סרטון הפרומו של עופר וינטר, לקראת השקת מפלגתו בשבוע הבא, לא נראה כמו ניסיון לרענן את גוש הימין אלא כמו קריאת תיגר על אודיסאוס וספיידרמן בתפקיד כוכב הקולנוע של הקיץ. הצעידה הדרמטית לתוך האולם הריק, הליטוף המתענג של הכיסאות המיותמים, הטיפוס האיטי במדרגות לבמה, החזות המוצללת ואלומת האור בזוויות: עוד לא לגמרי ידוע אילו תכונות יביא וינטר לפוליטיקה, אבל בהחלט אין חשד למחסור בחשיבות עצמית.
הרעיון של זמן מסך בחינם נתפס כמובן כהצלחה אצל אלה שמעניקים אותו. יאיר שרקי (חדשות 12), לדוגמה, הסביר לרפי רשף שניחוח המגלומניה שנודף מהסרטון הוא עניין משני וזניח לעומת העפלתו של וינטר לצמרת הליין-אפ של תוכניות האקטואליה. ובכן, אפשר לטעון שזאת קצת פחות חוכמה בשלב זה של החופש הגדול: עם כל הכבוד, רוב הקשב הציבורי לא נתון להתפתחות בקריירה של קצין בכיר במיל', אלא למאבק על שאריות השפיות לקראת סופו של קיץ נטול מלחמה בהיקף מלא (וזה לא שלא מנסים, כפי שמדגימים האירועים האחרונים בעזה ובגבול סוריה-טורקיה).
אודיסאוס? ספיידרמן? וינטר! מתוך הסרטון
כמו-כן, היה מדכדך להיווכח כיצד אפילו דמות כמו וינטר, שרזומה הסערות על שמו מרשים לא פחות מעברו הצבאי, נמדדת בתקשורת הביקורתית קודם כל במונחים של אלקטורט ("ימנים מאוכזבי קואליציה"), גושים (נתניהו) ומיתוג ("ימין שלא נגוע במחדל 7 באוקטובר"). אולי התפיסה היא שהצופים והצופות פשוט זוכרים בעל-פה אירועים כגון הדף המשיחי שחילק בתור מח"ט גבעתי במבצע צוק איתן, "יום שישי השחור" ברפיח באותה מלחמה, הערוץ שניהל עם נפתלי בנט מאחורי הגב של הצבא, ההתבטאות האלימה בסוף 2024 כלפי הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי ("אם אני ראש הממשלה, הראש שלו מותז בשנייה") ועוד. מה זה משנה, העיקר לשאול אם הוא בא טוב לנתניהו או לא.
בתקשורת הפרו-שלטונית, לעומת זאת, הסרטון של וינטר גם הסעיר את החושים וגם החדיר פאניקה. בועז גולן, למשל, העיד על עצמו בערוץ 14 כחבר קרוב של וינטר "מילדות" ועד לנסיעות דיג משותפות בכינרת ("הבן-אדם יורד עם חרב למים...משוגע, חולה נפש"), וממש יצא מגדרו כדי לפאר את מעלותיו ואף להתפלל ליושב במרומים שיצטרף לפוליטיקה. אבל מנגד, שמחה גדולה לא הייתה שם, כי וינטר אולי מציג אידאולוגיה "נכונה", אבל הרי זה לא באמת מה שצריך ממנו. לכן הושקע גם מאמץ מצד החבר הטוב להרגיע: לא בחור טוב כמו וינטר יעשה מנגל מקולות שיעלו באש. בפאנל הגיבו ב"כל הכבוד" ו"חשוב מאוד", כי היחס בערוץ כלפי וינטר לא יהיה שונה מהיחס כלפי מוסד האתיקה: שניהם הרבה פחות חשובים מהניצחון בבחירות.
בקטנה
"לאקי" (זמינה באפל טי-וי) הגיעה אתמול לסיומה כשהיא ממלאת כהלכה את תפקידה: גלולת קיץ לא מתוחכמת במיוחד, אבל מהנה במידה סבירה. ובעיקר: הרבה פחות מיותרת מהעונה הרביעית של "טד לאסו", הסדרה שהייתה אמורה להקל את כאבי הפרידה מהמונדיאל, ועשתה חשק לשובה של הליגה הלאומית.
