בדיון על מקומן של תוכניות ריאליטי בשידור הציבורי שמור משקל מיוחד לסעיף הייצוג: בעוד שהערוצים המסחריים מנופפים בתמהיל של תוכניות כמו "האח הגדול" ו"מאסטר שף", אך בפועל הן מחויבות אך ורק למיצוי פוטנציאל הרייטינג, השידור הציבורי נדרש להתאמץ לטובת ליהוק מגוון כדי להצדיק תכנים בידוריים. הרי מלכתחילה בשביל ריאליטי לא צריך טלוויזיה בכספי משלם המיסים.
והנה, אלמלא קיומה של "בואו לאכול איתי", ספק אם ניתן היה לבלות שבוע שלם בחברתה של דמות יוצאת דופן כמו איבאא, סטודנטית לקולנוע בת 21, במקור מאום אל-פאחם וכיום דיירת בכוך קלסטרופובי ברמת גן. כשישראלית עם חיג'אב מגיעה לתוכנית בישול, הסטריאוטיפים לגביה נוגעים לא רק ליכולותיה במטבח אלא גם לאופי מסוים. ואילו איבאא בקושי הציגה את עצמה וכבר הודתה בחיוך רחב שהיא "לא אוהבת בני אדם". אין לזה קשר לדת, לאום, גזע, מין וטעם בסרטים: פשוט מעדיפה לבד.
שמה כבד קצוץ על כולם. איבאא
(ללא)
האינדיווידואליזם של איבאא - שם שפירושו "בין כבוד עצמי לאגו" - הופך על הראש גם את הדיאלוג שבדרך כלל מתקיים על המסך בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. ניכר שהניסיון של המשתתפים האחרים לשוחח איתה על עצמה, בין אם מתוך נימה סקרנית או סתם נימוס מזויף, מעניין אותה בערך כמו התוכניות לעתיד של ח"כ ששון גואטה. שאלות על גזענות או כיסוי הראש, לדוגמה, גורמות לה לפהק בקולניות. לא כי לא חוותה גזענות, אלא כי אין לה עניין להשתתף במה שהיא תופסת כתשלום מס. כמובן שדווקא השיחה על משיכתה ללימודי קולנוע נקטעה. בהמשך היא גם צחקה על כך שכולם החמיצו את היותה בת למשפחה עשירה.
במקביל, איבאא לא מחפשת לפצות על כך בהפגנת עודף עניין בחייהם של האחרים. היא מסתפקת בהערות חדות, סרקסטיות ומתנשאות במתכוון ובמודע. זה לא נראה כמו פרפורמנס - ואם כן אזי מדובר בשחקנית טבעית - אלא כהמשך מתבקש של האישיות המיזנתרופית עליה הצהירה בגאווה. אבל גולת הכותרת, כפי שהשתקף מהפרק שבו אירחה, הייתה שברור לה שהציפייה ממנה היא לחפות על הקוצניות באמצעות בישול ערבי אלוהי, אבל יהיה הרבה יותר מצחיק כשכולם יגלו שגם זה לא חלק מהתפריט, והישיבה על הרצפה היא לא מחווה תרבותית אלא אילוץ של דירת סטודנטים.
כצפוי, איבאא הפכה לשק חבטות גזעני ברשתות: בכל זאת, גם אישה, גם בת 21, גם ערבייה וגם לא רואה ממטר. "עצוב לי", הודתה העורכת ליאת נחמני עקב "המון תגובות שלא תואמות את הלך הרוח" של התוכנית. ספק אם העצב של נחמני מבטא גם הפתעה, אבל מה זה חשוב: איבאא ממילא שמה כבד קצוץ על כולם.
בקטנה
רביב דרוקר פתח אמש את ״אזור בחירה״ (רשת) עם פרץ אנרגטי במיוחד של שמחה לאיד נוכח הכישלון בפריימריז של דמויות דוגמת השרים אבי דיכטר, מאי גולן ועידית סילמן וח״כ חנוך מילביצקי. על המסך הופיעה ההנחיה ״אפשר לחגוג״ והמגיש אפילו שלף חבילת וופלים כתחליף לבקלאווה. לא שמישהו ציפה לזעקות שבר, אבל גם איפוק וקלאס הם דרך להבדיל בין אג׳נדה עניינית לביטוי ילדותי של אצבע בעין.
