"זה לא סתם עוד אירוע. זה מגה אירוע". את האמירה הזו סיפק נציג רשות המיסים ומס רכוש בדיון בכנסת במהלך 12 הימים של מבצע "עם כלביא". צמד המילים הללו משקף היטב את התמונות שראינו מכל זירת נפילה. היקפי הנזק מטלטלים ולא סתם גרמו גם ל"אמיצים" (או הטיפשים) הגדולים ביותר לוותר על הפאסון, ועל חדר המדרגות, ולרדת עד למקלט. הטילים מאיראן לימדו אותנו שיעור חשוב. עכשיו נותר לנו ללמוד גם את הלקח, ולא לתת לזיכרון הקצר ולחזרה המהירה לשגרה - שאנחנו כל כך טובים בהם - להשכיח את מה שחייבים לעשות. ויש הרבה מה לעשות.
התגייסות לאומית
נתחיל רגע בזווית החיובית. 12 ימים של לחימה החזירו אותנו שוב למקורות. ההתגייסות, הערבות ההדדית וההתנהלות בחירום מאפיינים את הישראלים בחירום. הרשויות המקומיות התנהלו הפעם ביעילות, ואפילו שיתפו פעולה זו עם זו באופן ראוי לציון. הצוותים המקצועיים במשרדי הממשלה החלו לגבש פתרונות אד־הוק, וגם השוק הפרטי התחיל לייצר פתרונות מהירים ולהתגייס למאמץ. יוזמות ראויות לשבח הכשירו מקלטים ישנים ופינו מתחמים מוגנים ואנשים פתחו את הלב וגם את הכיס. תחנות הרכבת הקלה הפכו בן־לילה לכתובת לאלפי מחוסרי מיגון בגוש דן ובחניון התת־קרקעי של דיזנגוף סנטר קמה עיר אוהלים. גם הטיפול בנזקי הרכוש היה יעיל, כך מספרים רבים שנזקקו לו, עם חמ"ל נקודתי שקם ומענה מהיר. אבל כל הטוב הזה לא הקל על הנפגעים ולא סייע לטפל בנזק ולשנות את המציאות.
שינוי תפיסה במיגון
המיגון הציל חיים, והפעם זה היה הרבה יותר מעוד סיסמה או סרטון רשת של פיקוד העורף. זה עבד. ממ"דים הצילו חיים של הרבה מאוד אנשים, אפילו בקרבה מפחידה לאזורי הפגיעה של הטילים הכבדים שהגיע ממזרח. מדיניות ההגנה שגובשה לאחר מלחמת המפרץ הוכיחה את עצמה. הבעיה היא שב־2025 פערי המיגון בישראל עדיין גדולים, וכל תוכניות החיזוק והמיגון לא הצליחו להביא ליישום מספק בעשרות השנים האחרונות. ככה זה כשמדינת ישראל החליטה לפני שנים להפריט את המיגון והחיזוק לשוק הפרטי. אם הם לא היה כלכליים, זה לא קרה. 12 ימי הלחימה מול איראן חייבים לשנות את התפיסה בקרב כל הגורמים הקשורים לנושא. העיריות חייבות לדאוג למיגון, לאשר תוכניות במהירות גדולה יותר, להכשיר מתחמים ממוגנים מתחת לקרקע ומעל הכול לדאוג שהמקלטים יהיו פנויים ושמישים. גם בעלי הדירות בבניינים הישנים הבינו את המסר. עכשיו, אחרי המלחמה, ברור לכולם שהמיגון חיוני, גם אם במחיר של עוד מ"ר או פחות מ"ר בדירה החדשה. אולי, רק אולי, מראות ההרס הגדולים יפחיתו את ההתנגדות הקיימת ויאפשרו קידום מהיר יותר של פרויקטים. אגב בנקודה הזו ראוי לציין שיש יוזמות שעולות וקוראות להפחית את הרוב הדרוש לביצוע של פרויקטים. על הנייר אולי מדובר בפתרון לא רע, אבל כמעט כל יזם שמקדם התחדשות עירונית ופועל בשטח מסביר שזה לא יעזור, וללא הסכמה מלאה לא יהיה פרויקט. שינוי התפיסה צריך להגיע גם מהמדינה שחייבת לבחון דרכים אחרות לקידום מיגון וגם חיזוק מבנים. אסור לשכוח שלצד האיומים הביטחוניים, שרק עכשיו קיבלנו תזכורת עד כמה הם ממשיים ורציניים, גם רעידת אדמה היא איום ממשי, עם נזק שעלול להפוך את מה שראינו ב־12 יום למשחק ילדים.
ועוד מילה אחת על המיגון. אי אפשר להתעלם מהפגיעות הישירות בממ"ד, שגרמו לנזק אדיר ולמקרי מוות. נכון שמדובר בסטטיסטיקה, ואחרי הכול הממ"ד לא יכול לעמוד בפגיעה ישירה. אבל הסיטואציות הללו פתחו דיון חשוב על אפשרויות מיגון נוספות. האם ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) הוא עדיף או שאולי צריך לחזור למקלטים בתת־הקרקע. התשובות מורכבות אבל הדיון חשוב וכדאי לא להקל בו ראש. בסופו של דבר אנחנו חיים בשכונה קשוחה.
שכירות שכירות שכירות
עשרות אלפי הנכסים שנפגעו שלחו לא מעט אנשים לבתי מלון בשלב הראשון ואחרי תקופה לא ארוכה, חלקם יעברו ככל הנראה לגור בשכירות. מדובר בביקוש עודף בשוק השכירות, שכבר היום אינו עומד בעומס. כולם יודעים שצריך דיור להשכרה, כולנו מכירים את הפתרונות מהעולם, יש אפילו חקיקה שנוצרה וחברה ממשלתית שעוסקת בנושא. אבל בשנים האחרונות, מאז החלה הריבית לעלות, התחום הלך ודעך. פחות מכרזים, פחות דיור להשכרה לטווח ארוך, אבל הרבה יותר ביקוש. לא רק בגלל המלחמה, גם בגלל ההתחדשות העירונית שתפסה תאוצה וכל מיזם כזה שמבשיל – שולח עשרות אם לא מאות משקי בית לחפש דירה להשכיר. בינתיים מחירי השכירות עולים. המדיניות הממשלתית של השנים האחרונות שהגדירה את המשקיעים בין הגורמים לעליית מחירי הדירות, גרמה לפחות היצע של דירות להשכרה גם בשוק הפרטי. ועכשיו, כשפתאום צריך הרבה דירות להשכרה – אין. המדינה חייבת להיכנס לאירוע. זה אחד הדברים הכי דחופים וחשובים שזקוקים למענה רחב ומהיר. עם כתיבת שורות אלו פורסם מתווה חדש לתוכנית ממשלתית שהציג משרד הבינוי והשיכון לתחום השכירות. נקווה שזו סנונית ראשונה לשינוי עמוק. אין ברירה.
