בשיתוף המחנה הישראלי
בשנים האחרונות, ישראל חוותה שינויים משמעותיים במצב השוויון המגדרי, עם התקדמות בתחומים מסוימים לצד אתגרים מתמשכים באחרים. הנתונים מצביעים על תמונה מורכבת, שבה הישגים מרשימים מתקיימים לצד פערים שעדיין קיימים. האם התהליכים של השנים האחרונות מסמנים את המשך השיפור או שדווקא לקראת שנת ה-100 של המדינה אנחנו נראה נסיגה אחורה?
נכון לכתיבת שורות אלה, אין אף אישה שמכהנת כמנכ"לית של משרד ממשלתי באופן רשמי, ולא כממלאת מקום. אפילו במשרד לשוויון חברתי בראשות השרה מאי גולן, לא מצאו לנכון למנות אישה לתפקיד המנכ"לית ובימים אלה מקדמים את מועמדותו של עמי כהן לתפקיד מ"מ מנכ"ל המשרד.
אם הולכים מעט אחורה, על פי דוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, נשים סובלות מתת-ייצוג קיצוני – רק 16% מכלל המינויים של הממשלות משנת 2003 ועד מרץ 2025 היו של נשים. במילים אחרות: 38 בלבד מתוך 243.
"שוויון מגדרי זה משאב, נכס אסטרטגי, תפיסת עולם"
ד"ר אודליה דיין-גבאי, מייסדת המרכז הישראלי לייעוץ מגדרי ומגוון חברתי, טוענת כי, "אין ספק שהדבר הבולט ביותר זו הנסיגה בייצוג הפוליטי של נשים ל-5 בלבד בממשלה הנוכחית, ואפס מנכ"ליות במשרדי ממשלה". לדבריה, "מדובר במגמה - ייצוג הנשים בכנסת תקוע כבר על כרבע עשור וזה בהחלט מדאיג. אנחנו מפספסים 51% מהאוכלוסייה. נשים צריכות להיות לפחות 51% בכל מרחב, אבל ייצוג מספרי הוא רק צעד ראשון - אם האישה היחידה ב'חדר' מתאימה את עצמה לנורמות 'גבריות' כדי לשרוד, לא קידמנו דבר. שוויון מגדרי זה משאב, זה נכס אסטרטגי, זו תפיסת עולם. זה סט ערכים משמעותי שנועד כדי לייצר חברה בריאה וטובה יותר לכולם".
אם נצא מהמגזר הציבורי אל הפרטי, מה רואים שם?
"פערי השכר לא זזים מ-30% ובנוסף, בתפקידי הנהלה בכירים בהייטק רק 17% הן נשים. חשוב לזכור שאנחנו בעידן דיגיטלי משתנה. ה-AI כאן להישאר ואנחנו רואות פערים מגדריים בשימוש בו. אז אם אני רואה עכשיו שנשים מיוצגות בחסר בדיוק בתפקידים שצפויים להיות במרכז הכלכלה העתידית, אם מגמות אלו יימשכו, ב-2048 נראה הקצנה של הפערים, ונמצא כאן אליטה כלכלית ברובה גברית, והעמקת התלות הכלכלית של נשים".
לדבריה של דיין גבאי קיימת השפעה של גל שמרני עולמי על השיח בישראל. "רואים גם כאן 'נורמליזציה לשמרנות' וזה מופיע בשיח הציבורי בישראל. השיח ברשתות נגד פמיניזם מתגבר, והיכולת להתנער מ'פוליטקלי קורקט' מאפשרת הבעת עמדות שפעם נחשבו בלתי קבילות. עד 2048, ללא התערבות, אנו עלולים לראות התחזקות דרמטית של כוחות שמרניים שיגבילו זכויות נשים בתחומי הבריאות, החינוך, התעסוקה והמרחב הציבורי".
אז איך פותרים את זה כדי שהעתיד יראה טוב יותר?
"אני מציעה את מודל האחריות המשולשת לקידום שוויון מגדרי בישראל. המודל כולל שלושה מרכיבים: אחריות מנהיגותית, אחריות מערכתית ואחריות אישית. אחריות מנהיגותית כוללת הצבת יעדים ברורים למדידת ייצוג נשים בהנהלה וקישורם לבונוסים כלכליים. אחריות מערכתית כוללת מיפוי מגדרי משמעותי ושינוי תהליכי קידום כדי להבטיח ייצוג נשים. אחריות אישית כוללת העברת ידע מקצועי לזיהוי הטיות לא מודעות. בנוסף, יש צורך ברגולציה חכמה עם תמריצים כלכליים וביצירת רשתות השפעה חוצות-מגזרים לקידום שותפים ושותפות".
"נשים משכילות – אבל לא נמצאות במוקדי הכוח"
בדיעה חניפס, יועצת לקידום מעמד האישה בשפרעם, מדברת בכאב על מצב הנשים בחברה הערבית ובישראל בכלל: "אנחנו רואות נשים אקדמאיות, פעילות, מובילות – אבל לא מגיעות לעמדות השפעה. פעם היינו נוכחות במשרדי ממשלה, היום אנחנו כמעט נעלמות".
לדבריה, מדובר במגמה מסוכנת: "אין לנו כתובת. אין גוף אחד שמרכז את הקול הנשי. אני קוראת להקים קואליציה נשית חוצת מגזרים – חילוניות, חרדיות, ערביות, דרוזיות – שתביא את הקול שלנו לשולחן קבלת ההחלטות. נשים לא מקבלות מקומות ריאליים במפלגות. גם ברמה המקומית – מנהלות מחלקות? אפס. ייצוג נשי? אפסי. זו לא טעות – זו השתקה".
לדבריה, "יש להמשיך ולהעלות את המודעות לצורך בשוויון מגדרי בכל תחומי החיים, כולל במקומות העבודה, בממשלה ובחברה בכלל. שנית, יש להקים קואליציה נשית חזקה שתפעל לקידום האינטרסים של הנשים ותביא את קולן למקומות שבהם מתקבלות החלטות חשובות. יש להשקיע בחינוך והכשרה לנשים, כדי להבטיח שהן יקבלו את ההזדמנויות שהן ראויות להן ויוכלו להגיע לתפקידים בכירים ולהשפיע על קבלת ההחלטות. אני מאמינה שעם התמדה ושיתוף פעולה, נוכל להגיע לישראל שוויונית יותר בשנת 2048".
את אופטימית?
"כל פעם שאני נעשית אופטימית יותר, פתאום דברים חוזרים אחורה. אבל יש עוד יותר מעשרים וחמש שנים, ואני מקווה שהכל ישתנה. אנחנו חיים במדינה מלאה הפתעות".
"האלימות נגד נוער גאה היא לא דבר חריג, היא שגרה"
רום אוחיון, מנכ"לית משותפת בארגון איגי, מביאה את זווית הדור הצעיר: "אנחנו עוקבים אחרי נתונים כבר עשרים שנה ואין כמעט שינוי. נוער להט"ב חווה השפלה, הדרה, בדידות, בריונות – והמערכת מעלימה עין".
"אנחנו מתמודדים עם נושאים כמו נטייה מינית וזהות מגדרית, במיוחד בהקשר של הקשת הטרנסית. הערעור על הדיכוטומיה של גבריות ונשיות קשור להדרה מגדרית, והמחסומים שניצבים בפני אנשים הם דיכוי של נשים ושל להט"בים".
לדבריה, "הנתונים שאספנו במכון המחקר שלנו מראים תמונה מדאיגה: 92% מהנשאלים בשנת 2024 דיווחו שנאמרה כלפיהם המילה "הומו" לפחות פעם ביום, ו-30% דיווחו על הטרדה מילולית או פיזית בשל נטייתם המינית או זהותם המגדרית. 70% מבתי הספר לא משתפים פעולה עם ארגוני להט"ב ולא מספקים מידע על זהויות מגדריות ומיניות. התוצאה היא שבני נוער להט"בים חווים אלימות, מסתירים את זהותם ונעדרים משיעורים, מה שמוביל לנשירה ולחוסר מימוש הפוטנציאל שלהם".
למרות ההתקדמות בזכויות להט"ב שנעשית בעיקר דרך פסיקות בג"ץ אוחיון טוענת כי "החקיקה בנושא נעצרה באמצע שנות התשעים. יש צורך בהכשרת מורים בנושא סובלנות וזהות מגדרית, ובשינוי תקנות וחוקים כדי להבטיח שוויון מגדרי. המאבק הוא חלק אינטגרלי מהקהילה שלנו, ועלינו להמשיך לפעול גם מלמעלה וגם מלמטה".
ובכל זאת, הקהילה עברה דרך ארוכה קדימה אל לב הקונצנזוס.
"עלינו להעריך את ההישגים שהשגנו ב-50 השנים האחרונות. אני שמחה לראות התעוררות והבנה שקהילות יכולות לתמוך אחת בשנייה במאבק. החברה האזרחית היא הדלק שממשיך את הקיום שלנו, ולכן עלינו לדאוג שנבחרי הציבור יקדמו את מה שחשוב לנו ולא רק את מה שמשרת אותם. עלינו להשתמש בכוח המחאה שלנו כדי להתנגד ולשנות. בנוסף, יש צורך בתקציבים ובשינוי תקנות וחוקים כדי לוודא שתנאי חלוקת התקציב הם נכונים ומאפשרים חיים טובים יותר לכולם".
איזה מדינות את רואה כמודל לחיקוי בתחום הזה?
"רוב מדינות אירופה הסכימו לעשות צעדים משמעותיים בכיוון הנכון. גם בתוך ארצות הברית, יש מדינות כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו שמצליחות להגן על זכויות להט"בים, אפילו תחת ממשל פדרלי שמרני כמו זה של טראמפ. יש גם יוצאים מן הכלל כמו הונגריה ופולין, שהן יותר שמרניות. בסך הכל, אנחנו היינו בקו אחד עם המדינות המתקדמות. אני מאמינה שעלינו להמשיך ללמוד ממדינות אלו ולשאוף לשפר את המצב אצלנו".
"אין שוויון שיקרה מעצמו"
יעל יחיאלי, מייסדת מיזם 50-50, מאמינה בשינוי אפשרי ומראה את הפוטנציאל שהיא שואבת ממקומות אחרים: "יכולות להיות 50% נשים במוקדי קבלת החלטות, וזה קרה באיסלנד, מקסיקו, אוסטרליה וניו זילנד בעשור האחרון. הם הגיעו ל-50/50, וזה ממש דבר חדש. גם יש הצלחות ביום העצמאות האחרון, על במת פרס ישראל היו 50% נשים זוכות. שר החינוך מתפעל ואומר איזה יופי, ואנחנו עבדנו מאחורי הקלעים ועשינו קמפיין. אין שוויון שיקרה מעצמו, ואם נפעל זה לגמרי יכול לקרות".
איזה סכנות את מזהה אם לא נפעל?
"הסכנה הגדולה היא שההדרה המגדרית תמשיך להעמיק ולהשפיע על החברה שלנו. מדינות כמו רואנדה, שהצליחו לשקם את עצמן אחרי משברים גדולים באמצעות שוויון מגדרי במוקדי קבלת ההחלטות, הן דוגמה לכך ששוויון מגדרי יכול להיות הדרך לשיקום טוב יותר. ברואנדה, אחרי הטבח הגדול, הנושא של שוויון מגדרי הפך להיות הדבר המשמעותי ביותר, וכבר 20 שנה יש להם ממשלה עם 50% נשים".
לדבריה, "כדי להגיע לישראל בשנת 2048 במצב טוב יותר מבחינה מגדרית, אני מאמינה שעלינו להתחייב שיהיו 50% נשים בתפקידים בכירים ובמוקדי קבלת החלטות. הציבור צריך לדרוש את זה בכל מקום, גם בשלטון המקומי וגם בשלטון החוק המרכזי. אם נמשיך בלחץ ציבורי, בסופו של דבר תהיה רגולציה שתסיים את המפלגות שלא רוצות את השינוי. הלחץ הציבורי הוא המפתח לשינוי אמיתי".
איך עושים את זה בפועל?
"נדרש מאמץ משולב הן מהמוסדות והשלטון והן מהאזרחים. החברה האזרחית היא הדלק שממשיך את הקיום שלנו, ולכן עלינו לדאוג שנבחרי הציבור יקדמו את מה שחשוב לנו ולא רק את מה שמשרת אותם. עלינו להשתמש בכוח המחאה שלנו כדי להתנגד ולשנות. בנוסף, יש צורך בתקציבים ובשינוי תקנות וחוקים כדי לוודא שתנאי חלוקת התקציב הם נכונים ומאפשרים חיים טובים יותר לכולם".
החזון לדבריה הוא להגיע למצב שבו כל המפלגות יהיו עם 50% נשים, הכנסת תהיה עם 50% נשים, וגם הקבינט המדיני-ביטחוני יהיה עם 50% נשים. "במצב כזה, יתקבלו החלטות טובות יותר, כי שוויון מגדרי תורם להפחתת השחיתות ולשיתוף פעולה טוב יותר. עם זאת, אם נמשיך במגמות הנוכחיות שבהן השוויון המגדרי לא מתקדם, המצב עלול להחמיר. יהיו יותר מקומות עם שחיתות, לא בגלל שגברים מושחתים יותר מנשים, אלא בגלל ששוויון מגדרי מפחית את השחיתות. בנוסף, ייתכן שנגיע למצב שבו המדינה תהיה חרדית יותר, כי דמוגרפית החרדים מתרבים יותר, ואם הם ימשיכו להדיר נשים, יהיו יותר גברים חרדים שיקבלו החלטות".
יחיאלי מציעה אסטרטגיה ברורה: "לחץ ציבורי - ואז רגולציה. מפלגות שיציבו 50% נשים – נצביע להן. שוויון הוא לא חלום – הוא יעד בר מימוש".
בשיתוף המחנה הישראלי
פורסם לראשונה: 14:20, 26.05.25
