איך אומרים "דביט" בעברית? מכתבים מקוריים משנות ה-20 של המאה הקודמת, שנמצאו בימים אלה בארכיון בנק לאומי, חושפים את הדרך שבה הבנק ביקש מעובדיו לעבור לשימוש בשפה העברית, לאחר שרבים מעובדיו שהגיעו מכל התפוצות התכתבו ביניהם בענייני הבנק וענייני הכספים של הלקוחות בשפות זרות, גרמנית, אנגלית, רוסית ועוד.
בנק לאומי, שכבר אז היה המוסד הפיננסי הגדול בארץ, מילא תפקיד משמעותי בהטמעת מושגים כלכליים בעברית למדינה שטרם הוקמה מאבק. "מלחמת השפות", שהוביל אליעזר בן יהודה ב-1913, הסתיימה בניצחון השפה העברית, אך רק ב-1925 הושלם תהליך הפיכתה לשפה דומיננטית.
העברית הפכה לשפת ההוראה המרכזית במוסדות החינוך ובמוסדות להשכלה גבוהה של היישוב היהודי. הסתדרות העובדים הכללית אימצה את העברית כשפת העבודה הרשמית ומוסדות היישוב החלו גם הם להשתמש בעברית לצורך ניהול עניינים ציבוריים, תכתובות רשמיות, פרסומים ועוד.
כאמור, בראשית שנות ה-20, כשמרבית המסמכים הכלכליים בארץ ישראל נכתבו בגרמנית, יידיש, צרפתית או אנגלית – המוסד הפיננסי הציוני המרכזי שפעל אז ביישוב היהודי - "בנק אנגלו-פלשתינה", שמו של בנק לאומי בראשית ימיו, נקט לראשונה בצעדים על מנת להטמיע את השפה העברית בין כתליו.
לרגל יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, בנק לאומי חושף לראשונה תכתובות שנמצאו לאחרונה בארכיון הבנק, שמעידות על המאמצים שעשה באותה תקופה להטמעת השפה העברית בחיי היום יום.
במכתב שעבר מהנהלת הבנק לסניפים כבר ב-1919 מתבקשים העובדים אשר שלטו בשפה לסייע להטמיעה: "הוחלט להכניס את השפה העברית אל הנהלת חשבונותינו בהקדם האפשרי. בנוגע לחלק הטכני נבוא בדברים עם ועד הלשון, אבל רוצים אנו לבקש מכל הפקידים המרגישים בעצמם את הכישרונות הדרושים ומתעניינים בדבר, שישתתפו בהכנות, שיאספו את כל המבטאים שאנו משתמשים בהם בשפה האנגלית ויציעו תרגומים להם. מי שמסכים לתרגומים מקובלים כמו, למשל, יומן, ספר ראשי, קופה". מהמסמך ניתן להבין כי בנק אנגלו-פלשתינה מילא תפקיד מרכזי בהטמעת השפה העברית אל המערכת הבנקאית של היישוב היהודי בארץ ישראל.
המכתב חושף את הקושי בביטוי השפה, בשל המבטאים והשפות השונות שהיו שגורות באותה תקופה, אך למרות הקושי, הנהלת הבנק קבעה כי עברית תהיה השפה המדוברת והכתובה בתוך כותלי הבנק, מהלך חדשני ומורכב בתקופה שבה השפות הנפוצות בארץ היו יידיש, גרמנית, רוסית, לדינו וערבית.
"דרושים לנו תרגומים מתאימים בשביל מספר גדול של מבטאים. יש לנו הרשות להניח שמבטאים אלו יהיו מקובלים אחרי זמן קצר, והחובה עלינו שנתייחס לעניין בכל הרצינות הדרושה".
ניכר שהבנק הוביל את השימוש במושגים בנקאיים בעברית, שעד כה דוברו בשפות אחרות: "ישנם טעמים מעשיים למבטאים קבועים המקובלים אצלנו ובחוץ, ידועים לפקידים ולכל הקהל כדי שלא תצא ערבוביה. לדוגמה, רוצים אנו להזכיר מבטאים יסודיים, כמו דביט וקרדיט, שאין להם עד היום תרגום מקובל אף על פי שישנן הצעות פחות או יותר טוב".
כך החלה העברית לחדור לחיי היום-יום גם בבתי עסק וברחובות. בעלי עסקים יהודים החלו להחליף שלטים בשפות זרות לשלטים בעברית. עיתונים, כרזות, פרסומות ומודעות פורסמו יותר ויותר בעברית.
מכתב נוסף שנוסח על ידי הנהלת הבנק ב-1924 את דרישתו מהעובדים לעבור לשימוש בשפה העברית כחלק מהטעמת השפה ביישוב: "במשך השבועות האחרונים היה עלינו לתת לכם במכתבים הוראות שונות בנוגע לשימוש בשפה העברית".
עוד צוין במכתב כי אם ישנם עובדים שעדיין מתקשים בניהול היום-יום במושגים בעברית, עליהם לרכז את שאלותיהם עבור הנהלת הבנק וזו תספק עבורם תשובות: "נבקש אפוא, על פי הניסיון של הימים האחרונים, הביאו אלינו בהערות ושאלות אם מצאתם נכון להן, ואז נעבור על כל החסר ונשתדל לתת לכל השאלות את פתרונן הרצוי".
כדי לתמוך בהחלטה זו, חיבר הבנק מילון למונחי בנקאות בעברית, שבו הוסברו המושגים הפיננסיים השונים. בצעדיו אלו לאומי הציב יעד שאפתני - להפוך את העברית לשפת הבנקאות של היישוב העברי. כך נרקמה מהפכה לשונית שחרגה מגבולות הדלפקים.
