"במחיר של חניה בתל-אביב אפשר לקנות דירה שעתיים מפה. קניתי דירה ליד הים — זו עסקה שאין לה תחרות". כך מספר איציק (49), איש משפחה מנתניה, שאת כספו החליט, כמו רבים אחרים, להשקיע בנדל"ן מעבר לים בזכות המחירים הנמוכים יחסית למחירי הדיור בישראל. אצל איציק היעד היה גיאורגיה: הוא החל להשקיע שם ב-2015, אחרי ביקור שורשים עם משפחתו במדינה, שממנה הגיעו הוריו. "התאהבנו במקום והרגשתי שזה הימור על מדינה שיכולה לפרוץ בעוד כמה שנים", הוא מסביר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
איציק רכש דירת סטודיו בעיר החוף בטומי ב-30 אלף דולר (שווי של לפני עשור), שלדבריו כיום ככל הנראה שווה כמעט כ-50 אלף דולר. לאחר שמכר אותה רכש דירת שני חדרים, גם היא בבטומי, תמורת כ-35 אלף דולר, "שהיום כבר שווה כ-70 אלף דולר"; ודירה נוספת בטביליסי הבירה, שהיום ערכה טיפס לכ-90 אלף דולר. "טביליסי בטוחה ויציבה יותר להשקעה כי היא עיר הבירה, אבל לבטומי יש קסם אחר", הוא אומר. "בטומי היא כמו אילת — רק שבמקום רק מלונות יש גם המון בתי קזינו. וקזינו זה מגנט, אנשים באים לשם כל הזמן". עם זאת, הוא מודה שיש תקופות ללא שוכרים: "בחורף מאוד קשה, למדתי את זה תוך כדי תהליך".
את הנכסים משכירים לו מתווכים מקומיים, שלוקחים עמלה של בין 10%-15% מהשכירות, והיא יכולה גם להגיע לשיעור של 25%, תלוי בפרויקט. לדבריו, "יש לי מתווכת שמשכירה עבורי את הנכס לטווח ארוך, אני לא משכיר לטווח קצר כי זה כאב ראש, טווח ארוך זה כמו להיות בפנסיה. אם זו דירת סטודיו מול הים — היא יכולה להיות שווה פי שניים מדירה רגילה. בבטומי דירה שעולה 100 אלף דולר יכולה להניב 500-600 אלף דולר שכירות, דירת סטודיו בין 250-400 דולר בחודש, תלוי אם היא מול הים או בשכונה טובה".
לדבריו, מה שהוביל לעליית מחירי הנדל"ן בגיאורגיה זו דווקא מלחמת רוסיה-אוקראינה, כי הרבה מהגרים משתי המדינות הגיעו אליה והביקוש עלה. "זה נכון שבתקופת הקורונה היה קשה, אבל ערך הנכסים לא ירד, רק המשיך לטפס. כמעט בכל מקום בעולם הנדל"ן לא יורד, הוא אולי קופא, אבל לא יורד". ההמלצה שלו חד-משמעית: להשקיע דרך חברות מוכרות. "במדינה זרה אתה חייב לדעת ממי אתה קונה. שם אין ערבות בנקאית כמו בישראל, אין רגולציה כמו שאנחנו מכירים — ולכן חשוב לקנות דרך גורמים שאתה סומך עליהם", הוא אומר.
למרות הקסם, בתי הקזינו, המחירים הנמוכים והתשואה הגבוהה, איציק מסביר שהמניע העיקרי עבורו להשקעה מעבר לים הוא דווקא המצב בישראל. "אם מחר צריך להתפנות מפה, לפחות יש לנו לאן ללכת. נכון, דירת שני חדרים היא קטנה, אבל אנחנו חיים במציאות הזויה וצריך לקחת הכל בחשבון. לא חשבתי כך ב-2015, אבל היום זה הערך המוסף האמיתי. חיים פה בפחד עם ילדים שצריך לרוץ איתם למחסה, ושם אפשר להתאוורר. גיאורגיה זאת מדינה שאוהבת יהודים, מעריצים את הישראלים והיהודים, המקומיים תמיד אומרים שמאז שהיהודים עזבו את גיאורגיה היא הפכה להיות מקוללת. ישראלים יכולים להרגיש פה המון ביטחון".
"הישראלים מהווים נדבך משמעותי בהשקעות נדל"ן בגיאורגיה", אומר היזם מני בניש, קונסול הכבוד של גיאורגיה בישראל ונשיא לשכת המסחר ישראל-גיאורגיה. בניש, מבעלי קבוצת Archi Group, בונה בגיאורגיה כ-6,500 יחידות דיור ב-26 פרויקטים הכוללים לצד מגורים גם מלונות, משרדים ומרכזים מסחריים, והוא היזם הישראלי הגדול בגיאורגיה, שרק מעט קבלנים ישראלים פועלים בה. יש לו שותף מקומי — עו"ד אליה צולייה, חבר פרלמנט לשעבר. שחקן הכדורסל זאזה פצוליה, שהיה הפרזנטור של החברה בהתחלה, רכש בשלב מסוים כ-13% מהמניות ונכנס גם הוא כשותף.
בניש (55), גרוש עם ארבעה ילדים מרמת אביב, חי על הקו תל-אביב-טביליסי. הוא נולד בפוטי, עיר הנמל של גיאורגיה, ועלה לארץ בגיל עשר בשנת 1979, "בלי מילה אחת בעברית". הוא גדל בחולון, שירת בגולני, למד מינהל עסקים באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת אוהיו בארה"ב. "אבי ז"ל שיכנע אותי לבוא לגיאורגיה, לראות ולהתרשם, ולאט-לאט התחלנו לקנות קרקעות. הכרתי את השותפים, התחלנו את הפרויקט הראשון וכך התגלגלנו. אנחנו בונים בעיקר בטביליסי הבירה, אבל לא רק. בבטומי, למשל, אנחנו מקימים מלון עם 690 חדרים של רשת המלונאות הבינלאומית רמדה מקבוצת ווינדהם, רשת מהגדולות בעולם. הישראלים אוהבים להשקיע בבטומי כי הם אוהבים את הים ואת דירות הנופש".
תמיד יכול להיות מצב שבו התשואה תרד, אבל המחירים לא צפויים לרדת. הרוסים והאוקראינים שברחו מהמלחמה באו לכאן עם הרבה מזומן, קנו ושכרו והשכירות קפצה פי 2
יעד נוסף שמרכז עניין הוא אגם סיוני, הנמצא במרחק 50 דקות מטביליסי. "אנחנו בונים מלון גם באגם סיוני תחת המותג מרידיאן, שהולך להיות מלון הספא הגדול בכל הקווקז עם 130 חדרי מלון ו-400 דירות מגורים. זה מלון שנמצא בתוך יער עם פארק מים שמתאים לילדים בשטח 3,000 מ"ר".
אז למה דווקא גיאורגיה? בניש: "במדינות שיש בהן מצוקה כלכלית – יש שוק של שוכרים. מחיר הרכישה של הנכס נמוך יחסית, כי אין מי שיקנה, כי למקומיים יותר קל לשלם שכירות מאשר לקנות דירה, וזה מה שמייצר את ההזדמנות למשקיעים זרים. גם בבטומי וגם בטביליסי ההשקעות נעות בין 80 אלף דולר ל-200 אלף דולר לדירה. אולי יש דירות קטנות יותר, אם מתרחקים מהים בבטומי, ב-50 אלף דולר לדירה של 25 מ"ר, אבל לא הייתי הולך עליהן כי יהיה קשה להשכיר אותן. בבטומי שטח הדירות נע בין 25-35 מ"ר, יש כמובן דירות יותר גדולות, לרוב מדובר בדירות מלונאיות שמיועדות לנופש, שאותן בעיקר קונים הישראלים, וחברות ניהול מנהלות אותן".
6 צפייה בגלריה
''במדינות שיש בהן מצוקה כלכלית – יש שוק של שוכרים''. מני בניש, מבעלי חברת Archi
(צילום: יח"צ)
וגם הוא מדבר על הקזינו: "בטומי זו עיר עם הרים מושלגים מצד אחד וים מצד שני, אבל אם אין קזינו במלון שבו קנית את הדירה, היא חיה רק שלושה חודשים בשנה. כמו אילת. קזינו מביא אורחים כל השנה. היום הגעתי למלון בבטומי והוא מפוצץ בישראלים — היו 5 טיסות מישראל. המקומיים אוהבים את הישראלים. אני עושה פה עסקים 20 שנה ומעולם לא הרגשתי סכנה, לא פשע, לא אנטישמיות, לא עולם תחתון. בגיאורגיה לא מרגישים את האנטישמיות, יש פחות מאחוז של מוסלמים, אפשר ללכת עם מגן דוד ואף אחד לא יגיד מילה".
והמחירים? בניש מסביר: בבטומי גודל דירות הנופש הוא 20-35 מ"ר ומעלה, "זה סוג של סוויטה. אם קונים בפרויקט שאינו מלון וללא חברת ניהול ממותגת, ניתן לקבל תשואה של 7%-8%, כ-3,000 דולר בשנה, כי בדרך כלל היא תהיה מושכרת 3-4 חודשים בשנה. אם מוצאים מישהו בחורף שישלם 300 דולר, זה נס. בקיץ אפשר להשכיר ב-1,000-1,500 דולר בחודש. אבל אני ממליץ לישראלים להתמקד בפרויקטים שמנוהלים, ולא להתפתות לנהל את הדירות לבד. לפעמים דמי ניהול יכולים להגיע ל-40%, אבל כל טיסה זה לפחות 500 דולר, ולילה במלון זה עוד 200 דולר, וכך שכירות של חודשיים הלכה על נסיעה אחת".
בטביליסי גודל הדירות מתחיל ב-50 מ"ר ומעלה: "אפשר למצוא דירת 50 מ"ר ב-100 אלף דולר. ככל שמתקדמים לאזורים יוקרתיים יותר אפשר להגיע ל-200 או 300 אלף דולר לאותו גודל דירה. בעיר העתיקה דירה כזו תעלה 250 אלף דולר, אבל דירה רגילה תעלה 120-130 אלף דולר וניתן להשכיר אותה כל השנה ב-500 דולר לחודש בממוצע, בשכונות המרוחקות מהמרכז, שזה 6,000 דולר בשנה — תשואה של 5%. אפשר גם להשכיר ב-2,000 דולר, הכול תלוי בגודל ובמיקום. אבל דירות ב-150 אלף דולר יותר קרוב למרכז יכולות להניב תשואה של 7%-8% כי אפשר להשכיר אותן ב-1,000 דולר בחודש.
בטביליסי יש מיליון וחצי תושבים, והיא הלב הפועם של המדינה. "כולם גרים בה — עניים ועשירים. התרבות שונה, פה גרים עם ההורים גם אחרי שיש ילדים, כך שיש יותר הכנסה פר משפחה", מסביר בניש. "יש בניינים מפוארים מול בניינים שאם את נשענת עליהם, את חוששת שייפלו. וכאן נמצאת ההזדמנות, כי העיר מקדמת פינוי-בינוי בצורה אינטנסיבית ומעודדת את הדיירים לעזוב בניינים מסוכנים".
לדבריו, יש בגיאורגיה גם השקעות זרות משמעותיות: חברת הנדל"ן הבינלאומית EMAAR – שמצויה מאז 2022 בבעלות שליט דובאי, בנתה בין היתר את גורד השחקים הגבוה בעולם, הבורג' חליפה, ומוכרת כ-20 אלף דירות בשנה – השקיעה בגיאורגיה כ-6 מיליארד דולר בנדל"ן, יותר מהתקציב השנתי של גיאורגיה, שעומד על 5.5 מיליארד דולר. היא תבנה שני פרויקטים מגלומניים, האחד למגורים ותיירות באזור הים השחור, ופרויקט נוסף בטביליסי. "לאחרונה נחתם הסכם השקעה בין ראש ממשלת גיאורגיה לאמיר דובאי ומנכ"ל החברה", אומר בניש.
מה הסיכונים? לדברי בניש, הריביות גבוהות. "אזרח זר יכול לקבל מימון מבנק, אבל הריבית היא 10%, ולכן עדיף מימון מהארץ. בנוסף, כמו בכל עסקה גדולה על הנייר – והישראלים קונים פה בדרך כלל על הנייר ולא דירות יד שנייה, כי תנאי התשלום הם דיל ברייקר – היכולת הפיננסית של החברה שבונה היא קריטית לצורך השלמת העסקה. לכן הייתי ממליץ לישראלים לוודא שתנאי התשלום הם כאלה שהכסף משולם בהתאם להתקדמות הפרויקט, לא לשלם את הכל מראש ובשום אופן בלי ערבויות.
"אנחנו למשל מאפשרים לשלם 35% מראש, 55% נחלקים במשך כל תהליך הבנייה לפי ההתקדמות, ו-10% הנוספים במעמד קבלת הדירה, קצת כמו מבצעי הקבלנים בארץ", הוא אומר. "בארץ יש חוק ערבות מכר, שמחייב לתת לרוכש דירה שמשלם יותר מ-7% ערבות בנקאית על התשלום. למרות שבגיאורגיה החוק לא מחייב, אנחנו מאפשרים קבלת ערבות בנקאית. יש יזמים מקומיים מצוינים, יש חברות גדולות כמו גומבאטי, שבונה בבטומי ובטבילסי, ביוגרפי וסיטיזן. גומבאטי היא גם יזם וגם קבלן מבצע, והיא מבצעת את הפרויקטים שלנו בבטומי. חלק מקבלני הביצוע מקומיים, חלקם טורקים, חלקם אזריים".
בניש מצביע על יעדים מעט יותר מאתגרים שניתן לרכוש בהם נכסים. "קאחתי זה אזור היין של גיאורגיה, אזור מאוד יפה עם טבע מדהים. אפשר לקנות וילה על דונם באמצע כרם גפנים בכ-200 אלף דולר, אבל צריך להיות משוגע לדבר, זה פחות מוצר להשכרה, יותר וילת נופש. אנחנו מציעים גם דירות נופש במלון באתר הסקי בקוריאני, וכך הרוכשים יכולים גם להשכיר את הנכס וגם לנפוש בו בעצמם בחורף. דירה עולה שם כ-60 אלף דולר, והתשואה יכולה להגיע ל-7%. תמיד יכול להיות מצב שבו התשואה תרד, אבל המחירים לא צפויים לרדת. הרוסים והאוקראינים שברחו מהמלחמה באו לכאן עם הרבה מזומן, קנו ושכרו והשכירות קפצה פי 2".
לדברי בניש, ממשלת גיאורגיה מעודדת השקעות בנדל"ן ומאפשרת לקבל מעמד של תושבות ברכישת נכס בסכום של 100 אלף דולר ומעלה. היא לא חברה באיחוד האירופי, אבל לפני שנתיים קיבלה מעמד של מועמדת להצטרף, וזה מאפשר לה ליהנות מקרנות של מענקים מאירופה. "זה עול לא פשוט עבור מדינה כל כך ענייה, שעצמאית מבריה"מ רק 30 שנה ונותקה מהמקור הכספי שלה, אבל עיני כולם נשואות לאירופה ומאוד רוצים להצטרף לאיחוד".
ת' (45) מתל-אביב התחיל להשקיע בנדל"ן בגיאורגיה ב-2019 דרך מודעה פשוטה שראה באינטרנט. "הגעתי לחברה שמשווקת בארץ דירות שהיא בונה בגיאורגיה, והבטיחו לי 10% תשואה. בחיים לא הייתי בגיאורגיה, ניזונתי מרסיסי מידע ונשמע לי שזו מדינה נחשלת שאין בה כלום, כמו שבמקומות מרוחקים חושבים שבישראל יש גמלים. המחירים נשמעו כמו פיצוחים ובוטנים לעומת המחירים בארץ. ביררתי על בעלי החברה, ראיתי שאין נגדו תביעות עומדות ותלויות, והחלטתי באופן די אימפולסיבי לרכוש שלוש יחידות דיור של 50 מ"ר, בכ-60 אלף דולר לדירה, בטביליסי".
אחרי כמה חודשים החליט ת' לטוס לגיאורגיה כדי לראות בעיניים את הרכישה. "הופתעתי לגלות עיר תוססת, מודרנית, מטרופולינית עם תחבורה ציבורית מפותחת, תרבות, קהילה, חיי לילה. התאהבתי. חיכיתי כשנתיים עד שהדירות יהיו מוכנות, הכל התעכב בגלל הקורונה, ואז השכרתי אותן בזמנו ב-750-650 דולר לחודש לטווח ארוך. מצאתי מהר שוכרים. החלטתי לא ללכת עם חברת ניהול, לא כל כך אהבתי את ההתנהלות של חברת הניהול המקומית. יצרתי קשרים עם מקומיים שעוסקים בתחום לצד משלח יד נוסף, כי בגיאורגיה תיווך זה לא פרופסיה, הרווחים לא מספיק גבוהים, אז מישהו יכול להיות נהג בבוקר ובצהריים מתווך".
היום, שש שנים לאחר ההשקעה הראשונה, ת' כבר רכש לא מעט דירות במדינה, וגם מכר. הוא ממליץ למשקיעים הישראלים להגיע פיזית כדי לטפל בנכסים. "צריך למצוא מישהו יציב בניהול הנכס שאפשר לסמוך עליו", הוא אומר. "אם קונים דירה בטביליסי, לרוב משכירים לטווח ארוך, למרות שאז התשואה לא כל כך גבוהה, אבל אין הרבה היגיון להיכנס לדירות קצרות טווח, אלא אם יש תוכנית עסקית. בהשכרה במסגרת Airbnb יש הוצאות - ניקיונות, מצעים, חדרניות, חברת ניהול. לעומת זאת בבטומי זה משחק אחר, זו כמו מדינה אחרת. היא במרחק 5 שעות מטביליסי, ממוקמת לחופי הים השחור, התפתחה מאוחר ובנויה בעיקר על תיירות. בקורונה קבלנים שבנו בבטומי פשטו את הרגל והעיר השתתקה; בטביליסי הכל המשיך להתנהל כרגיל. אבל בבטומי התשואות יכולות להגיע גם ל-9% אם יודעים לשחק חכם, המשקיעים המנוסים יכולים גם להגיע ל-15% תשואה — אבל הסיכון גבוה", ממשיך ת'. "יש לכך כמה סיבות: בטומי קיבלה את הכינוי לאס-וגאס של אירופה, והתיאבון שקיבלו בה היזמים הוביל לעודף היצע. בחלקה הקדמי היא שוקקת חיים עם מלונות ומגדלי ענק, ובחלק האחורי שלה תשתיות לא מפותחות ובניינים ישנים. אז על כל דירת סטודיו להשכרה יש אלפי דירות אחרות שמשקיעים מנסים להשכיר".
א', מהצפון, רכש דירת נופש בקומה ה-28 מתוך 30 במלון רמדה שבונה חברת Archi Group של בניש בבטומי. "אי-אפשר לקנות כלום בישראל ב-280-300 אלף שקל", הוא אומר. "יש הרבה מלונות 5 כוכבים בבטומי, אבל מלון רמדה הוא מותג בינלאומי, אז יש ביטחון שנצליח להשכיר את הדירה. זאת דירת סטודיו שעלתה כ-80 אלף דולר, וההערכות הן שלפי 40% תפוסה שנתית, שזה מקרה קיצון לרעה, נקבל 800-900 דולר בחודש. הקזינו במלון הוא השני בגודלו בעיר, והמלון מטפל בכל — אנחנו מקבלים 60% מההכנסות משכירות והמלון מקבל 40%. לנו יש 60 יום להתארח במלון אם נרצה".
"כל מי שמתכנן להשקיע במזרח אירופה וגם במערב אירופה צריך להכיר היטב את העיר, השכונה, הרחוב, לבדוק את הרמה הסוציו-אקונומית, להבין אם יש בתי ספר ותחבורה ציבורית למרכז העיר וכמובן מה רמת המחירים", אומר עו"ד אילן לייבוביץ המתמחה בהשקעות נדל"ן מעבר לים. "הדבר הכי חשוב למשקיע בגיאורגיה זה מה הוא מקבל כבטוחה כשהוא קונה דירה על הנייר מקבלן, מה מבטיח לו שתירשם הערת אזהרה על שמו במרשם המקרקעין הגיאורגי. אני לא ממליץ לישראלים לשלם 50% ממחיר הדירה ללא קבלת בטוחה. בגיאורגיה אין ערבויות בנקאיות או ערבויות אישיות של הקבלנים. הסכם הערת אזהרה עושים אצל נוטריון גיאורגי, והוא זה שרושם אותה. אם חותמים אצל משרד עורכי דין ולא אצל נוטריון, זה צריך להדליק נורה אדומה, כי סביר שלא תירשם הערת אזהרה, ואולי לא יבוצע כלל רישום בטאבו".
יש מנגנון פיצוי על איחור במסירת הדירה?
"נתקלתי באנשים בבטומי שאיחרו להם בחודשים רבים במסירה. בארץ חוק המכר נותן אוטומטית את חובה הפיצוי, בגיאורגיה זה לא מעוגן בחוק והקבלנים לא ממש מתנדבים לספק את זה, בלשון המעטה".
נקודה חשובה נוספת שמדגיש לייבוביץ קשורה לרכישת דירת נופש במלון. "הרבה ישראלים רצו לקנות דירות נופש בבטומי ב-40 אלף דולר וחשבו שרכשו את הנכס במלון הילטון, אבל בסוף גילו שבבניין יש רק שלוש קומות של הילטון, ואילו הם רכשו דירה בקומה שלא שייכת לרשת. בנוסף, על השקעה של 40 אלף דולר אי-אפשר לצפות לתשואה של 1,000 דולר בחודש, והרבה ישראלים נתקעו. מצד שני, מי שרכש בטביליסי קיבל את הדירות יחסית בזמן והשכיר אותן לטווח ארוך. צריך להבין שבונים שם ברמת מעטפת בדרך כלל, וכשמקבלים את הדירה צריך לעשות את הגמר. זאת השקעה של עוד כ-10,000 דולר. לפעמים הדירה מגיעה אפילו בלי ריצוף".
רו"ח איציק רופא, מומחה במיסוי בינלאומי וישראלי במשרד עוה"ד מאיר מזרחי עם א. רפאל, מסביר את סוגיות המיסוי: "בשנים האחרונות גיאורגיה נחשבת למקום השקעה אטרקטיבי בזכות הקלות היחסית בביצוע עסקאות ומשטר מיסוי נוח למדי, שמטרתה לעודד השקעות במדינה. אין מס על רווח הון ממכירת דירות מגורים, למעט 5% אם הנכס הוחזק לתקופה קצרה משנתיים, או 20% במכירת נכס מסחרי. ההכנסות מהשכרת דירות מגורים חייבות במס נמוך של 5% (ושוב, בנכס מסחרי המס יהיה 20%). כמו כן, אין מס רכישה, אבל קיים מס רכוש עד 1% משווי הנכס, המשולם מדי שנה, כאשר בפועל הוא עשוי להיות נמוך הרבה יותר. שיעור המע"מ הוא 18%, אולם מע"מ אינו חל על השכרת דירת מגורים או מכירתה, למעט אם הן חלק מהפעילות העסקית".
לדברי רו"ח רופא, יש לקחת בחשבון גם את השלכות המס בישראל: תושב ישראל חייב לשלם מס בישראל על הכנסותיו מכל העולם. ישראל חתומה עם גיאורגיה על אמנה למניעת כפל מס, ובמסגרתה הכנסות ממקרקעין (שכירות או רווח הון) חייבות במס קודם כל בגיאורגיה, כאשר לצורך חישוב המס בישראל יקבל המשקיע "זיכוי" על תשלומי המסים ששילם בגיאורגיה. וכך, תושב ישראל שיש לו הכנסות מהשכרה של דירת מגורים בגיאורגיה ישלם מס של 5% בגיאורגיה, ויידרש להשלים מס בישראל על פי מדרגות המס השולי שלו. בעקבות הוראה ייחודית לגבי הכנסות מהשכרת מקרקעין בחו"ל, המשקיע יכול לבחור לשלם מס בישראל בגובה 15% (לא כולל מס יסף) מההכנסה ברוטו, ואז לא יינתן לו זיכוי על המס ששילם בגאורגיה, כלומר שיעור המס הסופי יעמוד על לא יותר מ-20% (לא כולל מס יסף, ואפשר לקבל גם הוצאות פחת).
"במכירת נכס, אם הוחזק מעל שנתיים, לא יחול מס רווח הון בגיאורגיה, אולם בישראל יהיה מס של 25% (לא כולל מס יסף). אם הנכס הוחזק פחות משנתיים, או כאשר מדובר בנכס מסחרי, שיעור המס בגיאורגיה יעמוד על 5%, ובגינו יינתן זיכוי כנגד המס הישראלי. עם זאת, משקיעים שמוכרים את הנכס תוך תקופה קצרה עלולים להיות חשופים לטענה כי הרווח נחשב לעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי או לחלק מפעילות עסקית, החייבת במס לפי שיעור המס השולי של המשקיע, שעלול כאמור להגיע עד 47%.
במקרים מסוימים, אומר רו"ח רופא, למשל ברכישת נכס מקרקעין מסחרי, המחייב הגנה משפטית מיוחדת, או כאשר מדובר בפעילות עסקית, המשקיע עשוי להעדיף הקמת חברה מקומית בבעלותו המלאה. שיעור מס החברות בגיאורגיה הוא 15%, והמס נדחה עד למועד חלוקת הדיווידנדים. חברה גיאורגית בבעלות תושבי ישראל, הנהנית מדחיית המס, אינה צפויה לשלם מס בישראל (אלא אם תיחשב לחברה נשלטת זרה), אבל בעת חלוקת דיבידנד היא תשלם מס בגיאורגיה, העומד על לא יותר מ-5%. במקביל בעל המניות הישראלי בחברה יחויב במס בארץ בגובה 30% (אם הוא מחזיק מעל 10% בחברה), לא כולל מס יסף, ויוכל לקבל זיכוי על המס ששולם בגיאורגיה".
