ביום ראשון שעבר, רגע לפני שהפסקת האש בין ישראל לאיראן נכנסה לתוקף, פגע טיל בלב שכונות מגורים בצפון תל-אביב. שלוש נשים – דניאלה פישר-דיקסון, מירב צ'רניחובסקי ודניאלה עמרם איבדו ברגע אחד את הבית, את השגרה ואת הביטחון, ובעיקר את התחושה שמישהו רואה אותן.
פישר-דיקסון, שגרה 28 שנים באותה דירה בתל-אביב, חוותה פגיעה ישירה. "הבית שלנו נהרס קשות. גגות קרסו, החלונות עפו, הקירות התמוטטו". החורבן הפיזי פתח את הדלת לחורבן מסוג אחר – בירוקרטי. "אנחנו מחכים לשמאי, אבל אין תאריך. במוקד של מס רכוש לא יודעים מתי הוא יגיע, הם מבקשים שנשלח מייל, ולא חוזרים".
מאז היא נאלצת להביא הצעות מחיר לשיפוץ הבית, לריהוט ולתכולה, בזמן שהיא ובני משפחתה נמצאים במלון עד 22 ביולי. "אם לא נמצא דירה עד אז – אולי נישן באוהלים ברוטשילד", היא אומרת חצי בצחוק.
כדי לשכור דירה חדשה, הם צריכים לחתום על חוזה, אך המדינה לא מתחייבת עד מתי היא תשלם עבורם את דמי השכירות. "אם לא נקבל אישור בזמן, ניתקע עם חוזה בלי יכולת לשלם", היא אומרת.
מירב צ'רניחובסקי, מעצבת פנים ואם לשלושה ילדים קטנים, ראתה את הטיל פוגע בכניסה לבית. "יצאנו מהמקלט היישר לחורבן. לקחנו רק את מה שהיה עלינו". מאז, חייה הפכו לרצף של מעברים בין משפחה, מלון ביפו ומאבקים על כל פרט. גם היא מחכה לביקור שמאי. "אין שמאי, אין פיצוי, אין התחלה של שיקום".
כעת המשפחה נמצאת במלון, ללא חיי שגרה אמיתיים: "זה דברים קטנים ביום-יום שמזיזים את הלב. איך מבשלים לילד במלון? לא מבשלים. יש שלוש ארוחות ביום, ואם פיספסת, אתה נשאר בלי". צ'רניחובסקי מתארת תחושת תלישות קשה: "השמיים נפתחו בזריזות, וקיץ, כולם טסים לחו"ל, החופש הגדול התחיל. אני מרגישה כמו זרה, תלושה. אני לא יכולה לעבוד, כי אני רצה בין ילדים ומסמכים, ולא מקבלת מענה מכלום".
דניאלה עמרם גרה 15 שנים ברחוב ברודצקי ברמת אביב. ביום הפגיעה היא ירדה עם בנה ועם הכלב למקלט הסמוך. "ברגע שנכנסנו שמענו פיצוץ. הכל הוחשך. יצאנו – והבניין פשוט נחרב". כשהגיעה לדירה שלה, פרצה בבכי. העירייה פינתה אותה במהירות למלון, שבו היא עדיין נמצאת, אך גם היא תיאלץ להתפנות תוך פחות מחודש, ב-30 ביולי. "אני ממשיכה לשלם שכר דירה על הדירה שנהרסה. אין לי מושג איפה נגור הלאה. כל השכונה מחפשת עכשיו דירה – המחירים עולים, וההיצע אפסי".
גם היא, כמו צ'רניחובסקי, איבדה את מקור הפרנסה שלה. היא מורה לפילאטיס, ועבדה אונליין ומהבית. "הכל הלך. אין ציוד, אין מרחב, אין עבודה".
ומה עם מה שהצליחה להציל מהבית? "בערך 50 אחוז מהתכולה, אבל אין לי איפה לאחסן. אנחנו חיים בחדר קטן, בלי פרטיות ובלי פינה. הכל צפוף, הכל זמני, וזה לא תחליף לחיים שהיו לי".
הצורך הקריטי בשמאי
הגעת השמאי היא קריטית עבורן. בלעדיו אין הערכת נזק, אין כסף ואין אפשרות להתחיל שיפוץ או למצוא חלופה. השמועה בשכונה היא שמי שלא "תפס" שמאי ביומיים הראשונים
בינתיים, המדינה דורשת מהנפגעים לספק בעצמם הצעות מחיר לשיפוץ ולריהוט. רק שלא ברור כיצד מי שמתגוררת עם שלושה ילדים בחדר מלון או מי שמנסה לתמרן בין פגישות עם מתווכים, תוכל לארגן רשימות תכולה או לקבל הצעות מחיר כשאין אף אחד זמין. שלוש הנשים ומשפחותיהן קיבלו מענק חירום של 500 שקל לאדם. צ'רניחובסקי מספרת, "השקענו בבית סכומים עצומים – ומקבלים אולי שליש מהתכולה, במקרה הטוב", היא אומרת.
עמרם מתארת עיוות נוסף: בגלל שהיא גרה עם ילד, הפיצוי שלה נמוך יותר. בנוסף, היא משווה את מצבה לשל מפוני הצפון, שקיבלו מענקים יומיים, "ובצדק", היא מדגישה – אבל שואלת למה הם לא נחשבים כנפגעים באותה מידה.
מרשות המסים נמסר בתגובה: מאז פרוץ המלחמה עם איראן הוגשו לקרן הפיצויים כ-50 אלף תביעות בגין נזק לרכוש. לשם השוואה, בכל התקופה מ-7 באוקטובר 2023 ועד 13 ביוני 2025 הוגשו כ-75 אלף תביעות. מדובר באירוע חסר תקדים בתקופת זמן כה קצרה, ומטבע הדברים יש עיכוב מסוים בהגעת שמאים לחלק מהדירות ולשם כך פתחנו את המסלול המהיר, שבו תביעות בסכום של עד 30 אלף שקל מטופלות תוך שבעה ימים ממועד הגשת התביעה, ללא צורך בביקור שמאי במקום ועל בסיס תמונות שהתובע מעלה למערכת והצהרותיו. משך תקופת מימון השכירות נקבע על סמך הערכת גורמי המקצוע את הזמן הנדרש לשיקום הנזק. מרגע שמתקבלת החלטה, מיידעים את הניזוק ואנו שואפים לעשות זאת במהירות המרבית".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.07.25
