א. אני חולדה מתה
גַּם אוֹתִי הוּא שִׁעֲמֵם
וְרַק הָרָצוֹן לְלַקֵּק אֶת פָּנָיו כִּמְעַט הֲרָגַנִי חַיָּה.
הִתְאַוֵּיתִי לִרְבֹּץ תַּחְתָּיו, הַב, הַב.
וְלִנְשֹׁךְ עַד דֹּם.
נִיצוֹצוֹת יְרֻקִּים סְבָבוּנִי כְּשֶׁחָשְׁכוּ אֵיבָרַי בַּשֵּׁנִית, נִסְגָּרִים
כְּמוֹ הַפְּרָחִים שֶׁהוּא קָנָה לַמִּרְפֶּסֶת,
נִפְתָּחִים רַק בְּאוֹר יוֹם.
אַהֲבָה מֵתָה כְּמוֹ
לְוָיָה שֶׁל חוֹלֵה אַלְצְהַיְמֶר,
הָעוֹלָם מִכְּבָר וִתֵּר.
וְלָמָּה לַמְרוֹת הַכֹּל מִתּוֹךְ שֵׁנָה תְּחִנָּה
שֶׁשּׁוּב יִהְיֶה כְּסוּס יִדְהַר יִצְהַל
יִכְרַע תַּחַת תְּשׁוּקָתוֹ.
וְלָמָּה זְקוּקָה לְמַבָּט אוֹהֵב כְּחֻלְדָּה בְּנִסּוּי מֻטְרָף,
מְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּקְרִיסָה לִצְלִילִים מְבַשְּׂרִים מְתִיקוּת.
ב. שיר פרידה זעיר
אֶלֶף פְּעָמִים בְּיוֹם אֵינוֹ דּוֹרֵשׁ בִּי.
וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמֵר אֶת שִׁירָתוֹ
מְפַזֵּם בְּלַעַג מַר מוּטָח
וְקַר. אֵינִי חָסֵר אוֹתָךְ.
גל נתן
אוגוסט בלוז
אַתְּ בּוֹדֶקֶת כּוֹכָבִים לְחַפֵּשׂ רְמָזִים,
לְחַפֵּשׂ נְסִיגָה - נָחָשׁ שֶׁמִּתְלַפֵּף סְבִיבֵךְ.
אַתְּ מְנַקָּה בַּפִּינּוֹת, שׂוֹרֶפֶת מַרְווֹת, שָׁרָה
לָרוּחוֹת, מְגָרֶשֶׁת אֶת הָרָעוֹת הַחוֹלוֹת
שֶׁיַּרְחִיקוּ מִבֵּיתֵךְ, מִגּוּפֵךְ, מִקַּרְקָעִית יַמֵּךְ.
אַתְּ נִצְמֶדֶת לְחִיבּוּק, מַסְפִּיגָה חוּלְצָה
בְּמֵי פָּנַיִךְ, בְּקַרְקָעִית הַיָּם שֶׁעָלְתָה מִמֵּךְ.
זוֹ יַלְדָּה שֶׁנֶּעֶלְמָה וְלֹא שָׁבָה לְבֵיתָהּ,
אֵלּוּ הַפְּרָעוֹת שֶׁלֹּא פּוֹסְקוֹת מֵעֵבֶר גְּבוּל,
זוֹ אִמָּא עֲטַלֵּפָה שֶׁאָבַד לָהּ גּוּר וְהִיא בּוֹכָה
בְּכִי שֶׁל עַטְלַפּוֹת, בְּכִי שֶׁל יוֹנְקוֹת מְעוֹפְפוֹת.
אַתְּ מַתִּיזָה מַיִם עִם צִינּוֹר וְנִרְטֶבֶת,
אַתְּ שׁוֹטֶפֶת אֶת הָאָבָק הַחַם וְנֶעֱלֶבֶת.
חוֹדֶשׁ אוֹגוּסְט מַעֲלֶה חוֹם תַּחְתִּיּוֹת
וְאַתְּ הוֹפֶכֶת לְכָל הַיְּצוּרוֹת וְהַשֵּׁדוֹת —
אַתְּ מֵדוּזָה וְהִידְרָה, אַתְּ שִׁירַת סִירֶנָה,
אַתְּ קָאלִי וְגוּלְגְּלוֹת מְעַטְּרוֹת אֶת צַוָּארֵךְ.
אֵין מָה לְהִתְרַגֵּשׁ — הַשָּׁמַיִם יַאֲפִירוּ,
הַקַּיִץ עוֹד יִדְעַךְ וְאַתְּ תָּשׁוּבִי לְעַצְמֵךְ.
