כולנו כבר רגילים לרפרש, לגלול, לקפוץ בין אפליקציות, להסתכל במקביל על מסך הטלוויזיה והסמארטפון. המסכים הם כבר מזמן שומרי הסף של הרגש, התעסוקה, אפילו השעמום שלנו, וקשה לדמיין יום שבו לא הסתכלנו לפחות פעם אחת על הסמארטפון. אבל כמה מאיתנו באמת עוצרים לחשוב מה החשיפה המתמדת הזו עושה לנו, ולילדים שלנו?
ויש לזה מחיר - יותר ויותר מחקרים מזהירים מפני ההשפעות של המדיה הדיגיטלית על ההתפתחות המוחית של בני האדם, עם השלכות מרחיקות לכת שאסור לזלזל בהן. בראיון ל-ynet, מסבירה חוה טרייטל, רכזת תחום מחקר ופיתוח בתנועת "מהפכת הקשב", על האופן בו המסכים משפיעים על המוח, איזה אזורים בו נפגעים, באיזה גיל זה הכי קריטי, האם יש בכלל דרך לתקן את הנזקים.
איך המדיה הדיגיטלית משפיעה על מבנה ותפקוד המוח? איזה אזורים מושפעים במיוחד?
"זו שאלה שאי אפשר לענות עליה באופן אחיד לכל הגילים, אבל אם הייתי צריכה לבחור אזור מוחי שמושפע הכי הרבה מהשימוש המוגבר בטכנולוגיה דיגיטלית, זה האונה הפרפרונטלית (prefrontal cortex)", מסבירה טרייטל.
"זה החלק המוחי שלנו שאחראי, כשאנחנו לא במצבי חרדה, על הקשב שלנו. הוא אחראי על היכולות הניהוליות שלנו, על התפתחות רגש האמפתיה ועל היכולת להשהות תגובה ולהמתין לתוצאות נוספות לפני שמקבלים החלטה. אלו יכולות שמושפעות מאוד מהצריכה הפסיבית שלנו של תוכן ברשתות החברתיות".
ואיך זה משתנה בין גילים? מתי ההשפעה היא קריטית במיוחד?
"ההמלצה הגורפת כיום של איגודי הרופאים היא לא לחשוף למדיה דיגיטלית בכלל בין הגילים אפס לשנתיים. אם הילד נחשף בגלל אח גדול למשל, אז חשוב שיישב לצידו הורה שיתווך ויגיב על התכנים שהם צופים בהם יחד.
"אבל בעולם אידיאלי, אנחנו לא אמורים לחשוף את התינוקות הרכים שלנו למדיה דיגיטלית בכלל, וזה בגלל שהמוח שלהם בתקופה הזו עובר את הרישות העצבי המהיר והמסיבי ביותר שקורה לאורך החיים האנושיים, וזו תקופה מאוד רגישה בפן הזה".
האם אפשר לראות שינויים במוח בעקבות חשיפה למדיה דיגיטלית בגילים האלה?
"בגילים האלה ואפילו מעט אחריהם, נניח עד גיל ארבע, אנחנו רואים שיבושים למשל בהתפתחות היכולות השפתיות. כשילד לא מתנסה בשפה באופן פרקטי אלא רק נחשף אליה באופן פסיבי דרך המסך, הוא לומד אותה בצורה איטית ומסורבלת יותר.
"בנוסף, במצב פסיבי אנחנו לא בוחרים את המילים שאנחנו נחשפים אליהן, הן לא קשורות לחוויות שלנו, הן רנדומליות, ואנחנו גם לא לומדים אותן מתוך שיחה ואינטראקציה של פנים אל פנים מול אדם אחר, שנותנת לנו להבין אם הבנו ואמרנו את המילים נכון. כל זה מאוד משפיע.
"כשילד לא מתנסה בשפה באופן פרקטי אלא רק נחשף אליה באופן פסיבי דרך המסך, הוא לומד אותה בצורה איטית ומסורבלת יותר"
"כשאנחנו עוברים לגיל שלוש עד שש, המשימות ההתפתחותיות הן כבר לא רק שפה בסיסית ואינטראקציה מוטורית עם העולם, אלא למשל פיתוח של יכולות משחק ודמיון, רכישה של מיומנויות חברתיות, של שיתוף פעולה, של הרחבת אוצר המילים ושל פיתוח עצמאות.
"זה גם הגיל שבו אנחנו מפתחים את היכולת שלנו לווסת את עצמנו רגשית, להתמודד עם תסכול, עם שעמום, לדעת להביא דברים גם כשזה דורש מאיתנו מאמץ - היכולות האלה נפגעות כשאנחנו בעמדה פסיבית מול מדיה דיגיטלית".
יש גם השפעה פיזית?
"כן, זה גם בא על חשבון פעילות גופנית מספקת. תינוק בן שנתיים צריך לזחול הרבה וללכת הרבה. יש פה ממש פגיעה בהתפתחות הפיזית, וגם פגיעה בשינה. יש הרבה מחקרים שמעידים על כך שאיכות השינה מושפעת מאוד מחשיפה למדיה לפני ההירדמות ומחשיפה מוגברת לאורך היום. כשאנחנו ישנים יש גם פעילות מוחית שהיא חשובה, במיוחד אצל בני נוער".
4 צפייה בגלריה
חשיפה למסכים בגילים מוקדמים מדי עשוי לפגוע לא רק בהתנהגות וביכולות השכליות, אלא גם להשפיע פיזית
(צילום: shutterstock)
איך חשיפה מוגברת למדיה משפיעה בהמשך - בילדות, בנעורים ובבגרות?
"אם אצל ילדים ההשפעה היא ברמה הקוגניטיבית וההתפתחותית, ברמה השפתית והמיומנויות החברתיות, אזי אצל נוער ומבוגרים נכנס סיפור הזהות העצמית בצורה מאוד בולטת. הזירה של המדיה הדיגיטלית כוללת עבור בני נוער גם את מרכיב ההשוואה החברתית, והוא נוכח בצורה מאוד ברורה במיוחד ברשתות החברתיות.
"מתבגרים ומתבגרות צופים בתכנים שמדברים על דימוי גוף, כשהם נמצאים בשלבים הכי מבולבלים ומבלבלים בחיים שלהם, מתמלאים בחוסר ביטחון, וזה עשוי להוביל לחרדה, דיכאון ולתחושת אי-מסוגלות. אצל מבוגרים, ההשוואה יכולה להיות בתחום של הצלחה כלכלית, תעסוקה, הורות, ואז שוב, אם נחשפים לזה יותר מדי – זה מוביל לחרדות".
טלוויזיה וסמארטפון בהקשר הזה הם בעלי אותה השפעה?
"ההבדל בין טלוויזיה למדיה דיגיטלית, הוא שטלוויזיה מכריחה אותך להישאר בתוך נרטיב סיפורי ארוך יחסית שלא אתה בחרת בו, והוא דורש איזושהי מיומנות של קשב. מדיה דיגיטלית מאפשרת לנו בכל פעם שמשהו משעמם או לא מתגמל, לעצור ולעבור לסיפור חדש. זה מקצר את יכולת הקשב לטווח-ארוך שלנו, וכשאין לנו קשב ארוך, אנחנו לא מייצרים מחשבות עמוקות. קל להבין כמה זה בעייתי".
"מדיה דיגיטלית מאפשרת לנו בכל פעם שמשהו משעמם או לא מתגמל, לעצור ולעבור לסיפור חדש. זה מקצר את יכולת הקשב לטווח-ארוך שלנו, מה שמונע מאיתנו לייצר מחשבות עמוקות"
הפחד משעמום - זה משהו חדש בעידן הדיגיטלי?
"חד משמעית. בשנות התשעים המאוחרות, תחילת שנות האלפיים, לא פחדנו להיות משועממים, ידענו איך להפעיל את הדמיון. בגילי שנתיים עד שבע לומדים להפעיל את הדמיון כדי לייצר עניין, וזה דורש תרגול.
"גם כמבוגרים, חוויות כמו נהיגה ארוכה מלמדות אותנו להעסיק את עצמנו באמצעות משאבים פנימיים. אבל ככל שאנחנו מתמכרים יותר למדיה דיגיטלית, אנחנו הולכים ומתרגלים לקבל תגמול מוחי ממקור חיצוני שהתוכן שלו לא נקבע על ידינו, וזה פוגע ביכולת שלנו לפתח את הדמיון שלנו".
עד כמה באמת מסכים לפני השינה משפיעים על איכות השינה?
"זה קריטי מאוד, וכאמור יש המון מחקרים על ההשפעות של זה על איכות השינה. יש למשל המלצה לא להכניס מכשיר דיגיטלי לחדר השינה בכלל, במיוחד אצל בני נוער, ולא לצפות בשום תוכן דיגיטלי שעתיים לפני השינה – גם בגלל האור הכחול שפוגע בעיניים, וגם בגלל שאנחנו צריכים זמן לעבד את חוויות היום. אם לא מאפשרים למוח לבצע עיבוד, קמים הרבה פעמים בלילה או בבוקר עם תחושת מתח או מחשבות טורדניות".
אז מה המינון המומלץ של זמן מסך?
"כאמור עד גיל שנתיים לא כדאי בכלל לחשוף למסכים, ואם יש צורך אז בחסות מבוגר; בגילים שלוש עד שש ניתן לתת לילד בין שעה לשעה וחצי ביום, עם עדיפות למבוגר נוכח שמתווך; בגילי היסודי, עד שעתיים ביום.
"במקרה של מתבגרים ומבוגרים ההמלצות פחות חד משמעיות, ויותר חשוב לשים לב לתוכן שאליו נחשפים. כשזה נוגע לשינה, נוער הוא קבוצת הגיל שהשינה שלה הכי נפגעת משימוש דיגיטלי ממושך, ובשנים של 13 עד 18 המוח עובר 'גיזום סינפטי' קריטי שמתרחש בזמן השינה, אז חשוב לשים לב לזה".
ואולי השאלה החשובה ביותר לכל מי שקורא - האם השינויים האלה הפיכים?
"החדשות הטובות הן שהמוח שלנו יודע לתקן את עצמו והוא איבר גמיש במובן הזה, אז אף פעם לא מאוחר מדי לסגל התנהלות דיגיטלית בריאה. לצד זאת, יש יכולות שחייבות להתפתח בגיל מסוים, ואם החושים מוצפים בגילים האלה, רואים את זה מאוחר יותר באופן ברור בהתנהגות וביכולות הריכוז והקליטה למשל".
"החדשות הטובות הן שהמוח שלנו יודע לתקן את עצמו והוא איבר גמיש במובן הזה, אז אף פעם לא מאוחר מדי לסגל התנהלות דיגיטלית בריאה"
עצות פרקטיות?
"אם נתקעתם עם פעוט עד גיל שנתיים במסעדה או בתור למשל, עדיף להכין מראש צעצועים כמו קוביות או משהו שמושך את תשומת הלב ולשלוף אותם בעת הצורך. זה ייתן יפעיל אותם בפעילות חושית חדשה במקום בצפייה פסיבית במסך.
"אם יש לכם ילדים בגילים מבוגרים יותר, עד גיל 12, קבעו כלל שבעת ארוחות או פעילויות משותפות, שמים את הסמארטפונים בצד, באותו המקום בבית. כדאי גם להרגיל את הילדים לא להכניס את הסמארטפונים לחדר השינה, ולעודד אותם ליצור שיח ותקשורת.
"לבני נוער, יישמו את חוק ה-1,2,3: לא מכניסים סמארטפון לחדר השינה, שעתיים לפני השינה עוצר מסכים, ומבצעים פעילות משותפת כלשהי עם ההורים שמטרתה לחזק את הערך העצמי, הזהות ותחושת המסוגלת שלהם. אנחנו הרבה פעמים שוכחים שהדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות בשביל הילדים שלנו הוא להיות בעצמנו מודלים של התנהגות דיגיטלית מאוזנת ובריאה.
"ועוד דבר חשוב – דברו עם הילדים והמתבגרים שלכם על החוויות הדיגיטליות שלהם, תשאלו איך היה להם בסמארטפון, לאן הם נכנסו, אם הם צריכים עזרה כלשהי. בסוף, כולנו צריכים מערכת נורמות שתגן עלינו, וגם לדחוף לרגולציה שמסדירה את הנושא ברמה קהילתית ומדינית".
