בשיתוף המחנה הישראלי
בעידן של רשתות חברתיות סוערות, ערוצי טלגרם שמאחוריהם עומד "איש אחד שיודע" ועיתונאים עצמאיים קשה מאוד לדבר על "תקשורת" כמו שהכרנו אותה עד כה. גם השאלה מיהו עיתונאי הפכה לפילוסופית יותר והיא רחוקה מהימים שבהם כל העיתונאים היו חברים באגודת העיתונאים ועבדו בכלי תקשורת מוכרים.
על הרקע הזה, לנסות לחזות איך תיראה התקשורת בישראל בשנת 2048, זה כמעט בלתי אפשרי, אבל את הכיוונים והסכנות שאורבים לה בדרך, אפשר בהחלט לזהות. לאחרונה למשל מקדמים בכנסת הצעות חוק לסגירת כלי תקשורת (דוגמת חטיבת החדשות ב"כאן"), להגבלת סיקור של עיתונאים זרים ולמתן הטבות לכלי תקשורת שבעיקר מיטיבים על השלטון. בעקבות האיומים ניתן גם לזהות צנזורה עצמית של כלי תקשורת, שנמנעים מלגעת בנושאים מסוימים. מה האחריות שלנו כדי שהתקשורת שלנו לא תעבור טרנספורמציה לפרופגנדה של השלטון?
ד"ר תהילה אלטשולר, שחוקרת דיני ומדיניות תקשורת, ראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע ועמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה שהאיומים האלו מייצרים "כאוס תמידי" שנועד לא לאפשר לתקשורת לבצע את תפקידה. "איום בחקיקה מגבילה על התקשורת נועד כדי להכניס אותה למצב של כאוס", מסבירה ד"ר אלטשולר. "למשל, האיומים לסגור את תאגיד השידור. בנוסף, קיימים איומים פרסונליים מצד פוליטיקאים כלפי עיתונאים ספציפיים. הפעלה של חקיקה קיימת, למשל צנזורה צבאית. מניעת גישה של עיתונאים לסיקור אירועים בעלי חשיבות ציבורית. אין פגיעה בפועל אלא איום מצד המדינה בפועל אלא הבטחות שיוצרות כאוס".
מהו האיום המרכזי על התקשורת החופשית בישראל?
"האיום על התקשורת החופשית הוא רב מימדי. חוקים לא אחראיים, מתקפות פוליטיקאים, מצוקות כלכליות, ומהלכים של אמצעי תקשורת שתוקפים אחד את השני בניסיון למשוך קהלים. יש גם תופעה חוזרת של פוליטיקאים מתערבים, כמו בתיק 2000. נדרשת כאן עבודה של התקשורת עצמה. היא צריכה לעמוד טוב יותר בכללי אתיקה, בדיקת עובדות. זה משמעותי כדי שהיא תוכל לתבוע את הפריבילגיות שהיא מבקשת, כבטון שמדביק את הלבנים של הדמוקרטיה אחת לשניה".
ד"ר תהילה שוורץ אלטשולרצילום: פרטיאת מי משרת הכאוס שיוצרות הצעות החוק האלו?
"את הפוליטיקאים. הכאוס מחייב את העיתונות לעמוד על קצות האצבעות, להתנצל, להיות עם הגב אל הקיר. זה מוביל לאיום הכלכלי. בעשור האחרון נרשמה הצטמצמות של שוק הפרסום והמנויים. למעלה מ-40% מתקציבי הפרסום הולכים לענקיות הדיגיטל הבינלאומיות, גוגל וכו'. בעבר הופנו התקציבים האלו לתקשורת המקומית. תקשורת מסורתית בישראל מורכבת משחקנים מקומיים, שמחויבים כלפי דמוקרטיה ישראלית ומשלמים מיסים. אין כסף להחזיק עיתונאים מנוסים, ויש תחלופה גדולה בכוח אדם. התקשורת חלשה כלכלית, הפוליטיקאים רואים את זה ומבחינתם זה הזמן לתקוף. תביעות השתקה גדולות מהוות איומים. יש גם איומים ברגולציה שיפגעו במודל הכלכלי. כלכלת התקשורת היא כיום האיום הכי גדול על התקשורת החופשית. היכולת של פוליטיקאים לנצל את זה, גדולה מאד".
מהם האיומים ברגולציה?
"ההימנעות של ישראל להסדיר שחקנים בינלאומיים בשוק התקשורת, החל מנטפליקס ועד לחברות דיגיטל גדולות, שאין עליהן מחויבות בתחום התוכן ואינן משלמות מיסים. נוח לנו להגיד שזה בגלל הממשלה. אבל האיום הכי גדול הוא שהתקשורת הצטמקה בחצי מבחינת מקורות ההכנסה שלה".
בראייה לעתיד, איך למנוע את המצבים האלו?
"צריך ליישב את מגרש המשחקים ברגולציה. 12 ו -13 סוחבות מגבלות שעל השאר אין. למשל, הן מחויבות בהשקעה ביצירה ישראלית מקורית - 15 אחוז מההכנסות שלהם, בניגוד לנטפליקס או סלקום TV שלא חייבות. פוליטיקאים פופוליסטים עושים הון פוליטי באמצעות מתקפות ישירות על העיתונאים וזה קרב סכינים".
מה ניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה?
"לחשוב על חדשנות בפורמטים עיתונאיים. איך נשתמש יותר ב-AI כדי להוריד עלויות הפקה, איך חושבים על מנויים בדרכים אחרות, חממות חדשנות. הבעיה היא שהשוק הזה מאובן. בנוסף, בעשור וחצי האחרונים, כלי התקשורת יוצאים אחד נגד השני. 14 נגד שאר הערוצים. העיתונות חושבת שהתפקיד שלה הוא לבקר עיתונים אחרים. זה איום ונורא בגלל הנזק שזה גורם לירידת האמון הציבורי בתקשורת. זה מעודד פופוליזם ותקיפות אישיות".
"צריכים לוודא שיש מחיר ציבורי לאלה שמפיצים שנאה ושקרים"
"מידע מעצב את המציאות", מסביר אחיה שץ, מייסד ומנכ"ל פייק ריפורטר, ארגון ללא מטרות רווח שנאבק בהפצת דיסאינפורמציה, הסתה ואיומים על הדמוקרטיה. "הנדסת תודעה פועלת עלינו כל הזמן", מדגיש שץ. "ככל שאנחנו הופכים לחברה שהיא פחות מבוססת שיח פתוח. ככל שהחשיבה הביקורתית שלנו נפגעת, ככל שיש מתקפה על זכות הציבור לצרוך מידע כך עולה הגריעה בדמוקרטיה".
הפגיעה בחשיבה הביקורתית שלנו, מסביר שץ, עולה בקנה אחד עם היותה של הדמוקרטיה הישראלית "דמוקרטיה בנסיגה", כפי שמגדיר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ועם עלייתם של כוחות אנטי דמוקרטיים. "חוקר השואה וההיסטוריון טימותי סניידר כתב שפוסט טרות', פוסט אמת, איפשר פשיזם וקריסה של הדמוקרטיה", מבהיר שץ. "בפוסט אמת אתה מתקרב יותר למשטר פחות דמוקרטי, יותר דיקטטורי. עולה המשיכה שלנו לכריזמטיות, לדוברים ולא לדברים. האמת מורכבת, עם ניואנסים. המלחמה שלנו למען דמוקרטיה היא בין השאר מלחמה למען מורכבות השיח".
שץ מסביר ש"מכונת הרעל", הכינוי לשיטת דברור המסרים של הממשלה בראשות בנימין נתניהו, היא סכנה משמעותית למדינת ישראל. הוא מדגיש שהאחריות על כך, היא עלינו. "תרבות של רעל, מכונות רעל, קידום ואפשור של אלימות דרך הרשתות שמסתיים באלימות ברחובות, כל אלו הם סכנה אמיתית לדמוקרטיה שבה אנחנו צריכים להילחם", מסביר שץ. "אנחנו צריכים לוודא שיש מחיר ציבורי, אישי, כלכלי. מי שמקדמים בשיטתיות אלימות דרך הרשתות, שמפיצים שנאה ושקרים, צריך לבצע להם דה לגיטמציה. צריך לייצר סנקציות חברתיות ובתקווה גם רגולטוריות".
"בעידן הפוסט אמת אתה מתקרב יותר למשטר פחות דמוקרטי, יותר דיקטטורי. עולה המשיכה שלנו לכריזמטיות, לדוברים ולא לדברים. האמת מורכבת, עם ניואנסים. המלחמה שלנו למען דמוקרטיה היא בין השאר מלחמה למען מורכבות השיח"
למה חשוב שנעשה את זה?
"כי אם נמשיך כך נפסיד את הדמוקרטיה. קונספירציית הבגידה מבפנים, למשל. מחקרים שונים מראים בין עשרים וחמש שלושים אחוז מהציבור, ממצביעי הקואליציה, שמאמינים הגופים הביטחוניים בישראל היו מעורבים בטבח הכי גדול מאז השואה. כדי להגיע לכך צריך מאמץ, כלים, פלטפורמות, לגיטימציה. צריכים לדחוף לרגולציה כי אלו הגנות וזכויות לקיום הדמוקרטי שלנו".
"המגמות זהות ברחבי העולם"
"ברור שיש תקשורת חופשית בישראל", מבהיר רם לנדס, אחד מאנשי התקשורת הבולטים והמשמעותיים בישראל, שנכח בכל הצמתים המרכזיים - מרצח רבין ועד להקמת ערוץ 10 ול"חוק לנדס". "אבל מהו חופש? פעם היו יותר מגבלות וחסמים. פעם היתה ועדת העורכים, והממשלה אישרה מה לפרסם. לכולנו זיכרון קצר, אבל המצב יותר טוב היום מאשר היה פעם".
"מגבלות על התקשורת תמיד היו, בגלל היומרה לשקף מציאות", מסביר לנדס. "המציאות שבן אנוש משקף תמיד סובייקטיבית, בין אם זה כתב עורך או מערכת. המציאות תמיד נובעת מהפילטר שדרכו רואים את העולם. הערבוב בין השקפות העולם בתוך מערכת, ינסה להביא אותנו למציאות מורכבת יותר".
כיצד תראה מפת התקשורת בשנת 2048?
"אי אפשר לדמיין את מפת התקשורת ב 2048 כי זה רחוק. אבל המגמות הן זהות לכל העולם. פרסונליזציה, כוכבות, תקשורת שמערבבת בין מידע לבין פרשנות שעובדת מתוך פרספקטיבה של האג'נדה שלה. בלי קשר לשמאל או ימין. כדי לתקן זאת, צריך להסתכל מחוץ לקופסא ולטרנדים. הצופה והקורא לא מטומטמים. הם מזהים את האג'נדות האישית, ואת האג'נדות הפוליטיות, בין אם בשמאל או ימין. בעיני זה בדיוק אותו הדבר".
ומה לגבי המעורבות של הממשלה בכך?
"יש הצטברות נסיבות מוזרה מאד. אבל התהליכים גלובליים ועולמיים, ולא קשורים לממשלה כזו או אחרת. הגיע הזמן לקיים חשיבה מחודשת, ולחזור לדיווח מהסוג שהיה מקובל לפני עשרים שנה. הפרדה מוחלטת בין דעה לבין אינפורמציה. לחזור לדברים הבסיסיים - להבין שאנחנו רואים רק חלק מהאמת, להיות צנועים. צניעות היא מעלה חשובה בתקשורת, שכרגע לא קיימת".
בשיתוף המחנה הישראלי
