יש משהו כמעט בלתי נתפס ובעיקר מטריד, בתמונה מהקלפי של הליכוד באלעד: על דוכני התעמולה של מועמדים גברים מופיעות תמונותיהם, אך פניהן של המועמדות מכוסות במדבקות.
זו תמונה שמזקקת לתוכה את כל מה שמסוכן בתהליך שעובר על המרחב הציבורי בישראל. זה לא אירוע שולי, אלא מדרון חלקלק בזמן אמת.
לפי הפרסומים, תושבים חרדים כיסו תמונות של מועמדות בפריימריז, ופעילות שנכחו במקום נדרשו לעזוב אותו מטעמי צניעות. אפשר כמובן לומר שאלעד עיר חרדית, ויש לכבד את אורחות חייה. אבל בדיוק כך נראים תהליכים של הדרה כשהם מתחילים להתקבע: קודם מבקשים להתחשב, אחר כך להפריד, אחר כך להצניע, ובסוף כבר מכסים את פניה של אישה שמבקשת להתמודד בבחירות.
במערכה הראשונה מפרידים נשים וגברים בשם "התאמות". בשנייה מבקשים מנשים לא לשיר, לא להיות על שלט - כדי לא לפגוע ברגשותיו של ציבור מסוים. במערכה השלישית כבר מכסים את פניה של מועמדת בבחירות דמוקרטיות, ומרחיקים נשים שמפרות את "הצניעות".
אין ויכוח כי זכותו של אדם חרדי לחיות על פי אמונתו. אבל חופש דת אינו יכול להפוך לחופש להעלים פני נשים מהמרוץ. כאשר גבר יכול להציג את פניו בפני הבוחרים ואישה לא, אין כאן רק פגיעה בכבודה. יש כאן פגיעה ממשית בזכותה להתמודד לרשימת המפלגה בתנאים שווים. התאמה לציבור אחד אינה יכולה להיעשות באמצעות מחיקה של ציבור אחר. במקרה הזה מדובר ביותר מכך: לא רק שמכסים את פניה של המועמדת: מבקשים גם להשתיק את מי שמעזה לומר שמשהו כאן אינו תקין.
הבעיה במדרון חלקלק אינה שכל פשרה בהכרח מובילה לקצה. אלא שברגע שמקבלים את העיקרון שלפיו עצם הנוכחות הגלויה של אישה במרחב הציבורי היא דבר שאפשר לדרוש להסיר, קשה מאוד להסביר אחר כך איפה בדיוק עוצרים.
ויש כאן גם מסר פוליטי בעייתי במיוחד לנשים: אתן מוזמנות להצביע, להתפקד, לעבוד במטות, לגייס קולות ולהביא מצביעים. אבל כשאחת מכן מבקשת לא רק לבחור אלא גם להיבחר - פתאום הפנים שלה הופכות לבעיה.
ועכשיו זו כבר שאלה דמוקרטית בסיסית: מי רשאי להיות נוכח במרחב הציבורי כאזרח מלא, מי רשאי לבקש כוח פוליטי, ומי נדרש להצטמצם כדי שמישהו אחר ירגיש בנוח.
התגובה לאירוע כזה אינה צריכה להיות מלחמת תרבות נגד הציבור החרדי, אלא קביעת גבול דמוקרטי פשוט וברור: אמונה דתית ראויה לכבוד, אבל אין לאיש זכות למחוק אישה מהמרחב הציבורי משום שהיא אישה.
הגבול הזה צריך להיות ברור במיוחד כשמדובר בבחירות. תמונתה של מועמדת אינה קישוט. היא חלק מהקמפיין שלה, מיכולתה להיות מוכרת לציבור ומזכותה להתמודד באופן שווה. אי אפשר לדבר על ייצוג נשים בפוליטיקה מצד אחד, ולהשלים מצד שני עם מצב שבו מותר לכסות להן את הפנים בדרך לשם.
כי בסופו של דבר, זו לא רק תמונה אחת באלעד.
כשמכסים פני מועמדת, מכסים חלק מעיקרון השוויון והזכות להשתתף ולמעשה - את הדמוקרטיה עצמה.
ובמדרונות כאלה כדאי לעצור הרבה לפני המערכה השלישית.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.26
