דוח חדש של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, שהגיע לידי ynet ומתפרסם כאן לראשונה, מצביע על שינויים דרמטיים בהרגלי רכישת דירות בציבור החרדי. קניית נדל"ן במגזר היא עניין משמעותי, שבו אף מותנה שידוך של בני זוג; אך נראה כי בשנים האחרונות ישנם שינויים משמעותיים בתחום.
על פי הדוח, לראשונה רוב רכישות הדיור החרדיות (52%) מתבצעות בפריפריה, כולל ערים כמו עפולה, נוף הגליל, נתיבות וטבריה – וזאת על חשבון מרכזי הליבה המסורתיים, דוגמת בני ברק וירושלים. נתון מהותי נוסף הוא ש-43% מההורים החרדים בגילאי 44–59 מעריכים כי לא יצליחו להעניק לילדיהם סיוע דומה לזה שקיבלו הם מהוריהם לצורך רכישת דירה.
המחקר מציין מעבר באחריות למימון רכישת הדירה: בעוד שבשנת 2020 רק 40% מהזוגות הצעירים נשאו בנטל המימון בעצמם, כיום מעל 70% הם המממנים המרכזיים של רכישת הדירה – לרוב באמצעות משכנתא בהיקף גבוה מהממוצע.
הסקר נערך בקרב 400 משיבים ומשיבות, המהווים מדגם מייצג של המגזר החרדי בישראל, והוא נבחן בהשוואה לסקר דומה שנערך בשנת 2020 ומתייחס לשנים 2010-2020. הממצאים מצביעים על כך שבשונה ממרבית קבוצות האוכלוסייה בישראל, הבוחרות מקום מגורים בהתאם להעדפות אישיות של המשפחה, החברה החרדית נוטה לייחס משקל רב לשיקולים קהילתיים בעת בחירת מקום המגורים.
כך, זוג חרדי העומד לרכוש דירה למגורים, שוקל - לצד עלות הנכס ומצבו - גם את הקרבה של הנכס למשפחה, למוסדות החינוך, למרכזי התורה ולמוקדי הפעילות הקהילתיים, בהתאם להשתייכותו הקהילתית.
עומס כלכלי חריג
בשנת 2020 ביטאו למעלה מ-66% מהנשאלים שאיפה למגורים ביישוב חרדי הומוגני. מלבד קהילות ייחודיות, המעבר לפריפריה כמעט ולא נשקל. עם זאת, מהסקר הנוכחי עולה כי רק 45% ביטאו שאיפה דומה, דבר המלמד על הפנמת הקושי לרכוש דיור באזורי הביקוש על ידי רוכשי דיור בחברה החרדית, והנכונות לנטוש את אזורי הביקוש לטובת מרחבים פריפריאליים.
"באופן היסטורי, למעלה מ-70% מהחרדים התגוררו בריכוזים עירוניים מרכזיים כמו ירושלים ובני ברק. אולם, עליית מחירי הדיור והמחסור בדירות הובילו לעלייה של 52% ברכישות דירות בפריפריה בשנה האחרונה", כותבים עורכי הסקר.
מעל 70% מהחרדים התגוררו בריכוזים עירוניים מרכזיים כמו ירושלים ובני ברק. עליית מחירי הדיור והמחסור בדירות הובילו לעלייה של 52% ברכישות דירות בפריפריה השנה
עוד עולה מהממצאים כי רק 45% מהנשאלים מעדיפים מגורים ביישוב חרדי הומוגני, לעומת 66% ב-2020, מה שמעיד על נכונות גוברת להתפשר על מגורים בערים מעורבות או פריפריאליות כמו עפולה, נתיבות ונוף הגליל. קהילות חרדיות, כמו חסידויות גור, בעלזא וויזניץ, מקימות מוסדות קהילתיים בפריפריה, תוך תכנון ממשלתי של יישובים חרדיים חדשים בדרום (כגון כסיף וקריית גת מערב).
הנתונים אף מצביעים על עומס כלכלי חריג על המשפחה החרדית, אשר גובה מחיר גם בזהות ובאורח החיים הקהילתי. עורכי הדוח מציינים כי "לנוכח מצוקת הקרקעות, המחירים המטפסים והאינפלציה, מתגבשת בקרב רבים תחושת 'שבירה של המוסכמה' – שייתכן כי רכישת דירה אינה עוד תנאי מחייב לנישואין או יציבות כלכלית".
מעבר למודל שכירות
האם יוקר הדיור ישפיע על אלמנט בסיסי כל כך בחיי החרדים כמו רכישת דירה לכל חתונה? עורכי הדוח סבורים כי ייתכן שהמוסכמה החברתית של רכישת דירה סמוך לנישואין נחלשת. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לבדם מצביעים על ירידה בבעלות על דירות בקרב חרדים, לצד עלייה בגיל הממוצע של רוכשי דירות.
הסקר הנוכחי מראה כי 55% מהנשאלים צופים מעבר למודלים של שכירות, כאשר 29% מעריכים שצעירים ירכשו דירות להשקעה, אך יגורו בשכירות באזורים מבוקשים. זאת, לצד קושי הולך וגובר של הורים לסייע כלכלית לילדיהם ברכישת דירה, במיוחד בקבוצות גיל 30-59, שבהן עד 43% מדווחים על יכולת סיוע מופחתת בהשוואה לדור הקודם.
לדברי פרופ' שי שטרן, ראש המכון, "הדוח הזה הוא נקודת מפנה. הוא מצביע על כך שהחברה החרדית משתנה – לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך הכרח. המדינה אינה יכולה להמשיך ולתכנן את שוק הדיור מבלי להביא בחשבון את הצרכים, הרגישויות והקצב של הציבור החרדי. מדובר לא רק בקהל יעד – אלא ב-14% מהאוכלוסייה, שעומדים להפוך לרבע מהמדינה בתוך שני עשורים".
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
