יותר מיו"ר הכנסת, מהשרים הבכירים ומהמקורבים לנתניהו: שר האנרגיה אלי כהן, שהגיע בפריימריז הקודמים של הליכוד למקום השני, קטף הפעם את המקום הראשון עם מספר קולות מפתיע וגדול במיוחד – 46,224 אלף – יותר מ-3,000 קולות מהמקום השני, שאליו הגיע יו"ר הכנסת אמיר אוחנה עם 42,975 אלף קולות.
כהן הוא אחד מחברי הסיעה הפופולריים בליכוד וידוע ככזה שנוהג ללכת לאירועים רבים של חברי מרכז הליכוד. במהלך הקדנציה הנוהג הזה שימש את חברי מפלגתו כדי להתבדח עליו, אבל ברגע האמת זה הוכיח את עצמו. מספר הקולות הגדול שקיבל הוא כמעט כמו סכום הקולות שקיבלו שני שרים מכהנים ממרכז הרשימה יחד.
המפתח לניצחון של כהן עובר בעובדה שהוא מיצה עד הסוף את פוטנציאל הדילים, אבל גם גרף אהדה גדולה בקרב המתפקדים החופשיים. כהן התחיל את הדרך הפוליטית בליכוד עם סניף חולון בלבד, שסיפק לו בנק קולות סביר "לעלות על הגלגל", ומשם הוא טווה לא מעט קשרים, טיפח סניפים נוספים ויצר רשת של קבוצות תמיכה משמעותיות בליכוד.
לצד מיצוי עד הקצה של אותם "מצביעים מאורגנים", לאורך כל הקדנציה כהן היה מהשרים שנוהגים להתראיין הכי הרבה, כמעט בכל פלטפורמה. באמצעות כך הוא הגיע גם "למתפקדים החופשיים" שבלעדיהם אי-אפשר לקבל מקום גבוה.
דוגמה הפוכה לכהן אפשר לראות בשתיים מהנשים שברשימה. אתי עטיה, שנתמכה על ידי חיים כץ והתבססה רק על מתפקדים מאורגנים, קיבלה 21 אלף קולות אבל לא התברגה למקום ריאלי, ואילו טלי גוטליב שהייתה מבוססת רק על המתפקדים החופשיים ושאותה רצה רה”מ נתניהו לדחוק לאחור, סיימה במקום ה-12, שיהיה בסופו של דבר ה-20 ברשימה בעקבות השריונים. זה מוכיח שכדי להיכנס לחמישייה, נדרש שילוב.
גם במשרד האנרגיה וגם כחבר קבינט, כהן נחשב דמות ממלכתית, שאמנם מקפיד על המסרים של המפלגה, אבל לא מייצר פרובוקציות וכותרות ענק. אחד הדגלים המרכזיים שלו בקדנציה האחרונה היה רפורמת החשמל, שבמסגרתה קידם את פתיחת שוק החשמל לתחרות כדי לאפשר לצרכנים להוזיל עלויות באמצעות בחירת הספק.
