בבחירות הפדרליות האחרונות בגרמניה, מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AFD) הכפילה את כוחה והפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט. למרות ההצלחה, נשמר החרם של יתר הסיעות על המפלגה הקיצונית, והיא לא נכללה בקואליציה כלשהי. אבל כעת, שלושה שבועות לפני הבחירות במדינת סקסוניה-אנהלט, הסקרים מראים כי כל כך הרבה מצביעים צפויים לפנות לימין הקיצוני, שהמפלגה צפויה שלא להזדקק לאף מפלגה אחרת.
לפי הסקרים האחרונים, ה-AFD מכפילה את כוחה לעומת הבחירות לפני ארבע שנים בסקסוניה-אנהלט, ומובילה את הסקרים עם 42.3% מהנשאלים. אם מפלגת הירוקים לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות (כרגע היא קצת מתחת לאחוז החסימה), המפלגה שחלקים ממנה מוגדרים כמסוכנים לדמוקרטיה ונמצאים תחת מעקב של שירותי הביטחון, תוכל להקים לבדה את הממשלה של סקסוניה-אנהלט. אם זה יקרה, זו תהא הפעם הראשונה שמפלגת ימין קיצוני מרכיבה ממשלה במדינה כלשהי בגרמניה מאז נפילת הנאציזם.
הפופולריות הרבה של המפלגה גרמה לראשיה, ובעיקר למנהיגה אליס ויידל, לבחור בשתי טקטיקות: הראשונה, להתמקד במלחמה במהגרים ובמדיניות ההגירה, והשנייה, למתן ככל האפשר פלגים קיצוניים במפלגה.
אלא שרצון לחוד ומציאות לחוד. אם אלטרנטיבה אכן תנצח באופן מכריע בסקסוניה-אנהלט, מושל המדינה יהיה אולריך זיגמונד. זיגמונד מחזיק בפרסונה עממית וחברית ברשתות החברתיות, אבל בראיון ל"פוליטיקו" הגן על הזכות להשתמש בסיסמה הנאצית האסורה "הכל למען גרמניה" בטענה שכל פוליטיקאי אכן חייב לתת הכל למדינה, והוא מסרב באופן שיטתי להכיר בעובדה שהנאצים ביצעו את הפשע החמור ביותר בהיסטוריה של האנושות (בטענה שאינו “יכול לשפוט כל דבר שקרה בהיסטוריה”). המגזין "דר שפיגל" סיכם את זיגמונד במילים: "האיש המסוכן ביותר בגרמניה", עם תמונה שלו על השער האחרון של המגזין.
לא שזה ממש מזיז לזיגמונד. עבורו, "דר שפיגל" שנמצא על הסקלה השמאלית של הפוליטיקה הגרמנית נתן לו יחסי ציבור בחינם. בחשבונות הרשתות החברתיות שלו הוא פירסם סרטון שבו הוא חותם לבוחרי המפלגה על השער של המגזין.
זיגמונד בונה על הפער בין הממסד שבז, שונא ופוחד ממנו, לבין הציבור הגרמני שמייחל למנהיג שיראה אותם בגובה העיניים. הבוחרים שלו מוקסמים ממנו, אבל אסור לשכוח מיהו: אדם שנתמך על ידי הימין הקיצוני, שמקבל במחיאות כפיים וקריאות עידוד את משבר האקלים ומתכוון להרוס את המוסדות הליברלים והדמוקרטים של גרמניה. זיגמונד הולך לממש כל תוכנית אפשרית של הימין נגד מיעוטים. הוא הדמות שמדגישה כיצד אלטרנטיבה לגרמניה חודרת לאט אבל בטוח מהשוליים של גרמניה, היישר ללב החברה שלה.





