בשיתוף תפוזינה

בוויכוח הנצחי בין אנשי הפעם ואנשי העכשיו, שמור מקום מיוחד לסוגיה של מציאת אהבה. מי שחיפשו נוסטלגיה עוד בימים שבגרוש היה חור (או שבכלל יודעים מה זה גרוש) יסבירו שפעם היה הרבה יותר מסובך, כי המרחב היחידי שהיה רלוונטי, היה הפיזי. כלומר, היית ממש צריך לגשת למישהו/מישהי – תוך כדי מלמול תפילה חרישית שהפעם זה יעבוד – ולקוות שהכימיה הבלתי מוסברת הזאת תעשה את הקסם שלה. טוב, במקרה הממש מתקדם יכולת להרים טלפון ולקוות שמי שאתם מחפשים באמת ירים אותו בצד השני, ולא אבא-אמא-אח-אחות.
אנשי העכשיו מצידם, יסבירו שדווקא ריבוי האפשרויות שהביאה איתה הטכנולוגיה, היא שמסרבלת את כל הסצנה. בין היתר כי הקלות הבלתי נסבלת של הגישה המהירה, מגיעה בילט-אין עם תחושת קהות וחוסר אותנטיות משווע. אז מה, פשוט לשבת בבית ולקוות שהאהבה תדפוק בדלת (רק כדי לגלות שזה השליח עם האוכל והוא לא בדיוק חומר לחתונה)? ממש ממש לא, בדיוק ההיפך. צאו לרחוב, תנו כמה דקות של מתיחות, ופשוט תתחילו לרוץ! » להרשמה ורכישת כרטיסים לתפוזינה סינגלס ראן » איפה מוצאים אהבה במאה ה-21?
ב-18.9 ייערך בתל אביב תפוזינה סינגלס ראן, מרוץ הרווקים והרווקות של תל אביב, שיכלול מקצי ריצה של 5 ו-10 ק"מ, מתחם הופעות ודייטינג, פודטראקס ועוד הרבה הפתעות. כחלק מהאירוע תיערך הופעה מיוחדת של טונה, כך שגם אם אתם פחות בעניין של לרוץ, אבל לגמרי בעניין של לקפוץ ולצרוח שירים, כדאי ומומלץ להגיע.
כשהזיעה יורדת הלב נפתח
מסתבר שברחבי העולם הולכת וגדלה הסצנה של רצים ורצות שחוץ מסיבולת לב-ריאה, מצאו בסוף האימון גם אהבה חדשה. אני יודע אני יודע, על פניו זה נשמע רעיון קצת, איך נאמר, מזיע. אבל כשחושבים על זה טיפה לעומק, קל מאוד להבין את היתרונות. במיוחד אחרי שמזיזים הצידה את כל הבדיחות המתבקשות. נגיד על זה שמרענן מאוד – תרתי משמע – למצוא את עצמך בדייט שבו הדרינק היחידי שבא בחשבון הוא מים. או על זה שקל מאוד להפציץ עם לוק מדהים, במיוחד כזה שמבליט את שגרת האימונים הקבועה שלך.
תחשבו על זה שנייה. בעידן שבו קשה להתניע זוגיות בלי מחקר מקדים מעמיק בסושיאל, כולל שקלול של שקרי התאורה המחמיאה והפילטר השקרן, במסלול הריצה העממית אתם פשוט.. פשוט אתם. אין פוטושופ שיציל אתכם מלהתנשם בכבדות כמו עבריין קטן בחקירה, ואין אמוג'י שיצחיק את הצד השני יותר מהחולצה המזיעה בצבע בננה שלך.
בדיוק שם, כשהרגליים כבר מתחילות לשאול לגבי הפסקה, או דקה מאוחר יותר כשאתם עם הידיים על המותניים ומנסים להסדיר נשימה – שם בדיוק מתרחשת הכימיה עלינו דיברנו לפני דקה. כי בחייאת, אם הצלחתם לצחוק בזמן שאתם מזיעים יחד – יש מצב שזאת תחילתו של קשר חזק, או אפילו אהבה גדולה.
פתאום תוך כדי הקילומטר הראשון הוא כבר מספר לך על הכלב שלו, ובקילומטר השני היא מציעה שתחלקו את המים שלה – ובקילומטר השלישי אתם כבר מבינים שלמרות השיער המפוזר וכל ההתנשפויות – אתם רוצים לדעת מה עוד יש לגלות כאן. במקום משפט פתיחה נדוש, פשוט חיוך של חוסר אוויר. במקום שיחה שנשמעת יותר כמו הזמנה לשימוע, אינטימיות לא מאולצת, מהסוג האורגינלי. זה שכבר לא מוצאים כמעט. בסוף, ריצה עממית היא קרקע נהדרת וטבעית להיכרות אותנטית וישירה. והרי מה אנחנו מחפשים אם לא מישהו שיאהב אותנו בדיוק ככה, כמו שאנחנו?
בשיתוף תפוזינה
פורסם לראשונה: 17:28, 13.07.25