות שלו ואי-השוויון הכלכלי-חברתי נסק.
המתנגדים לסוציאליזם מנמקים זאת בטענה שהוא שיטה כלכלית שנועדה להיכשל ומובילה בהכרח למשטר טוטליטרי. גודסי מציעה שתי תשובות נגד לטענה הזאת. האחת טמונה בעבר: יש לבחון מחדש, כמובן עם התאמות להווה, את ההצעות שלא נבחרו כמו אלה של רוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט. אולי גם את זו של קלרה צטקין, פעילה סוציאליסטית בולטת למען נשים, זו שייסדה את יום האישה הבין-לאומי ב-1910. המשותף להם, עם זאת, שהם האמינו שהמהפכה להפלת הבורגנות תתרחש בפעולה משותפת של סוציאליסטים וסוציאליסטיות, ותביא ממילא לשינוי במעמד הנשים. גם כאן יש לציין, שהדבר לא עמד במבחן המציאות לאורך ההיסטוריה של תנועות מהפכניות ותנועות התנגדות במאה ה-20: קבוצות שונות של נשים נאלצו להתבדל משום שלא ניתן להן ביטוי מספק בתנועות מעורבות מגדרית, ואחר כך גם גזעית וכד'.
התשובה השנייה של גודסקי מתייחסת לדוגמאות המוצלחות של הסוציאל-דמוקרטיה במדינות סקנדינביה: דנמרק, שוודיה, נורווגיה ופינלנד. החלוקה החדשה של העושר, מיסוי פרוגרסיבי, תעשיות בבעלות ממשלתית וציבורית, וגם ועדי עובדים חזקים, לצד חלוקה שוויונית ברוב השירותים החברתיים בין גברים לנשים. אף שהמצב לא מושלם גם במדינות אלה, והוא לא סטטי ומתמודד בין השאר עם שאלת ההגירה – ואף שהספר יצא במקור בקדנציית הנשיאות הראשונה של טראמפ, שהקפיץ את שלטון ההון (המושחת) לשיאים חדשים – הדוגמאות הללו הן בסיס לתקווה. אולי בהן מתממש משהו מהחזון של רוזה לוקסמבורג, שרק במפלגה הסוציאל-דמוקרטית "משתרע לפני הפרולטרית שדה עצום ממדים של פעילות ושל כוח פוליטיים. רק כאן האישה היא גורם שווה זכויות. באמצעות הסוציאל-דמוקרטיה היא תיכנס בשערי בית-החרושת של ההיסטוריה".
