כיכר ויקטוריה בברמינגהאם בידינו. נבחרת ישראל, שהפכה לאימפריית מרתון אמיתית בתחרויות הגדולות, שמרה על מדליית הזהב הקבוצתית באליפות אירופה והציגה קבוצה מעולה ומאוזנת, יחידה עם גאווה ואיכות, ששיחזרה את ההישג ממינכן 2022. בראש החץ הכחול-לבן טס גשאו איילה, שכמו במינכן זכה במדליית הארד האישית.
הדבר המדהים הוא העומק יוצא הדופן שנוצר בענף. רק שלושה מששת הרצים ממינכן – איילה, מארו טפרי ובוקאיו מלדה – רצו גם אתמול בברמינגהאם. איילה, טפרי ואיימרו עלמאיה היו חלק מהצוות שהביא מדליית כסף בחצי המרתון באליפות אירופה לפני שנתיים. ישנו בסיס של ותיקים, כשבכל פעם שמות חדשים ומנוסים נלחמים על הקריטריון והזכות להיות חלק מהנבחרת. ובכל פעם רואים את התוצאות: הפעם שלושת הישראלים הראשונים שתוצאותיהם נחשבו עבור הדירוג הסופי היו איילה, עלמאיה שפורח בגיל 36 (בקיץ שעבר סיים רביעי באליפות העולם) וטדסה גטהון, שיאן ישראל ב-10,000 מ' שעשה את המעבר למרתון.
רמז לבייג'ינג
דווקא טפרי, שיאן ישראל ומי שנחשב לרץ הבכיר והמצליח ברשימה – סגן אלוף העולם מ-2023 – לא הצליח להגיע בשיאו וסיים רק במקום ה-22, אבל היה חלק בלתי נפרד מהמאמץ ברוב הריצה.
בשלבים רבים, כל השישייה הישראלית הייתה מעורבת בקבוצת הבריחה שהובילה את המרוץ, שהיה מסובך מאוד. אמנם מזג האוויר הבריטי הנעים היה מצוין עבור מרתון, אבל המסלול במרכז ברמינגהאם לא היה פשוט בכלל: הוא היה בנוי משמונה הקפות של 5 ק"מ, בתוספת פניית פרסה בישורת האחרונה אל קו הסיום, כך שהרצים והרצות עברו שוב ושוב עליות וירידות חדות, מה שהקשה על שמירת הקצב והכביד על הסיבולת.
איור: ליאו אטלמן
ככל שקו הסיום התקרב, חצי מהנבחרת נדחק לאחור, בזמן שהגרמני אמנאל פטרוס פתח פער ושייט למדליית הזהב האישית (שיא אליפות חדש של 2:09.11 שעות), מה שיצר בעיה עבור ישראל. צריך להזכיר שוב – רק שלושת הראשונים מכל נבחרת נכנסים לשקלול התוצאה של הנבחרות, ולא רק שפטרוס בנה לעצמו ולנבחרתו הפרש גדול, אלא ששני גרמנים נוספים היו צמודים לישראלים בקבוצת הבריחה.
אבל סוף טוב, הכל טוב: פטרוס, שהשקיע מאמץ אדיר בהתחמקות מהיריבים, האט לקראת הסיום. הוא סיים רק שבע שניות לפני מדליסט הכסף האיטלקי פייטרו ריבה, ועשר שניות לפני איילה (2:09.21). במקביל, הגרמנים סמואל פיטווי סיבאטו וריכרד רינגר (אלוף אירופה היוצא) נחלשו ולא איימו על הזמן הכולל של נבחרת ישראל (6:28.37). גרמניה זכתה בכסף הקבוצתי במרחק 26 שניות, ספרד בארד, שלוש דקות אחרי הגרמנים.
סלאמוויט טפרי. טעם של עוד
(Maja Hitij, Getty Images for European Athlet)
"אני מקדיש את המדליה לכל עם ישראל. נקווה להיפגש שוב בשנה הבאה", כך בירך בסיום איילה, שגם רמז לאליפות העולם בבייג'ינג ב-2027. "תוך כדי ריצה אמרתי לחברים שזה אנחנו או הגרמנים, דירבנתי אותם לתת הכל. הם הביאו הרבה גאווה".
תענוג לכתוב את זה: שלושה משמונת הראשונים היו ישראלים – גשאו במקום השלישי, גטהון במקום החמישי (2:09.31 שעות) ועלמאיה, שלאורך רוב הריצה היה הישראלי המוביל, סיים שמיני (2:09.45). יטאיאו אבוהיי הפתיע לטובה במקום ה-12 בזמן של 2:10.59, טפרי הגיע במקום ה-22 עם 2:13.36 ומלדה דורג 36 עם 2:18.37.
מארו טפרי. תפס יום לא טוב
(Andrew Boyers, REUTERS)
נכון, מבחינת פופולריות ורייטינג, המרתון האישי הוא הסיפור המרכזי עבור אוהדי האתלטיקה, אבל זכייה בתחרות הקבוצתית במרתון מצביעה על עבודה מערכתית נכונה ויצירת קבוצה שבה יש יורש לכל כוכב, ורצים שיקחו את האחריות אם חבר תופס יום פחות טוב. אפשר לומר בבירור אחרי אתמול, שלאף רץ בנבחרת הגברים הישראלית במרתון אין יתרון בלתי ניתן לערעור על האחרים – כולם במדרגה גבוהה של הענף. זה חשוב כאשר מסתכלים על טפרי בן ה-34, שלא יהיה חלק מהנבחרת לנצח ולא הצטיין אתמול, אבל ראה את גטהון בן ה-28 מראה שיש המשכיות. וזה לא שטפרי גמר את הסיפור – הרי עלמאיה שמבוגר ממנו בשנתיים נמצא בשיאו.
איתי מגידי, המנהל המקצועי באיגוד האתלטיקה אמר אחרי הריצה: "לכל יכולת צריך להוסיף גם נשמה. הנבחרת הזו מורכבת מאתלטים שמוכנים לשים את הגוף שלהם על המסלול בשביל המדינה והנבחרת. כשהיינו במקום השלישי אחרי הגרמנים והספרדים, היו שחשבו שאנחנו בצרות. הנחישות והאמונה שיכולים לצאת מכל פיגור עשו את שלהם".
איימרו עלמאיה. משתבח עם השנים
(Andrew Boyers, REUTERS)
בזו אחר זו
גם מרתון הנשים סיפק לנו סיבות לגאווה. היעדרותה של לונה צ'מטאי סלפטר הפצועה הוריד מהפרק את הסיכוי למדליה קבוצתית, אבל שתי הרצות הבכירות האחרות של ישראל עשו עבודה יפה: סלאמוויט טפרי, במרתון השני בלבד בקריירה, הייתה חלק מהקבוצה שנאבקה על הפודיום במשך רוב הריצה, לפני שהתקשתה בקילומטרים האחרונים וסיימה במקום ה-11 עם 2:28.26 שעות. זו תוצאה מבטיחה, ועם יותר אימונים, ניסיון במרתון והבנה טקטית משופרת של הריצה, האתלטית שחזרה להתחרות אחרי שתי לידות תוכל להשיג הרבה יותר בעתיד. מיד אחריה, מאור טיורי סיימה במקום ה-12 עם 2:30.17, אחרי ריצה שבה בנתה בהדרגה את סגירת הפער מהמובילות. מנטמיר ביקאיה השלימה את הופעת הנבחרת עם 2:50.29, המקום ה-46 מבין 48 הרצות שסיימו את התחרות.
האם בתחרויות הבאות לונה בת ה-37 עוד תוכל להוביל את הנבחרת? טיורי שומרת על יציבות, ולטפרי יש פוטנציאל התקדמות, ויחד הן יכולות להרכיב שלישייה מצוינת, אבל הרבה תלוי בכשירות וברצון של לונה להמשיך, בתקווה שדור צעיר יותר יתחיל לטפס לעבר הרמה הזו.
אבל לא הכחול-לבן הישראלי היה זה ששלט במרתון הנשים, אלא כחול-לבן בצורה אחרת. בתצוגת תכלית פנומנלית שקשה לזכור במעמד כזה, אליסה ואיניו מפינלנד ברחה לכל שאר הרצות בשלב מוקדם מאוד, והגדילה את ה]ער החריג ככל שהמרתון התקדם. ואיניו, שכלל לא נראתה כמו מי שהתאמצה בריצה המפרכת, סיימה עם שיא אליפות של 2:22.26 שעות, חמש דקות לפני ההגעה של מדליסטית הכסף, לילי אנה וינדיץ'-טות מהונגריה. אבי דונלי הבריטית סיימה שלישית, 12 שניות אחרי ההונגרייה, והובילה את בריטניה לזכייה בזהב הקבוצתי, לפני איטליה וספרד.
