בשיתוף המחנה הישראלי
כאשר חוקרים בכירים בישראל מתבקשים לדמיין את עתידה של האקדמיה הישראלית ב-2048, התמונה שמצטיירת רחוקה מלהיות ורודה. בין חרמות בינלאומיים הולכים ומתעצמים, ניסיונות פגיעה בעצמאות האקדמית מבית, ובריחת מוחות המתרחשת בזמן אמת, המדע הישראלי עומד בפני צומת גורלי.
מעל לכך גם עומדת הפגיעה הפיזית ממש: במהלך המלחמה עם איראן כוונו הטילים גם לעבר מכוני מחקר, ואחד מהם פגע במכון ויצמן וגרם לו נזק רב. הפגיעה הייתה במעבדות של מדעי החיים שחרבו לחלוטין ומחקרים של שנים נהרסו. מצד שני, במלחמה עם איראן נוכחנו שוב לדעת כי "המוח היהודי" הוא גורם מכריע ביכולות של ישראל ובלי האקדמיה לא נוכל עוד להתפאר בהישגים אלה.
כדי להבין היכן עומדת האקדמיה הישראלית היום ולאן היא עלולה להגיע בעוד רבע מאה, שוחחנו עם מספר מדענים וחוקרים בכירים: פרופ' דניאל זייפמן, הנשיא העשירי של מכון ויצמן ויו"ר ההנהלה האקדמית של הקרן הלאומית למדע, פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, פרופ' יאיר שגיא מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וממובילי המחאה האקדמית, ופרופ' ענבל טלגם-כהן מאוניברסיטת תל אביב, מדענית מחשב המתמחה במחקר המחבר בין תחומי מחשבים, כלכלה ומשפטים.
המסקנות שעולות מהשיחות מצביעות על סכנה מהותית לאקדמיה הישראלית, הנובעת הן מכוחות פנימיים הפועלים להחלשת העצמאות האקדמית, והן מתגובות בינלאומיות הפוגעות ביכולת החוקרים הישראלים לשתף פעולה עם עמיתיהם ברחבי העולם. על הרקע הזה יש לציין גם את השינויים שמבקשים בממשלה לעשות באקדמיה כמו למשל החוק שעבר בקריאה ראשונה המאפשר מסלולי לימוד בהפרדה מגדרית לתואר שני ולתואר שלישי.
"מהות האקדמיה תחת מתקפה"
פרופ' יאיר שגיא, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, ממקימי ומובילי מטה המאבק של האקדמיה נגד ההפיכה המשפטית ויו"ר משותף של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען דמוקרטיה, רואה בתקופה הנוכחית מתקפה על מהותה של האקדמיה.
"מהי המהות של האקדמיה – זו שאלה שמעסיקה אותי כבר יותר משנתיים, מאז פרוץ ההפיכה המשפטית. כאקדמאי שמעורב בעומק במחאה, אתה עוצר לחשוב: על מה בעצם מה אנחנו מנסים להגן? מה תפקידה של האקדמיה?" הוא שואל, ומציע שלושה יסודות מרכזיים המרכיבים את תפקיד האקדמיה: השגת ידע, פיתוח האדם, ושמירה על אוטונומיה.
לדבריו, "ללא אוטונומיה - אין אקדמיה. היא תמיד הייתה מופרדת מהמדינה, וזה חיוני. כמו בבתי המשפט - הממשלה צריכה להיות ליד השולחן, אבל אסור לה לשלוט. אם יבוא שר ויגיד לנו על מה לחקור ועל מה לא - זו מכת מוות לחופש האקדמי".
שגיא מזהיר מ"האפקט המצנן" שכבר מורגש היום: "אנחנו כבר מרגישים אותו - גם מהמדינה, וגם מהעולם. אקדמאים ישראלים, גם בתחומי המדעים המדויקים כמו חוקרי סרטן, חווים התרחקות, חרם רך, ניתוק משיתופי פעולה".
פרופ שגיא מדגיש כי קיים קשר בין דמוקרטיה למצוינות אקדמית. "מדד האוניברסיטאות הטובות בעולם מראה בבירור: 20 מתוך 20 המובילות נמצאות במדינות דמוקרטיות ליברליות. יש קשר עמוק בין חופש מדעי, דמוקרטיה, והישגים", לדבריו.
אותו קשר הוא רואה גם בניסיון לצמצם את מדעי הרוח. "מה שמדאיג במיוחד הוא הפגיעה במדעי הרוח, שמזוהים עם מחשבה ביקורתית ומצויים כיום במשבר, כאשר מספר הסטודנטים בהם בירידה. משטרים פופוליסטיים, השואפים לצמצם גישות ביקורתיות, עלולים לפגוע בהם עוד יותר".
פרופ' שגיא מתמודד גם עם ההאשמה ש"פוליטיזציה" של האקדמיה היא הבעיה. "מה שפוליטי בעיני אדם אחד, הוא שאלת יסוד בעיני אדם אחר. אני מלמד משפטים. משפט הוא במהותו תחום שמבוסס על ערכים. אי אפשר ללמד משפט חוקתי בלי לדבר על דמוקרטיה, על סמכויות השלטון".
פרופסור יאיר שגיאצילום: באדיבות המצולםלדעתו, הבעיה היא לא בשאלות הביקורתיות אלא בניסיון לצנזר אותן. "ברגע ששואלים שאלות לא נוחות - אומרים לך שזה שנוי במחלוקת ולכן אסור. אבל איך אפשר ללמד משפט בלי לדבר על תחומים שבמחלוקת, כמו מגדר, שוויון, אפליה?"
הוא מסיים בהדגשת החשיבות הקריטית של האקדמיה ברגע זה. "נקודת השבר שאנחנו נמצאים בה, בישראל ובעולם, מסוכנת מאוד. אתה נתקל בטענות שאין להן שום ביסוס עובדתי - אבל הן מקבלות נפח בשיח הציבורי. לכן, תפקיד האקדמיה דווקא עכשיו קריטי: לבסס קודם את העובדות, ורק אחר כך לנהל דיון. בלי זה, אין שיחה, אין חברה דמוקרטית".
"נעשים ניסיונות להשתלטות פוליטית על מוסדות מדע, תרבות וחינוך"
פרופ' דוד הראל, פרופסור למדעי המחשב במכון ויצמן למדע ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מביא פרספקטיבה מקיפה על האיומים המשולבים שעומדים בפני המדע הישראלי. לדבריו, יש להתייחס לשלושה היבטים נפרדים: "ההפיכה המשפטית בפני עצמה, פעולות ספציפיות שגורמים ספציפיים בממשלה נוקטים בהן כנגד המדע והתרבות והחינוך, ומה שקרה מאז ה-7.10".
באשר להשפעות ה-7 באוקטובר, הראל מתאר מציאות של חרמות המתחלקים ל-3 סוגים: "פרטני - הזמנו לכנס אבל יותר טוב שלא תגיע, או עבדתי איתך עשור על נושא אבל עכשיו אני מפסיק\ה. אין כמעט שבוע שאני לא שומע על עוד דוגמאות כאלה. יש חרמות שהן לרוחב מוסד שלם - מוסד או אוניברסיטה במדינה מסוימת מחליטה לבדוק מחדש את מערכות היחסים עם מדענים ישראלים. ויש חרם לרוחב המדינה כולה - למשל של איגוד הרקטורים במדינה מסוימת".
ההתפתחות אשר מדאיגה את פרופ' הראל במיוחד היא ההחלטה של האיחוד האירופי "אשר ממש לאחרונה, החליט על הערכה מחדש של מערכת היחסים הפיננסית עם מדינת ישראל, וכחלק מזה נבחנת השתתפות ישראל ב-Horizon Europe שם נמצאים מענקי המחקר הגדולים. המדענים הטובים ביותר בישראל קיבלו מענקים מהתכנית".
פרופ' הראל מדגיש את הקשר הישיר בין המצב הביטחוני למצב המדע, בכך "שההצדקה המפורשת של האיחוד האירופי להחלטה להערכה מחדש, הייתה בדיקה אם ישראל מקיימת או לא מקיימת את הסעיף בהסכם שמדבר על שמירה של זכויות אדם. לכן, אין כעת שום ספק שמה שקורה בעזה בשנה וחצי האחרונות משפיע ישירות על עתיד המדע הישראלי."
לגבי ההיבט השני - פעולות ממשלתיות פנימיות, הראל מתאר ניסיונות השתלטות, "בעיקר משר החינוך יואב קיש, אך גם מצד גורמים נוספים. התנכלויות, החלשות והצרת צעדים, ולפעמים אפילו ניסיונות השתלטות על מוסדות מדע, תרבות וחינוך".
אחת הדוגמאות שפרופ' הראל מציף היא חוק הספרייה הלאומית. "בראש מועצת הספרייה הלאומית, אשר ממנה על הדירקטוריון ומפקחת עליו, עומד נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הסיבה לכך היא שהאקדמיה למדעים נתפסת כגוף בלתי תלוי ועצמאי. ברגע שהשר קיש העביר בממשלה הצעת חוק לתיקון חוק הספרייה כך ששר החינוך ימנה על חברי הדירקטוריון, מדובר ב'כיבוש עוין' של הגוף הזה".
במבט אל העתיד, פרופ' משתף בתחזית חמורה. "אם הדברים ימשיכו כמו עכשיו, עם אותו סוג של משטר, אותה ממשלה ואותם צעדים, אפשר לקבל רמז לבאות עם הציטוט של שרת התחבורה מירי רגב על כך ש'אם אנחנו לא שולטים ב-X מה הוא שווה?'. זה יכול להיות הספרייה הלאומית, המל"ג או הות"ת. מחר זו יכולה להיות גם האקדמיה הלאומית למדעים. כל מה שצריך לשנות הוא 3 מילים בחוק - להוסיף להגדרת בחירת יו"ר האקדמיה, אשר נבחר כעת על ידי אנשי אקדמיה, את המילים 'באישור שר החינוך'".
פרופסור דוד הראלצילום: מיכל פתאלהמסקנה של פרופ' הראל חדה וברורה: "אם דברים כאלה יימשכו, לא יהיה מחקר ברמה גבוהה, לא תהיה טכנולוגיה גבוהה, וחוסנה של המדינה ייחלש בצורה שהיא הרת אסון".
על בריחת המוחות הוא מספר מניסיון כי "בשנה האחרונה, שתי מדעניות צעירות ומבריקות, שהיו דוקטורנטיות שלי, שתיהן עם ילדים, בני זוג שהם אנשי הייטק ואקדמיה - קמו ועזבו את הארץ. במחלקה שלנו במכון ויצמן, למשל, יש כמה פרופסורים בכירים שקיבלו לאחרונה הצעות מצוינות ממוסדות בחו"ל ועזבו. כיום אנשים אומרים ביתר קלות 'אין לי מה לעשות פה', ובאופן טבעי אלה הם האנשים היותר טובים בתחומים שלהם. זה רע מאד".
"יש קשר הדוק בין דמוקרטיה ולבין יכולת ההמצאות והחדשנות"
פרופ' דניאל זייפמן, פרופסור מן המניין לפיזיקה, הנשיא העשירי של מכון ויצמן למדע ויו"ר ההנהלה האקדמית של הקרן הלאומית למדע, מציב את הדיון במסגרת רחבה יותר של הקשר בין דמוקרטיה ליכולת המצאות.
"יש קשר הדוק בין דמוקרטיה ליכולת המצאות. זה לא רק בגלל מדיניות שמגיעה מלמעלה לגבי מה לחקור. אם אתה לא חי בחברה ליברלית שמאפשרת לך לחשוב לרוחב ולגובה - החינוך שלך לא יאפשר לך להגיע לרעיונות חדשים. זו לא רק שאלה של חופש מחקר, אלא של איך חונכת לחשוב", הוא מסביר.
זייפמן מדגיש שהבעיה עמוקה יותר מפגיעה ישירה. "גם אם אין התערבות ישירה של השלטון במדע, אם הסביבה עצמה לא מאפשרת חופש אקדמי שהולך עד הקצה - היכולת שלך להמציא דברים חדשים, לא רק לשפר את הקיים אלא לחשוב אחרת לגמרי - נפגעת. לא כי אין ידע, אלא כי מערכת החינוך מלמדת לחשוב בצורה מוגבלת. אם מצרים את המחשבה - לא יהיה חידוש".
באשר לישראל, זייפמן מזהה יתרון ייחודי הנובע מהתרבות היהודית והחינוך. "אף שמבקרים את מערכת החינוך הישראלית, היתרון הגדול שלה הוא שקל לפרוץ בה גבולות. אם תיכנס לכיתה של בני נוער בישראל ותשווה לכיתה בסינגפור - בסינגפור ידעו את החומר טוב יותר, אבל בישראל יתנהגו בצורה הרבה יותר פרועה. ודווקא שם צומח החידוש". לדבריו, האלמנט התרבותי הזה הוא המפתח להישרדות. "יש ייצוג פי 100 ליהודים בפרסי נובל. לא משום שאנחנו עם אינטליגנטי יותר - אני חולק על כך. זה חלק מהתרבות - החופש לשאול שאלות. הסקרנות היהודית היא בסיס ליצירתיות". עם זאת, מזהיר פרופ' זייפמן כי "הסקרנות היא הדבר הראשון שמגבילים במדינה לא-דמוקרטית. ולכן, אם לא נשמור על חופש - נאבד את מה שמאפשר לנו לחשוב אחרת, לפרוץ גבולות".
על בריחת המוחות הוא מעיד כי "אני מאוד דואג וזה כבר קורה - גם מדענים וגם רופאים. המספר לא גדול, אבל החשיבות היא באיכות. ומי שהולך ראשון - הוא השכבה הכי חזקה".
"אף שמבקרים את מערכת החינוך הישראלית, היתרון הגדול שלה הוא שקל לפרוץ בה גבולות. אם תיכנס לכיתה של בני נוער בישראל ותשווה לכיתה בסינגפור - בסינגפור ידעו את החומר טוב יותר, אבל בישראל יתנהגו בצורה הרבה יותר פרועה. ודווקא שם צומח החידוש"
לסיום, זייפמן מזהה חוסר יציבות מבני במערכת הישראלית, "בכך שהאקדמיה הישראלית בנויה על אנשים שנולדו פה. בניגוד לארה"ב, שיכולה לייבא חוקרים, אצלנו 99% מהאקדמיה הם אנשים שחונכו כאן. היום היחידים שמגיעים מבחוץ הם עולים חדשים, אבל להם יש אלמנט של זהות לאומית ותחושת ציונות. אמנם זה נותן יתרון מבחינת זהות וגאווה, אבל גם חולשה - אין זרימת דם חדשה. זה אינברידינג. לכן, ישראל נמצאת בסיכון גדול יותר האקדמיה במדינות כמו ארה"ב".
בכל הנוגע לעצמאות האקדמית של המחקר בישראל, פרופ' זייפמן אומר כי "מל"ג והות"ת הם מבנה מדהים, שמבוסס על חוק מ-1958. הם מייצרים Buffer בין המדינה לאקדמיה. לא כל מדינה דמוקרטית הצליחה לבנות דבר כזה. צריך להגן על זה – כי כשמתחילים למנות אנשים לפי פוליטיקה ולא לפי כישורים – המערכת נפגעת".
פרופסור דניאל זייפמןצילום: באדיבות מכון ויצמןלסיום, פרופ' זייפמן מספר כי ההשתתפות של ישראל בתכניות כמו Horizon Europe היא חשובה, ולא רק בגלל המענקים הכספיים. "לא הרבה מבינים, אבל ישראל משלמת לתכנית על כל אירו שאנחנו מקבלים בחזרה בצורת מענקים, ובפועל, ישראל מקבלת פחות ממה שהיא משלמת, על פי המודל הנוכחי. עם זאת, עצם ההשתתפות בתחרות משפרת את הרמה. כמו בספורט – גם אם לא זכית אבל התחרית עם הספורטאים הטובים ביותר בתחום, השתפרת. זה מושך אותך קדימה".
"אני חוששת שישראל פועלת בדומה ל'פלייבוק' של הונגריה בדרך למדינה לא-דמוקרטית'
פרופ' ענבל טלגם-כהן, חברת סגל אקדמי בכיר באוניברסיטת תל אביב, בעלת תארים במדעי המחשב ומשפטים ומדענית מחשב שעושה מחקר על נושאים המחברים בין תחומי מחשבים, כלכלה ומשפטים.
"אני חושבת שיש סיכון. פגיעה באקדמיה היא חלק מה'פלייבוק' של הפיכה של משטר ממשהו דמוקרטי למשהו פחות דמוקרטי. אחד הדברים שהכי השאירו עליי רושם - ממש בתחילת ההפיכה המשפטית, הבאנו את אנדריאה פטו מהונגריה, לטכניון להרצאה. זה היה מצמרר, היא תיארה את ה'פלייבוק' ושמה לנו מראה של לאן אנחנו יכולים להגיע במסלול הלא טוב," היא מספרת. המקרה של פטו זעזע את פרופ' טלגם. "היא הסבירה איך בהונגריה הפכו את האקדמיה לפוליטית לחלוטין, בה תקציבי מחקר ניתנים רק בסיס נאמנות לשלטון, וביטלו את תחום המחקר שלה של מגדר. בסופו של דבר, כל האוניברסיטה שלה נאלצה לעבור מבודפשט לוינה".
טלגם-כהן מוסיפה כי "במדעי המחשב, יש לנו אלגוריתם ואנחנו בודקים איך הוא מתפקד במקרה הכי גרוע, וזה המקרה הכי גרוע מבחינתי. זו לא פנטזיה, זו מדינה באירופה וזה מה שקרה להם".
לדבריה, ההשלכות יהיו רחבות הרבה יותר מהעולם האקדמי. "אני מהאקדמיה והאקדמיה יקרה לליבי. אבל הסיפור הוא מה זה יעשה לישראל כולה, אם לא נהיה מובילים במחקר ובטכנולוגיה. זה לא הפחד שלי אישית, אלא ההשפעה של ירידת האקדמיה על המדינה כולה."
על בריחת המוחות היא מעידה מניסיונה האישי ואומרת כי "אני רואה את זה, שומעת כל הזמן על בכירים שעוזבים. הדוקטורנט הראשון שלי סיים את המחקר וקיבל פרס יוקרתי על התזה. כשהוא סגר את הפרויקטים ועשה מסע של פרידה, הבנתי שהוא לא יחזור מהפוסט דוק בארה"ב. זה מאוד עצוב עבורי. באים מאסטרנטים שרוצים מראש להבין איך הם יתקבלו לדוקטורט בחו"ל, מתוך כוונה שזה יפתח להם פתח לחיים שם ולא בישראל."
בנוגע לחקיקה הפוגענית, היא מתריעה כי "כבר עכשיו, עברה בקריאה ראשונה חקיקה שאמורה להפוך את האוניברסיטאות לסוג של משטרה שמחפשים מרצים תומכי טרור. - להילחם בתמיכה בטרור זו מטרה מאוד נעלה. אבל מי שקובע מהי 'תמיכה בטרור', אלו גורמים פוליטיים. זה נותן להם את היכולת 'לסמן' חברי סגל, בפועל."
לגבי המימון הבינלאומי, אומרת פרופ' טלגם-כהן כי "המימון של המעבדה שלי מגיע מ-Horizon Europe, מענק שלERC - והמעבדה שלי נשענת על זה. זה לא רק הכסף - זה שם את הקבוצה על המפה. ברגע שקיבלנו את התקציב, זה סימן לכך שאנחנו מובילים בתחום שלנו."
"אני מהאקדמיה והאקדמיה יקרה לליבי. אבל הסיפור הוא מה זה יעשה לישראל כולה, אם לא נהיה מובילים במחקר ובטכנולוגיה. זה לא הפחד שלי אישית, אלא ההשפעה של ירידת האקדמיה על המדינה כולה"
היא רואה בהחלטות האחרונות של האיחוד האירופי לבחון מחדש את השתתפות ישראל בתכנית "בתור קריאת השכמה. קודם כל לממשלה, שלא עושה את ההבחנה בין המעשים הנוכחיים של הממשלה, שאינם דמוקרטיים והומניים, לבין האקדמיה ורוב הציבור. ואם שורפים את הגשר שהאקדמיה מייצרת, יהיה קשה לשקם. שנית, זו קריאת השכמה גם לאקדמיה, שצריכה להבין שהיא לא מסכימה בשתיקה למעשים של מדינת ישראל, והיכן נמצאת האחריות שלה בנושא".
פרופסור ענת טלגםצילום: חן גליליטלגם-כהן מסיימת ואומרת כי "מדינות לא-דמוקרטיות שמצליחות, הן אלו שמייבאות טאלנטים - זה כמו שקונים את קבוצת הכוכבים בספורט, והיא צפויה להיכשל. זה לא אורגני, לא טבעי, לא תצמח שם מסורת אקדמית. אי אפשר להשתיל באופן מלאכותי אקדמיה. בישראל יש מסורת אקדמית מעולה ואני מאמינה שתישאר".
התמונה העולה מהשיחות עם החוקרים הבכירים מצביעה על נקודת מפנה קריטית עבור האקדמיה הישראלית. האיומים הם מרובי חזיתות: פגיעה פנימית בעצמאות האקדמית, חרמות בינלאומיים הולכים ומתעצמים, ובריחת מוחות שמתרחשת בזמן אמת. המסר המרכזי שעולה הוא שללא שמירה על ערכי הדמוקרטיה הליברלית ועל החופש האקדמי, המדע הישראלי עלול למצוא את עצמו מול פגיעה אנושה ומחיקה של מסורת מפוארת.
בשיתוף המחנה הישראלי
