מוחמד סומירה (40), משועפאט שבירושלים, נשוי ואב לשלושה, בעל תואר שני בניהול מערכות בריאות שמשלב לימודי סיעוד עם עבודתו כנהג אוטובוס בחברת סופרבוס. הוא נוהג בקווים בכל שכונות העיר, ומכהן גם כאחד מעשרה נציגי ועד העובדים של החברה בירושלים מטעם ארגון "כוח לעובדים".
(אלכס קולומויסקי)
לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מספר נהגי האוטובוס בישראל ירד מ-20,224 בינואר 2023 ל-17,892 בינואר 2024, בענף חסרים כ-5,000 נהגים, ו-81 אחוז מהנהגים צברו פחות מעשר שנות ותק אצל המפעיל הנוכחי שלהם. שכר הבסיס לנהג עומד על כ-55 שקל לשעה, מול שכר ממוצע במשק של כ-78. כמחצית מנהגי האוטובוס בישראל אינם יהודים. ולכן זה לא מפתיע שבתקופת שיא באירועי גזענות, גם האלימות כלפי נהגי אוטובוס נוסקת. לפי נתוני ארגון נהגי האוטובוס בהסתדרות ב-2025 נרשמו 812 תקיפות, מול 694 שנה קודם לכן. לפני כשלושה שבועות חברו של מוחמד, מועתסם אל-קאק, הוכה בשעה שנהג בקו 2 בצומת אשכול-רמות בבירה, איבד את הכרתו וארבע שיניים. נהגי סופרבוס יצאו לשביתה של שעתיים במחאה.
"אני יוצא לסידור בשתיים-שלוש אחר הצהריים ומסיים בשלוש לפנות בוקר. 10-12 שעות על ההגה. אחר כך הולך לישון בארבע וקם בשמונה, להספיק להגיע ללימודים. את הילדים אני רואה מעט, בעיקר בסופי שבוע.
"להיות נהג אוטובוס זה דבר מהמם: אתה עובר את כל האוכלוסיות, שומע מגוון שפות, מכיר את כל הדרכים, עוזר למי שצריך. יש קו שחוצה את העיר מקצה לקצה, מהר נוף עד הר חומה, ובכל קטע כזה מחכים לך נוסעים שמזהים אותך ועולים בחיוך. יש כאלה שמביאים לך סוכרייה או שוקולד ואומרים לך 'קח, שיהיה לך לדרך'.
"אבל התנאים קשים. לא תמיד יש לי הפסקות. בגלל המחסור בנהגים הסידורים לחוצים, ולפעמים איך שאתה מגיע לתחנה הסופית, הנסיעה הבאה כבר מתחילה. לפי התקנה, מגיעה לי חצי שעה מנוחה אחרי ארבע שעות נהיגה; בפועל, הרבה פעמים אני עושה אותה ממושב הנהג באוטובוס, כי זה יכול להיות מקום בלי חניה מסודרת, בלי שירותים ובלי מזנון. אם לא הבאתי מהבית תרמוס קפה, פירות ואוכל לדרך - בעיה. ולשירותים אני רץ, כי אני נמדד על כל דקה: יציאה באיחור של שתיים-שלוש דקות מהתחנה הראשונה היא קנס - שש שעות יורדות מהשכר. האוטובוס מחובר למערכת GPS ואם רואים שהרכב לא יצא בזמן, הנהג משלם. משרד התחבורה קונס את החברה, והחברה מגלגלת עליי. אז אתה תמיד יוצא בלחץ, ואם נתקעת בעבודות בכביש והתעכבת, הנוסעים כועסים עליך.
"ואז מתחילים הדברים שאי-אפשר להתכונן אליהם. אתה עוצר בתחנה, וחוליה של ילדים עומדת ועושה לך אצבע משולשת. סתם ככה, למרות שלא עשית להם כלום. או שאחד ניגש אליך לחלון ואומר 'יא ערבי מזדיין' ויורק. כמעט כל הנהגים במרחב ירושלים הם ערבים, אז נהיה טרנד שבני נוער מצלמים את זה ומעלים לטיקטוק. בתגובה אני שומר על לב רחב: מוחא להם כפיים, מחייך, אומר להם תודה, כל הכבוד. אם תחזיר להם, הם מצלמים אותך ומעלים את התמונה שלך לקבוצות שלהם ואומרים: 'הנהג הזה בעייתי, בפעם הבאה שהוא יבוא נרביץ לו'. הם עושים פרובוקציה כדי שתגיב, כדי שיהיה להם תירוץ.
"והמכה החדשה היא ברז האוויר - פתח חירום של הדלתות שכל אחד יכול לפתוח מבחוץ, ואז האוטובוס לא זז מטר. פותחים ונכנסים לקלל, או פותחים ובורחים. ומה הנהג יעשה, יירד לסדר את זה ויתקפו אותו בחוץ? אני חבר ועד ב'כוח לעובדים' בירושלים, ולכן כל המקרים האלה מגיעים אליי, ויש דברים מזעזעים: תקיפות, יריקות, שופכים על הנהג אלכוהול בנסיעה. אנחנו במצב שכשאני מקבל דיווח על נהג שהותקף הדבר הראשון שאני שואל הוא מה מצבו. זה אבסורד, אבל כל עוד הוא בחיים, זה קצת מרגיע אותי.
"הכי מסוכן זה בימים של משחקים של בית"ר בטדי, נהגים ממש מבטלים סידורים ולא יוצאים. אחרי כל משחק יש אוהדים שיוצאים לנקום בנהגים, במיוחד הערבים שמשרתים את האזור. הנהג מסתכל על לוח הסידור וחושב: אני יוצא לעבודה להביא פרנסה, אבל אולי אני לא חוזר הביתה בשלום. אז כן, ההנהלה והמשטרה מתייצבות בטדי, שנרגיש שאנחנו לא לבד, ומשגיחים שהאוהדים עולים לאוטובוס בצורה מסודרת. אבל מה שקורה אחר כך, בתוך הנסיעה, אף אחד לא רואה.
"אמנם משרד התחבורה הוסיף יחידת אבטחה רכובה על אופנועים, שאפשר לקרוא למאבטחים שלה באמצעות לחצן מצוקה בטלפון. זה טוב וחשוב, אבל בפועל שלושה מאבטחים על עיר גדולה כמו ירושלים זה לא מספיק. עד שהם יגיעו האירוע ייגמר.
"והשכר שלנו הוא ברמה הכי נמוכה בשוק. 55 שקל לשעה זה כלום כסף על העבודה הזאת, ולנהג ותיק אין שום כבוד: הוותק לא תמיד נשמר, למשל במקרה של החלפת החברה המפעילה באזור מסוים, ואז נהג של עשר שנים שווה לנהג של שנה. והם עוזבים. אז עכשיו כדי לכסות על הפער בכוח האדם יש רעיון להביא עובדים זרים, נהגים מהודו ומארצות המזרח, שלא מכירים את השפה ולא את התרבות. נוסע בתחנה ישאל אם האוטובוס מגיע לרחוב שלו, והנהג יחייך אליו כי לא הבין".
רוצים את הקול שלי?
קודם כל, ענישה: אנחנו עובדי ציבור, משרתים את הציבור בתחבורה ציבורית, מי שתוקף נהג אוטובוס צריך להיענש כמו מי שתוקף איש חינוך או צוות רפואי - הצעת חוק בנושא כבר מונחת. שנית, הפרידו פיזית בין הנהג לנוסעים, שיהיה לנהג תא נפרד, כמו בשאטלים בנתב"ג וכמו ברכבת הקלה, והרחיבו את האבטחה לשעות הערב והלילה: במקום שלושה מאבטחים לכל ירושלים, שיהיו שלושה בכל שכונה. ומעל הכל, תתייחסו לנהג האוטובוס ביחס ובכבוד שמגיעים לו. אני יוצא מהבית על הרגליים, ואני רוצה גם לחזור אליו על הרגליים".
