הסלון שלי
הסלון שלי השנה
היום שאחרי השואה
מה הכי חשוב ביום השואה השנה? היום שאחרי – התקומה. גם אחרי ה-7 באוקטובר עלינו ללמוד איך קמים מהאפר של בארי, מחורבות נחל עוז ומרפאים את הלב. לכן, מצעד האורחים שלי בזיכרון בסלון שאני מדמיינת השנה יכלול את – אלי ויזל שראה כחובתו לדחות את הייאוש, ויקטור פרנקל ששם זרקור על הבחירה, פרופ' יונתן זקס שאמר שאנחנו לא מבוססים על שואה - אלא על גדולה, וסבתא שלי, ניצולת ברגן בלזן, שבעשייה פשוטה עלתה לארץ ישראל ויצרה חיים
בשיתוף זיכרון בסלון | 05.05.24
שושנה חן
לשבת עם האחות שלא הכרתי בסלון
הגרמנים הבטיחו לחם וריבה והמבוגרים שלא יכלו לשאת את חרפת הרעב של ילדיהם בגטו – הלכו איתם, בדיעבד, בדרכם האחרונה. שרהל'ה אחותי בת ה-4.5 עוד הציעה לאמא לשפוך עליהם סיר צ'ולנט רותח כשיגיעו לקחת אותם. היא נרצחה בטרבלינקה. בזיכרון בסלון שלי השנה, כשברקע גבורת הילדים הקטנים בטבח שמחת תורה, הייתי רוצה לארח את שרהל'ה הקטנה ולשאול אותה: מאין לקחה את התושייה מול "ציידי האדם"? מאין לקחו אז והיום כוחות גיבורים קטנים? | שושנה חן כמהה להזמין לסלון המדומיין שלה השנה את אחיה שנרצחו ולספר על גבורת הילדים
שושנה חן | 05.05.24
אופליה רויטמן שחזרה משבי חמאס
ראיתי חוסר אנושיות, שיגעון ורעב. אל תשכחו את החטופים
לפני שנחטפתי ב-7 באוקטובר מביתי לימדתי כמורה ש"לעולם לא עוד". השנה בערב יום השואה אני עדה בזיכרון בסלון של כולנו. הייתי עדה בשבי לחוסר אנושיות, לשיגעון פנימי לרעב האוכל את הגוף. העזתי להישאר עם צלם אנוש. בערב יום השואה הזה אני קוראת למדינה לא לאבד את צלמה ונושאת את הקול: "אל תשכחו אותנו". היום, כמו אז בשואה - רק שעכשיו זה בידיים שלנו
אופליה רויטמן | 04.05.24