קוראים לי אורי טיירי. אני בן 16, תלמיד כיתה י', גר ביבנה ולומד במגמת פיזיולוגיה ודיפלומטיה. מגיל צעיר מאוד - היה לי עולם מקביל. עולם שבו לא צריך לדבר עם אף אחד, לא להסביר, לא להצדיק. רק להקליד.
מגיל 11 אני מתכנת - בעיקר משחקים - וזו הדרך שלי לסדר את המחשבות. זו הדרך שלי לשרוד.
ב-7 באוקטובר הייתי בביקור אצל המשפחה בנתיב העשרה. באותו יום השכנים מהבית הצמוד נרצחו, וחברים שלי מהמושב נרצחו על החוף בזיקים. ובאותן דקות שבהן העולם בחוץ נשרף - אמא ואני הסתגרנו בממ"ד.
ברגעים האלו, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה שאני לא רוצה למות. מבחוץ נשמעו יריות ללא הפסקה ותחושת הפחד הייתה מוחלטת. אני זוכר שחזרתי ואמרתי לאמא שאני מפחד למות, שאני רק רוצה לחיות. המחשבה הזו רצה לי בראש שוב ושוב.
השקט שלנו, של אמא ושלי, באותם רגעים מבעיתים בממ"ד - היה חזק יותר מהפיצוצים. הידיעה שמשהו נורא קורה - ואין לך שליטה עליו - הייתה הרעש האמיתי.
מאז אותה שבת אני חי עם חרדות. היו תקופות שיכולתי לזהות איך הגוף שלי מגיב לפני שהראש מבין. פחד לא רציונלי. הלב פועם מהר מדי. תחושת שיתוק. ניסיתי להסביר, אבל הרגשתי שהמילים לא מספיקות. כולם דיברו על "ללכת לטיפול", "לפתוח את זה עם מישהו". אבל אני לא רציתי לפתוח שום דבר, רציתי פשוט להשתחרר.
4 צפייה בגלריה
אורי טיירי. המשחק הפך למרחב מרגיע שעוזר לי לקחת צעד אחורה מהלחץ והחרדות
(צילום: אוסף פרטי)
לפני שנה, במסגרת שיעור מתמטיקה, הגיעה אלינו נציגה של תנועת "אחריי" וסיפרה לנו על תוכנית שנקראת "אחרייטק" - יוזמה משותפת של תנועת "אחריי" ועמותת בוגרי 8200, שמכשירה בני ובנות נוער מהפריפריה למקצועות טכנולוגיים בצה"ל.
מיד נדלקתי. זו לא הייתה עוד תוכנית נוער. זו הייתה הזמנה לבוא עם היכולות שלך, ליצור, לחשוב, לבנות. מבחינתי זה היה חלום שהתגשם.
כשהתכנות הפך למפלט
כשהגעתי להאקתון של "אחרייטק", נתנו לנו משימה: לחשוב על פתרון טכנולוגי שיכול לעזור לילדים להתמודד עם מצבי חרדה. והפעם - לא רק שידעתי מה אני רוצה לבנות, אלא הרגשתי שאני חייב לעשות את זה.
יחד עם חבריי לקבוצה, יוגב וגיא - החברים הכי טובים שלי שבלעדיהם כל זה לא היה קורה - החלטנו לפתח את "BlockFlow". יצרנו משחק שנראה כמו כל משחק רגיל - קליל, צבעוני וזורם - אך למעשה תוכנן במיוחד כדי להעניק תחושת יציבות ושחרור לשחקנים.
בהשראת משחקים אהובים כמו "Celeste" ו-"Block Blast", עיצבנו מנגנון המשתמש ביכולת מוטורית עדינה שמסייעת לשחקן להתרכז בפעולה פשוטה - שילוב המפעיל את הגוף ומעסיק את המחשבה, ובכך מרחיק אותו מהחרדה עצמה.
4 צפייה בגלריה
השחקן לעולם אינו נותר לבד בתוך "בור" של כישלון. "BlockFlow" - המשחק שאורי וחבריו תכנתו
(צילום מסך)
בניגוד למשחקים תחרותיים המתגמלים הישגיות קיצונית, ב"BlockFlow" השחקן לעולם אינו נותר לבד בתוך "בור" של כישלון - גם כשמפסידים, לא מאבדים הכול. הרעיון היה פשוט אך מהפכני: גם אם נפלת, אתה עדיין חלק מהמסע; גם אם טעית, תמיד יש דרך להמשיך.
אני הייתי ה-CEO של הצוות. תפקידי היה לדאוג שהכול קורה: שהקוד רץ, שהחזון נשמר, שכולם מדברים אחד עם השני. זה לא היה קל. היו בינינו גם מריבות, חוסר הסכמות. אבל דווקא בתוך הלחץ - למדתי מה זה באמת לעבוד בצוות. למדתי להקשיב. ובעיקר למדתי לא לוותר.
הגענו למקום השני. אמנם לא מקום ראשון, אבל מבחינתי זו הייתה הצלחה גדולה. התחלנו באיחור, עם פערים בצוות, ובכל זאת הגענו לתוצאה אמיתית. אמנם לא הספקנו להשלים את כל הפיתוח, אבל יצרנו אב-טיפוס ראשוני שאפשר להציג - משהו שמסביר בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות, ואיך.
תרופה לחרדות
למרות שעדיין לא שיחקתי במשחק מתחילתו ועד סופו, כי הוא עדיין בפיתוח, במהלך העבודה עליו כבר התנסיתי בו לא מעט. אני יכול לומר בכנות שהעיסוק בקידוד, בתחרות, ובמיוחד בפרויקט הזה במסגרת "אחרייטק" - השפיע עליי בצורה משמעותית.
המשחק הפך למרחב מרגיע שעוזר לי לקחת צעד אחורה מהלחץ, ואיפשר לי להתמקד במשהו שתמיד אהבתי - היצירה והבנייה - במקום להיסחף אל החרדות והמחשבות המטרידות שמלוות אותי מאז אותה שבת ארורה.
התגובות שקיבלנו היו מדהימות. גם מהשופטים, גם מהקבוצות האחרות - ובעיקר מבני נוער ששמעו על מה אנחנו עובדים, ואמרו שזה בדיוק מה שהם היו צריכים.
היום אנחנו עובדים על גרסה מתקדמת יותר של המשחק, כשהחלום הוא להפוך אותו למוצר אמיתי שאפשר יהיה להוריד ולשחק בו. לא כדי לעשות כסף - אלא כדי לעשות שינוי. כרגע המשחק עדיין נמצא בשלבי פיתוח, אפילו אם מתקדמים יחסית, ובשלב זה אין אפשרות להוריד או לתמוך באופן ישיר - אבל זה הכיוון לעתיד.
להתמודד יחד עם מציאות מורכבת
החוויה הזו שינתה אותי. לא רק כי למדתי דרכים חדשות לתכנת, אלא כי הבנתי שיש לי יכולת להשפיע.
בעזרת הכלים שלי ובתמיכת האנשים הנכונים - שמואל המנטור שלנו, עומר קידר המדריך מ"אחריי", וכמובן יוגב וגיא - גיליתי שאני יכול להציע פתרון לבני גילי, שמרגישים כמוני שהמציאות לפעמים גדולה עליהם.
אם יש ילד או ילדה שקוראים עכשיו את הטקסט הזה ומרגישים חרדה, פחד, מועקה - אני רוצה לומר לכם דבר אחד: אתם לא לבד. אני יודע כמה זה קשה. אבל יש דרכים אחרות, ויש גם אנשים כמוני, שעובדים בדיוק עכשיו כדי שתהיה לכם פינה שקטה. גם אם היא בתוך מסך קטן של טלפון נייד
יש לי חלום להמשיך עם זה גם בעתיד. לפתח דברים שיעזרו לאנשים. אני לא חייב להיות רופא או מטפל כדי לעשות טוב. לפעמים גם קוד, אם הוא כתוב מהלב - יכול להיות תרופה.
ואם יש ילד או ילדה שקוראים עכשיו את הטקסט הזה ומרגישים חרדה, פחד, מועקה - אני רוצה לומר לכם דבר אחד: אתם לא לבד. אני יודע כמה זה קשה. אבל יש דרכים אחרות, ויש גם אנשים כמוני, שעובדים בדיוק עכשיו כדי שתהיה לכם פינה שקטה. גם אם היא בתוך מסך קטן של טלפון נייד.
