בשיתוף רנואר
הדבר האחרון שרס"ל מישל רוקביצין זוכרת מהחיים שלפני השיקום הוא ירייה שחטפה ברגלה, במיגונית בבסיס כיסופים. "נקרע לי הכפכף - והדבר הבא שאני זוכרת זה שהתעוררתי בבית החולים שיבא, אחרי קומה של שלושה חודשים", מספרת הפצועה הקשה ביותר מ-7 באוקטובר בריאיון לפרויקט "אחריה: הגיבורות של המדינה", שמתקיים זו השנייה השנייה ביוזמת קבוצת "ידיעות אחרונות" וקבוצת התקשורת RGE.
במשך יותר משנה של שיקום מפרך למישל בת ה-24 יש מטרה אחת: לחזור להיות מישל של "החיים הקודמים" - והיא לא מתכוונת להביט אחורה. "יש רגעים שהם מאכזבים קצת, אם אני מנסה לעשות משהו ולא מצליחה. אבל לא של ייאוש, אני מבינה כמה זה חשוב וכמה אני צריכה את זה", היא אומרת בריאיון לפרויקט שבו נבחרו 11 נשים מעוררות השראה, לכל אחת מהן סיפור אישי ועשייה יוצאת דופן, ושבמסגרתו צולמו ראיונות עם כל אחת מהמשתתפות, לצד סשן צילומים בליווי רשת האופנה "רנואר".
צפו בריאיון המלא:
אחריה 2025 - מישל רוקביצין
(צילום: ירון שרון, ירון ברנר | עריכה: קורל קוט)
רס"ל מישל רוקוביצין שירתה בקבע כטכנאית מערכות מודיעין שדה - וסגרה שבת ב-7 באוקטובר בבסיס כיסופים, אחרי שהחליפה עם חברה אחרת. "אני בעצם תיקנתי מצלמות של תצפיתניות, סגרתי שבת שהיא לא שלי", היא חוזרת לאותו בוקר ארור.
"ב-7 באוקטובר התעוררנו לאזעקות, הלכנו למרחב המוגן, והתחלנו לשמוע יריות. כמה קצינים אמרו שיש מחבלים בבסיס. התקשרתי לחמ"ל שאלתי אם יש מחבלים בבסיס, חייל שלי ענה לי 'כן, יש מחבלים, אבל לא יודעים כמה'", משחזרת מישל. ואז החל הסיוט ששינה את חייה: "פתאום רימון ראשון נזרק למיגונית, רימון שני, רימון שלישי, ובסוף זרקו מטען חבלה, כולם התעלפו. נכנסו מחבלים והתחילו לירות עלינו לכל מקום, פשוט ירו בלי להסתכל".
"התעוררתי אחרי שלושה חודשים מקומה בבית החולים שיבא. היו לי שבעה כדורים בכל הגוף, רסיסים נכנסו לי לתוך המוח. הורידו לי שליש ריאה בגלל הרסיסים. התעוררתי משותקת ב-4 גפיים, צד ימין חזר לעבוד, יד שמאל עוד לא אבל היא תחזור. אני מתחילה ללכת, אז השיקום שווה כל רגע באמת", היא מספרת על השיקום.
לדבריה, ה"הישגים" הקטנים הם שמחזיקים אותה ונותנים לה כוח להמשך: "אם לפני שנה לא יכולתי לשבת בכלל עם גב ישר, עכשיו אני יכולה לשבת. השרירים שלי בגב לא היו קיימים. כאילו, הם היו קיימים אבל לא מספיק חזקים כדי שיחזיקו אותי כשאני יושבת".
היא טוענת כי לרגע לא ויתרה לעצמה - ומהרגע הראשון שהתעוררה בבית החולים הבינה שהיא יוצאת למלחמת חייה. "הבנתי שאני משותקת, וקיבלתי את ההחלטה הזו - להילחם. אמרתי לעצמי 'אני רוצה לחזור לחיים שהיו לי'. שלחו אותי לשיקום, הבנתי שאני לא יכולה לעשות כלום, אבל הנה השיקום שווה את זה כי עכשיו אני יכולה לשבת, אני יכולה לעמוד - ואני גם אוכל ללכת. כי אני רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי". למישל אין כעס על מה שקרה לה ב-7 באוקטובר: "מה שאמור לקרות, קורה. זה כנראה הגורל", היא אומרת בריאיון המיוחד.
"הבטחתי לכולם שאני אלך על הרגליים לחופה. זה יקרה"
כמעט שנה אחרי 7 באוקטובר, ב-1 בספטמבר, קיבלה הצעת נישואין מבן זוגה רינט קסימוב שלא ויתר עליה לרגע - והגיע לבקר אותה מדי יום גם כשהייתה מורדמת ומונשמת בבית החלום. "עצם העובדה שאני רוצה לחזור לחיים שהיו לי נותן לי כוחות. המשפחה שלי נותנת לי כוח, הבן זוג שלי. הבטחתי לכולם שאני אלך על שתי רגליים לחופה - ואני אלך. אין לי ספק", היא קובעת בנחרצות.
מה למדת על האהבה שלכם?
"לא למדתי משהו חדש, כי ידעתי כמה האהבה קיימת בינינו. האהבה שלנו תמיד הייתה חזקה. תמיד ידעתי שאני רוצה להתחתן איתו, שנתיים חפרתי לו, תמיד ידעתי. כשהתעוררתי מקומה ושמעתי שהוא היה בא אליי שלושה חודשים כל יום, מחזיק לי את היד כל יום, לא היה לי חשש שמשהו ישתנה. אם הוא בא אליי כשהייתי מורדמת ומונשמת בלי לפספס יום, בלי לחשוב פעמיים, הייתי בטוחה שהוא ירצה להישאר איתי. הוא גם זה שעבד איתי על הכול בשיקום, עבד איתי על להתחיל לדבר - עכשיו אני חופרת, אני לא סותמת, אבל הוא עבד איתי על זה".
ידעת שיש לך כוחות כאלה?
"לא, זה משהו חדש שגיליתי על עצמי. הכוחות שלי. אולי אין לי אפילו מספיק כוחות כי אני חושבת שאולי הייתי צריכה להשקיע קצת יותר, לעשות קצת יותר, אבל אולי אין לי מספיק כוחות בשביל זה, אבל אני מנסה. זה משהו חדש שגיליתי על עצמי, שאני מטורפת. החלום שלי הוא להתחיל ללכת, לחזור למה שהייתי".
מי הגיבורה שלך?
"אמא שלי, חד-משמעית, בלי ספק בכלל. היא הייתה איתי פה שנה בבית חולים, גם אבא שלי, כן? הם היו איתי שנה בבית חולים, אבא היה בא לישון איתי בלילה, אמא הייתה באה מחליפה אותו בבוקר. הם מדהימים. הם פשוט עזבו את החיים שלהם, לא חגגו ימי הולדת, עזבו הכול, את כל החיים כדי להיות איתי. ואמא שלי באמת הגיבורה שלי היא מדהימה".
מישל זוכה לתגובות חמות בעקבות העובדה שהסיפור שלה קיבל תהודה. היא אומרת כי "כל התגובות די דומות אחת לשנייה. שאני מדהימה, וכל הכבוד לי, ושאני יפה. אני לא חושבת שאני יפה עכשיו, אבל הרבה אנשים אומרים לי את זה - אז אני מאמינה להם". ויש לה גם מסר למי שנמצא במצב דומה לשלה: "אל תוותרו בחיים, תמשיכו להילחם. כל מי שעבר משהו קשה - שתדעו שהכול אפשרי".
ביום שלישי הקרוב, 25 במרץ, יתקיים ערב גאלה חגיגי, במהלכו יוענק לגיבורות בפרויקט "אחריה" אות הוקרה מיוחד.
פורסם לראשונה: 14:09, 23.03.25
