בתחילת המילניום נפל דבר בתיאטרון הישראלי, כשבחור צעיר שרק סיים את לימודיו בבית-הספר למשחק עלה לבמה: בלונדיני, מרשים, עם קול מהפנט וכריזמה שיכולה למכור קרח לאסקימואים. קראו לו איתי טיראן והוא טיפס במהירות לצמרת. עם תפקידים ב'גט', 'מפיסטו', 'ריצ'רד השני' (והשלישי) וכמובן 'קברט', היה ברור ששחקן כזה לא נראה כאן כבר עשורים. אחר-כך הגיעו ההתבטאויות הפוליטיות החריפות, העזיבה המתוקשרת לגרמניה, כמה וכמה מלחמות. ובכל זאת, הקהל עדיין מחכה לו.
צילום: יובל חן
טיראן לא איכזב, אבל בהחלט הפתיע: הוא המשיך לפעול גם בישראל, אבל כמה קילומטרים דרומה מהקאמרי, בתיאטרון גשר. הוא שב ל'ריצ'רד השלישי', אבל כבמאי. רק הקסם לא השתנה: עם יבגניה דודינה בתפקיד הגברי הראשי ושילוב של 'הביאו שמש' ו'שיר לשלום', טיראן הפך את הקלאסיקה השייקספירית לקינה על ישראל הישנה ולבלדה על תלישותו של המהגר. אחר-כך, ב'נשמות' (ע"פ ספרו של רועי חן), הוא הרים אפוס מרהיב על קהילות יהודיות לאורך מאות שנים, בהפקה שכנראה יכולה להיוולד רק מתוך מפגש בין יוצר נודד לתיאטרון שעדיין חי ונושם את רוח העלייה הרוסית.
עכשיו ינסה טיראן לעשות זאת שוב. הפעם הוא מביים את 'האחים קרמזוב', עיבוד של רועי חן ליצירת המופת של דוסטויבסקי. ההפקה, שבה יככבו דורון תבורי, אנטולי וייסמן, אריאל ברונז, מרינה שויף ולנה פרייפלד, תעלה בסוף החודש במסגרת חגיגות 35 שנה לגשר, מקום שדימויו הארכאי מעט זכה להמחשה נוקבת בלהיט 'חזרות' (עם דודינה בתפקיד שנכתב בהשראת המנכ"לית המיתולוגית, לנה קריינדלין). אבל גם העניק לגשר את הכבוד המגיע לו: במה יוצאת דופן להפקות עוצמתיות ויוצרים נועזים. לא פלא ששם איתי טיראן מרגיש בבית.
