זה מהלך שכנראה הרגיע את עמק הסיליקון – ואולי הרעיד את מגדלי הפיננסים בטוקיו: אינטל, ענקית השבבים האמריקאית שנמצאת בימים אלו בנקודת מפנה דרמטית, קיבלה היום (שלישי) "חבל הצלה" מכריע בסך 2 מיליארד דולר מענקית ההשקעות היפנית "סופטבנק".
העסקה הזו ממקמת את סופטבנק בעשירייה הפותחת של בעלות המניות הגדולות באינטל, ומסמנת שתי מגמות עיקריות: שובו של ה"ענק הרדום" למרכז הבמה, וההימור המטורף של היפנים על עתידה של הבינה המלאכותית.
מהמרים על התאוששות
על פי תנאי העסקה, סופטבנק תרכוש מניות רגילות של אינטל בשווי 2 מיליארד דולר במחיר של 23 דולר למניה, מחיר נמוך במעט ממחיר הסגירה של אינטל יום לפני ההכרזה (23.66 דולר). הרכישה תעניק לסופטבנק קצת פחות מ-2% ממניות החברה, ותהפוך אותה, לפי הדיווחים, לבעלת המניות השישית בגודלה.
חשוב לציין שההשקעה היא פיננסית בלבד: סופטבנק לא ביקשה מושב בדירקטוריון ואינה מחויבת לרכוש את מוצרי אינטל. זהו הימור נקי של מסאיושי סון, יו"ר ומנכ"ל סופטבנק, על מהלך ההתאוששות של אינטל.
הזרקת ההון הזו לא מגיעה משום מקום. אינטל, שהייתה פעם שם נרדף לחדשנות, מדממת כבר שנים. ב-2024 היא רשמה הפסד שנתי נקי של 18.8 מיליארד דולר, הפסד ראשון מאז 1986. במקביל, היא ממשיכה לאבד נתחי שוק למתחרות כמו אנבידיה ואפילו AMD. לכל זה מתווסף חוסר יציבות ניהולית, ששיאו במינויו של ליפ-בו טאן לתפקיד המנכ"ל בתחילת השנה. המשימה שלו נראית כמו אתגר סיזיפי: לייצב את הספינה ולמנוע ממנה לשקוע.
וכאן נכנסת סופטבנק לתמונה. המהלך הזה הוא חלק משרשרת הימורים גלובליים של הקונגלומרט היפני על תשתית הבינה המלאכותית וייצור שבבים בארה"ב. סופטבנק היא כבר שחקנית ענק בתחום, עם אחזקות מהותיות בחברות כמו ARM, אנבידיה ו-TSMC.
יתרה מכך, היא עומדת מאחורי פרויקט "סטארגייט" (Stargate) ששוויו 500 מיליארד דולר, פרויקט מרכזי לתשתיות AI בארה"ב בשיתוף OpenAI ואורקל. במילים פשוטות, ההשקעה באינטל משקפת את האמונה הכפולה של סופטבנק בעתיד הדומיננטי של AI בתעשיית הטכנולוגיה, ובתחיית ייצור השבבים האמריקאי.
4 צפייה בגלריה
מנכ" אורקל, לארי אליסון (במרכז), הנשיא טראמפ, מנכ"ל OpenAI סם אלטמן (מימין), ומנכ"ל סופטבנק, מסיושי סון (שני מימין) מציגים את תוכנית "סטארגייט"
(צילום: Andrew Harnik / Getty Images North America)
גם הממשל האמריקאי בתמונה
השוק, כצפוי, הגיב בהתאם. מניית אינטל זינקה ביותר מ-5% במסחר שאחרי הסגירה, בעוד שמניית סופטבנק עצמה צנחה ביותר מ-5% בטוקיו, מה שמדגיש את החשש של המשקיעים מפני האסטרטגיה האגרסיבית של החברה.
בזירת המדיניות, אינטל מנהלת מגעים גם עם ממשל טראמפ בנוגע להשקעה אפשרית של הממשל הפדרלי בחברה, אולי בסך של יותר מ-10 מיליארד דולר. אם זה יקרה, זה יהווה תקדים מעניין של התערבות ישירה של הממשל האמריקאי בענף הטכנולוגיה.
ואולם מהלך כזה אינו זר וממשלות ארה"ב לדורותיהן כבר הצילו בעבר עסקים מקומיים על ידי השקעה או הלאמה, כמו במקרה של בנקי המשכנתאות בהמשך למשבר הסאב-פריים של 2008. המגעים האלה מצטרפים כבר היום למימון משמעותי במסגרת חוק ה-CHIPS, שהעניק לאינטל 7.87 מיליארד דולר עבור הרחבת המפעלים שלה בארה"ב. חלק משחקני השוק תוהים האם הכניסה של הממשל לאינטל היא סוג של תמורה בעד אותה השקעה שנקבעה בחוק.
ממשלות ארה"ב לדורותיהן כבר הצילו בעבר עסקים מקומיים על ידי השקעה או הלאמה, כמו במקרה של בנקי המשכנתאות בהמשך למשבר הסאב-פריים של 2008
בחזרה לסופטבנק - השקעה של 2 מיליארד דולר היא גם הצבעת אמון וגם סיכון מחושב. עבור אינטל, היא מספקת הון חיוני כדי לממן את תוכנית ההבראה וההתמקדות מחדש בפיתוח שבבים. עבור סופטבנק, היא מבטחת לעצמה נתח משמעותי בענקית שבבים אמריקאית אייקונית (גם אם היא נמצאת בצרות), במה שהיא רואה כמחיר מציאה. המהלך גם מחזק את הנוכחות האסטרטגית של היפנים בארה"ב לקראת מה שהם מכנים "המהפכה התעשייתית הרביעית", הלא היא מהפכת הבינה המלאכותית.
שילוב של אינטרסים עסקיים, טכנולוגיים וגיאופוליטיים
אף שגלגל ההצלה הזה לא יפתור את כל הבעיות של אינטל בין לילה, הוא מדגים רגע נדיר של התאמה בין אינטרסים עסקיים, טכנולוגיים וגיאופוליטיים, ומדגיש את האופי חסר הגבולות של תחרות השבבים וה-AI של הדור הבא.
ועם זאת, קשה לדעת לאן הדברים הולכים. אינטל עדיין לא הצליחה למצוא לקוחות חיצוניים לעסקי ייצור השבבים שפט גלסינגר, קודמו של ליפ-בו טאן, ניסה לקדם. בנוסף, החברה עדיין לא מסוגלת להתחרות בטכנולוגיות הייצור של TSMC או סמסונג, שמחזיקות היום את רוב השוק.
אינטל צריכה להחליט מה היא עושה. או שהיא תשמש זרוע ייצור שבבים אמריקאיים עבור הממשל האמריקאי ובעלות בריתה; או שהיא רוצה להתמקד בפיתוח של טכנולוגיות שבבים ולהבריא את החברה.
כך או כך, כרגע לא ברור מה האסטרטגיה שלה. רבים בחברה רואים בתרבות הארגונית המסורתית (מדי?) שלה כחסם משמעותי בניסיון לחזור לגדולתה. והציפיה היא שליפ-בו יהיה זה שישבור את החסם הזה. אבל בכל מקרה, נראה שהחברה זקוקה לניעור רציני ויסודי כדי לחזור לקדמת הבמה. הדרך אמנם עוברת ב-AI, אבל השליטה של אנבידיה בשוק, כמו גם הנעילה שלה של סביבות הפיתוח וכלי התוכנה, הופכים את חסם הכניסה לגבוה מאוד.
לקוחותיה של אנבידיה לא ימהרו להחליף פלטפורמה ללא תמריץ מהותי. זאת אומרת שאינטל תצטרך להציע ערך מוסף ברמה גבוהה מאוד כדי להיכנס לתחום, או לתמיכה ממשלתית מלאה. שני דברים שלא בטוח שתצליח לייצר לעצמה באקלים העכשווי.
