1. בפעם הקודמת, אחרי שעשרה אזרחים טורקים נהרגו בהשתלטות של שייטת 13 על הספינה שניסתה לשבור את הסגר על עזה, אולצה ישראל לשלם 20 מיליון דולר למשפחות של הנספים, ונתניהו התנצל בפני ארדואן בשיחת טלפון שאובמה היה שותף לה. עכשיו הצד שלנו שוב מתקוטט עם ארדואן, שמאיים לפגוע בנו אחרי שמטוסינו תקפו בסיס של חיל האוויר הסורי סמוך לגבול עם טורקיה. השיח בינינו לבין טורקיה מתלהט, ועל פי הפה הגדול של נתניהו וישראל כ"ץ ניתן כבר להניח שבהמשך יידרשו חיילי צהל להצטרף לחזית שמינית במלחמת הנצח שנתניהו גוזר עלינו, עד שגם הפעם הנשיא האמריקאי יאלץ אותו להתנצל לפני ארדואן. זאת מציאות מטורפת. אני לא קונה את ההנחה שהבחירות המתקרבות מעלות את לחץ הדם של נתניהו וחבורתו, שמריחים תבוסה בקלפי ויוזמים מהלכים שיש בהם התגרות מול טורקיה. מדובר בניהול מסוכן של יחסי החוץ של המדינה, חילופי מהלומות פומביות במקום הידברות שקטה. אם זה יימשך כך, תתכוננו לפתיחת החזית השמינית ולהליכה למילואים לגבול טורקיה.
2. מי יהיה ראש הממשלה, שואלים במסדרונות של מפלגות גוש השינוי. הפרשנים מטעם עצמם, או כאלה שעובדים בשירותם של אלה שכנראה יובסו, מציתים את הוויכוח לממדים שאמורים לבלבל את הבוחר המתלבט. לכולכם: תבחרו על פי תחושות הלב שלכם, ולא בחירה אסטרטגית וכל הקשקושים הללו. רק אחרי סגירת הקלפיות יתחיל משא ומתן שיקבע מי ראשון מי שני. ועוד תזכרו: כולם מוותרים "אחרי" על הבטחות, משום שעל פי השיטה הפוליטית התבשיל יהיה מוכן רק למי שיצביע על לפחות 61 תומכים. זאת ועוד: נתניהו ממשיך לחפש מועמדים לשריונים שקיבל. לפי שעה, אין מתנדבים שמוכנים לשאת את האלונקה הרקובה שאיתה הוא מגיע למרוץ לקראת יום הבוחר. במילים אחרות, מה שבישל, יאכל לבד או עם קטי שטרית שעשויה להשתדרג.
3. גדעון סער הפך לפוליטיקאי המושמץ ביותר במקומותינו. הוא משוריין ולא נדרש להתבזות אצל קבלני הקולות. מבחינתי, חשוב שתזכרו: סער בשנותיו במערכות השלטון עשה מהלכים רבי-משמעות במינוי שופטים לעליון ולכל הדרגות של השיפוט. לא תיקחו ממנו את ההכרעה שהפכה את מכללת אריאל לאוניברסיטה. ולכן, כל כך מצער לשמוע אותו מתקוטט עם כל מדינה על הגלובוס ומשמיע הצהרות שמתאימות לבן גביר ולמועדון ויכוחים בפרלמנט של ביביסטים - מה שנקרא הארד קור.
4. ב-1969, שנה לפני מותה, נשאלה המשוררת לאה גולדברג לשם מה נכתבים שירים ליריים במאה העשרים והשיבה: "ומה לעשות בסוסים במאה העשרים / ובאיילות? ובאבנים הגדולות / שבהרי ירושלים?".
5. הוויכוח שניצת על רקע הידיעות שמתארגנת תנועה של ישראלים שמתגוררים בחו"ל ומתכוונים להגיע לארץ כדי להצביע בבחירות מקורו בחשש של הימין שמא השמאלנים יכריעו את התוצאות. איזו צביעות: הם לא אמרו דבר כשהיה מדובר בעבר באלפי החרדים שבאו מארצות תבל להבטיח לנציגיהם להמשיך וליהנות מכל הטוב שמרעיף עליהם הליכוד. המשורר נתן וסרמן כותב בשיר "זכות השיבה" כך: "והשקנאים הם שבים לכאן בסתו, מצפון מערב / נוחתים מורעבים בין הברכות המשתתקות בערב / אמיצים, לא נבהלים מהתותחים שהובאו לסלקם, דגים / דגים ודוחפים את מקורם אל הבוץ, בולעים תולעים... ואז, כששבעו הם מתבוננים סביב ומנקרים לעצמם את החזה / אני מודה: אני בעד חוק השבות. אני מוכן לחתום. אני כזה".
גם אני כזה. כל ישראלי, בכל מקום, מוזמן למלא את הזכות להשתתף בהבטחת קיומה של המדינה שלנו ואת ביטחונה מהמקום שיגיע אלינו.
הוויכוח על הכוונה לארגן תנועה של ישראלים שיגיעו להצביע מקורו בחשש של הימין שמא השמאלנים יכריעו את הכף