פסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בלוד, שבמסגרתו חויב גבר לשלם חצי מיליון שקלים לבת דודתו בגין מגע מיני שבוצע כשהייתה שיכורה ומעורפלת, עורר דיון ציבורי חשוב ולא מעט בלבול משפטי. התיק הפלילי נסגר מחוסר ראיות, אך התביעה האזרחית התקבלה.
אז האם כל מגע מיני עם אישה ששתתה אלכוהול עלול להיחשב לעבירה? מה ההבדל בין הליך פלילי לאזרחי? והאם מספיק לטעון "הייתי שיכורה" כדי לזכות בפיצוי? כדי לעשות סדר, הנה כמה נקודות שחשוב להבין מהזווית הפלילית.
למה לא הוגש כתב אישום?
בדין הפלילי, המדינה נדרשת להוכיח אשמה מעבר לכל ספק סביר. זהו נטל הוכחה גבוה במיוחד שנועד למנוע הרשעות שווא. ככל שהאירוע מתרחש בפרטיות, ללא עדים, כך קשה יותר להגיע להרשעה בבית המשפט. במקרה זה, הפרקליטות סברה כי לא ניתן להעמיד לדין את החשוד מאחר שאין סיכוי סביר להרשעה על בסיס הראיות הקיימות.
לעומת זאת, בדין האזרחי מספיק להראות שגרסת התובעת סבירה יותר. כאן, אותן ראיות שאינן מספיקות למשפט פלילי, הספיקו לשופט כדי להתרשם שהאישה לא יכלה להסכים למגע מיני, ושהנתבע יכול היה להבין את מצבה. לכן נפסק פיצוי.
האם כל מי ששתתה תיחשב לחסרת יכולת להסכים?
ממש לא. החוק והפסיקה לא קובעים שצריכת אלכוהול שוללת אוטומטית הסכמה. מה שמשנה הוא המצב בפועל של האדם בזמן האקט. במקרה הזה, לפי העדויות והצילומים, האישה הייתה מעולפת, מקיאה, שרועה על הרצפה, ללא בגדים תחתונים. אלה לא נסיבות של שכרות "קלה" אלא של אובדן שליטה כמעט מוחלט. כלומר, בית המשפט לא קובע כאן הלכה חדשה אלא מתאר מצב חריג שבו ברור שאין לאדם שמולך את היכולת להסכים.
אז איך מוכיחים (או סותרים) טענה כזו?
עבירות מין כאלה לרוב מתבצעות בחדרי חדרים או כשהנאשם והמתלוננת לבד, ואז נוצר קרב גרסאות של מילה נגד מילה.
עו"ד גיל בר-אורצילום: לואי בזירה הפלילית, בית המשפט אמנם רשאי להרשיע נאשם על בסיס עדות יחידה של המתלונן, אולם עליו לפרט בהכרעת הדין מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, וכאמור עדיין נדרשת הוכחת האשמה מעבר לספק סביר. במילים אחרות, הסיכוי להרשעה על סמך עדות יחידה ללא ראיות חיצוניות שמחזקות אותה הוא נמוך.
במקרה הזה אמנם היו ראיות של ממש, אך מבחינת הפרקליטות הן לא עמדו ברף הנדרש להרשעה פלילית. לעומת זאת, בהליך האזרחי שבו הנטל קל יותר, השופט השתכנע שגרסת התובעת עדיפה. עם זאת, חשוב להדגיש כי גם בתביעה אזרחית לא כל מקרה יתקבל.
מה המסר שכדאי להפנים מהפסיקה?
שהאחריות על הצד היוזם לוודא שהוא לא מנצל חולשה. במקרים קיצוניים, שבהם ברור שאדם אינו כשיר להסכים, ממילא אין משמעות להסכמה שלו ויש להימנע מיחסי מין במצב כזה. אם אתה רואה שהצד השני מדדה, לא עומד, מקיא, מעולף – אתה חייב לעצור.
פסק הדין החדש לא משנה את המצב החוקי, אלא רק מבהיר שוב את העיקרון הבסיסי: הסכמה מינית היא לא דבר טכני. זה לא מספיק שהמתלוננת לא אמרה "לא", אלא נדרשת הסכמה ברורה, חופשית, מודעת ומפוכחת. היכן שזה לא קיים, אפילו אם המדינה לא תעמיד לדין פלילי, ייתכן שבית המשפט כן יחייב בפיצויים בהליך אזרחי.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד גיל בר-אור עוסק במשפט פלילי
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
