הם כבר לא צעירים, רובם חצו את גיל 70 ואפילו 80. אבל כשמדברים איתם על טרקטורים, העיניים שלהם קורנות אור והם מעלים חיוך על הפנים כמו ילדים נרגשים שזה עתה קיבלו צעצוע חדש.
הם משוגעים לדבר, כלומר לטרקטורים ישנים. אחת לכמה שבועות הם מוציאים את הצעצועים מהמחסנים, מעלים אותם על גבי עגלות ויוצאים לנסיעה בשבילי הארץ. לרוב יהיה זה טיול בעקבות אירוע או מקום היסטוריים.
קצת לפני יותר משנתיים אספני הטרקטורים, שחלקם גם חקלאים לשעבר וחובבי היסטוריה שגרים במקומות שונים בארץ, הגיעו למסע ביישובי צפון הנגב שבעוטף עזה. הרעיון היה לנסוע בשבילים החקלאיים עם הטרקטורים הישנים, וללמוד על הקמת 11 הנקודות בנגב, וכן על פרויקט קו המים לנגב טרם הקמת המדינה.
חברי הקבוצה נפגשו עם ותיקי האזור והאזינו לסיפורים ההיסטוריים המרגשים, אבל לא פחות חשוב מזה היה חשוב עבורם לשמוע על עתיד האזור, ולכן נפגשו עם אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה האזורית שער הנגב שנפל בקיבוצו במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר.
אדם של חזון
ליבשטיין, שהיה אדם של חזון, סיפר לחברי הקבוצה על תוכניותיו לעתיד לגבי האזור. הוא הציג בפניהם את תוכניתו השאפתנית להקים אזור תעשייה משותף לישראלים ופלסטינים מעזה באזור מעבר ארז.
"פארק ארזים" היה שמו של הפרויקט, שמטרתו הייתה לייצר שיתופי פעולה תעסוקתיים על גבול הרצועה, מתוך האמונה שחיזוק הכלכלה יסייע לשני הצדדים ויחליש לכאורה את הפוטנציאל לעיסוק בטרור שם.
ליבשטיין לא היה היחיד שהאמין ופעל לטובת מיזמים כאלה. גם שאר ראשי הרשויות בעוטף עזה בעבר ראו בתוכניות כאלה הזדמנויות חשובות להזנקת יישובי צפון הנגב וערי הדרום, כפי שקורה למשל באזור יהודה ושומרון.
אלא שאז הגיע 7 באוקטובר וטרף את הקלפים. אצל אספני הטרקטורים, ליבשטיין הותיר רושם רב של עשייה ואמונה, באותו מפגש שנערך חודשים אחדים לפני שנרצח בפלישה לקיבוצו. כעת, אחרי שנתיים, החליטו אספני הטרקטורים להגיע למסע נוסף בעוטף עזה, לזכרו של ליבשטיין, אלא שהפעם הסיבות השתנו.
נחישות להגן על הבית
חברי הקבוצה ייצאו למסע ביום ראשון הקרוב ויעברו בנקודות הקשורות לאירועי 7 באוקטובר. המסע הרכוב ייצא מאנדרטת "כתב ושם" לזכרם של נרצחי קיבוץ כפר עזה, ומשם הם ימשיכו על גבי הטרקטורים הישנים לכיוון אנדרטת התצפיתניות, קיר המכוניות השרופות ליד מושב תקומה, יעצרו במתחם פסטיבל הנובה בחניון יער רעים ויסיימו בקיבוץ ניר עוז שבחבל אשכול - היישוב שהיה אחד ממוקדי הטבח.
שי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי וראש המועצה האזורית מרחבים, שמלווה את המסע, מספר כי "אופיר ליבשטיין ז"ל הוא סמל לאהבת הארץ, עשייה למען הקהילה ונחישות להגן על הבית. הוא נפל כשהגן על תושביו, אבל הרוח שהותיר אחריו חיה בכולנו.
"המסע על הטרקטורים והטקס בעוטף הם הבטחה שנמשיך לבנות, לחרוש ולצמוח, נדאג לחקלאות ולעצמאותינו בייצור מזון טרי, ושנשמור על הזיכרון ועל הדרך שאופיר סלל באהבה ובאמונה. אנו נמצאים בתקופה רגישה ומורטת עצבים. אנו מקווים שעד האירוע כל החטופים כבר ישובו הביתה, שהיום הזה סוף-סוף יגיע".
שמוליק רוזנפלד, אחד ממובילי הקבוצה: "יש אמירה בכך שטרקטורים נוסעים בשדות עוטף עזה, בעיקר אחרי מה שקרה. איפה שיש טרקטורים יש חקלאות, יש התיישבות ויש אחיזה בקרקע. אנחנו כאן"
מרגישים את האוויר והרוח
בראש המסע יעמוד שמוליק רוזנפלד, אחד ממובילי הקבוצה ואספן טרקטורים בעצמו, יחד עם גיל שוורצמן מקיבוץ גבים, מנכ"ל החממה הטכנולוגית במועצת שער הנגב. שוורצמן, אספן טרקטורים בעצמו, היה חבר קרוב של ליבשטיין וממשיך את דרכו גם היום.
"אנחנו גרעין של קבוצה של אספני טרקטורים ישנים, רובם יוצאי מושבים וקיבוצים", מספר רוזנפלד, "אנחנו משפצים את הטרקטורים ועושים טיולי מורשת. קובעים נושא, מגיעים לאזור מסוים אחרי שעושים הובלות, ואז נוסעים. בדרך כלל אנחנו פוגשים מישהו שקשור לנושא הנלמד. הכול זה סביב מורשת ארץ ישראל.
"אחד מחברי הקבוצה, ירון גולן, שהוא בן 70, תמיד הוגה את הרעיון מה לעשות - ואנחנו מבצעים. לפני יותר משנתיים, כשפגשנו את אופיר במסענו בעוטף עזה, זה היה מאוד מרגש ומעודד. הוא סיפר לנו כמה האזור התפתח, כמה יש דרישה לבתים וכמה משפחות צעירות רוצות להיקלט בעוטף. את המסע אז סיימנו בקיבוץ נחל עוז".
איך נולד הרעיון למסע הנוכחי?
"את הרעיון למסע הנוכחי יזם ראש המועצה האזורית ברנר, דורון שידלוב, שרתם את כולם לעניין. זה יהיה מסע של 40 ק"מ ויצטרפו קרוב ל-40 טרקטורים ישנים. אלו טרקטורים עתיקים, בני יותר מ-50 ו-60 שנים.
"אנחנו גם משחזרים את המסע שעשינו אז, וגם נותנים לו תוקף לימים שלנו כיום. יש משהו מאוד סמלי בכך שטרקטורים נוסעים בשדות עוטף עזה, בעיקר אחרי מה שקרה. יש כאן אמירה. איפה שיש טרקטורים יש חקלאות, ויש התיישבות ויש אחיזה בקרקע. אנחנו כאן - ביישובים, בשדות.
"למסע הזה יצטרפו הרבה מאוד אנשים, כולם בעלי טרקטורים ישנים שהיו במושבים וקיבוצים - ומתישהו נזרקו".
קבוצת האספנים הולכת וגדלה, אבל החקלאות בישראל הולכת ומצטמצמת.
רוזנפלד: "מי שמתעסק עם הטרקטורים הישנים הם אנשים מבוגרים, שכשהיו נערים וצעירים נהגו לעבוד על טרקטורים ולחרוש שדות. זה היה מרכז החיים שלהם, בקיבוצים והמושבים. זו הייתה גאווה והמשימה החשובה ביותר.
"היום לצערי, בני נוער לא עושים את זה. הזמנים השתנו. מי שעובד בעיקר על הכלים החקלאים הם עובדים זרים וקבלנים. הטרקטורים לא מדברים אליהם, לבני הנוער, כמו שהיו מדברים אלינו".
5 צפייה בגלריה
"כשנוסעים על טרקטורים ישנים, ולא החדישים עם המזגן, זה כמו לרכוב על סוס בשטח הפתוח". אספני הטרקטורים בפעולה
(צילום: שאול גולן)
גיל שוורצמן: "מבחינתנו טרקטורים זה חקלאות והשורשיות והחיבור למקום. כשנוסעים על טרקטורים ישנים, ולא החדישים עם המזגן, זה כמו לרכוב על סוס בשטח הפתוח. אתה מרגיש את האוויר, את הרוח, את הריחות של השדות. התמונות של הנוף נעות ומתחלפות. אתה יושב על כיסא לא ממש נוח, אבל יש בזה משהו מאוד מחבר בנסיעה לא כל-כך נוחה בשטח.
"כבר שמונה שנים שאנחנו קיימים, וכל מסע הוא מרגש מאוד. גם אופיר, שהיה חבר מאוד קרוב שלי, אהב את התחום. הוא היה מחובר למקום, לחקלאות. זו עוד דרך עבורי לזכור אותו ולהנציח את דרכו".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.10.25
