פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בטורונטו יחגוג החודש את שנת היובל לקיומו. האירוע הגדול מסוגו בעולם נחשב לנקודת הציון המשמעותית ביותר של עונת הפרסים, בזכות היקף הסרטים ההוליוודיים ויוצריהם שנוהרים אליו כדי לחשוף אותם לקהל ולהתחיל את המירוץ לאוסקר. בניגוד לפסטיבלים אחרים שמקפידים על אוצרות מדודה על פי תקני איכות אמנותית מחמירים, בטורונטו הולכים על כמות, עם היצע אדיר שחורג מהביקש של הצופים.
291 סרטים מארצות הברית, קנדה והעולם כולו (כולל סרטים קצרים ופיילוטים טלוויזיוניים) יוקרנו במהלך המהדורה ה-50 של TIFF. חלקם יסומנו כמועמדים מובילים לעונת הפרסים הבאה עלינו לטובה. אולם איכשהו בשנים האחרונות, החגיגה התרבותית הזאת, הופרה בגלל שערוריות על רקע פוליטי שהפרו את מנוחתם של המארגנים, שעושים ככל יכולתם להימנע מכאבי ראש ולהתרכז באולמות ההקרנה, ובשטיחים האדומים שמובילים אליהם.
בשנה שעברה שטפו את רחובות העיר תומכי אוקראינה בהפגנה נגד בכורת הסרט התיעודי "רוסים במלחמה", שהביאה לביטול ההקרנות הנוספות, ובמקביל הופנה זרקור תקשורתי אדיר לדוקו "תיקי ביבי". ההקרנות הללו חצו את תשומת הלב של הקהל והעיתונאים בין אלו שנסחפים לשערוריות בדומה למתרחש בכל שנה בפסטיבל קאן, לבין אלה שפשוט רוצים ליהנות מסרטים מבדרים וכוכבים נוצצים שעולים לרגל לטורונטו.
איכשהו, ראשי הפסטיבל נאלצו להתמודד עם משבר נוסף גם הפעם, על רקע חגיגות היובל. אחרי שהזמינו את סרטו התיעודי של הבמאי המקומי בארי אייבריץ', "הדרך שבינינו: החילוץ האולטימטיבי" על גבורתו של אלוף במיל' נועם תיבון במהלך 7 באוקטובר, חזרו בהם המארגנים וביטלו את השתתפותו, לכאורה בגלל עניינים בירוקרטיים וחוקיים הנוגעים לזכויות יוצרים של סרטוני הזוועות של מחבלי החמאס ששולבו בסרט. בעקבות הסערה שנוצרה, הוחלט על עוד פניית פרסה מטעם ההנהלה שהזמינה את הדוקו מחדש, כשהפעם מאחוריו שובל של סקרנות.
עזה בצד השני של העולם
אפשר להניח שהסקרנות עלולה להביא איתה גם מחאה פוליטית כנגד יצירתו הפרו-ישראלית של אייבריץ', וזו ככל הנראה הסיבה האמיתית שהזמנתו הראשונית נמשכה על ידי הנהגת הפסטיבל. לצורך איזון, מנהל הפסטיבל קמרון ביילי יכול להציג את הגודש בסרטים פלסטינים ברוח התקופה.
"פלסטין 36", של אנמארי ג'אסיר, היא דרמה היסטורית בתקציב מרשים ובהשתתפות כוכבים בריטים כמו ג'רמי איירונס לצד צוות שחקנים ערבים מובילים (סלאח בכרי, היאם עבאס ויסמין אל-מסרי). עלילתה שבה לקורות המרד הערבי בפלסטינה ב-1936, אבל למרות האיום של הישוב היהודי שנמצא ברקע כל הזמן, הנבלים האמיתיים במקרה זה הם ראשי המנדט הבריטי ובעיקר צ'ארלס אורד וינגייט (רוברט ארמאיו, "טבעות הכוח"), מי שנודע כ"ידיד" של היהודים.
סרטים פלסטינים נוספים הם הדוקו "עם חסן בעזה" של כמאל אלג'פארי, שבו משולבים חומרים מהמסע המצולם שלו מ-2001 לאורך חופי עזה. עוד יוקרן הסרט התיעודי "שים את נשמתך בידך וצעד" של ספידה פרסי, שעורר הדים בפסטיבל קאן לאחר שהגיבורה שלו, הצלמת הצעירה פטמה חאסונה, נהרגה בהפצצת צה"ל.
עוד יוקרנו הסרטים הקצרים "אני שמח שאתה מת עכשיו" של תאופיק ברהום הפלסטיני-ישראלי, ו"כל כך יפה פה" של בסמה אל-שריף. הדוקו-דרמה המטלטלת של הבמאית התוניסאית קוטור בן חאניה The Voice of Hind Rajab על מקרה המוות המצמרר של הילדה הפלסטינית בת ה-6 בעזה גם הוא פה, ככל הנראה בדרך לאוסקר, בתמיכתם של בראד פיט, ג'ורג' קלוני, חואקין פיניקס ואחרים.
ומה עם יצירות מתוצרת כחול-לבן? הדרמה "מאמה", הפקה משותפת לצ'כיה ופולין שהובילה הבמאית אור סיני בכיכובה של יבגניה דודינה יוקרן בדד בפסטיבל שבעבר נודע כמגרש הביתי של אבי נשר בזירה הבינלאומית ואשר נהג לארח חמישה סרטים ישראלים ויותר בכל שנה. הימים הללו חלפו עברו להם עוד לפני 7 באוקטובר, 2023.
בדרך לאוסקר עוצרים בטורונטו
טבח 7 באוקטובר, המלחמה בעזה, והמאבק על דעת הקהל ברחבי העולם, כבר השתלט על הסיקור התקשורתי ומאיים להטיל צל על שאר התוכנית הקולנועית של פסטיבל טורונטו, כפי שאירע בוונציה. אבל מעבר לעניינים הפוליטיים והמחאות, TIFF מוציא לעולם את הסרטים הגדולים ששואפים לנתב את תשומת הלב לכיוון של היריבות במירוץ לאוסקר, וגם על קהל רוכשי הכרטיסים, במהלך הפסטיבל וכן אחריו במהלך עונת הפרסים. מפתיע למדי שדווקא בתחרות הזאת יש לא מעט ישראלים שלוקחים חלק בהפקות האמריקניות והבינלאומיות מאחורי הקלעים ומול המצלמה. השחקן הגרמני ממוצא ישראלי עידן וייס מפליא בתפקידו כפרנץ קפקא בביוגרפיה המרשימה "פרנץ" מתוצרת צ'כיה שיצרה הבמאית הוותיקה אגניישקה הולנד על הסופר היהודי המבריק מפראג. ואילו הקולנוען יליד הארץ יניב רז ביים את דרמת המדע בדיוני האמריקנית Eternal Return בכיכובם של נעמי סקוט וקיט הרינגטון (ג'ון סנואו מ"משחקי הכס").
גם המפיק רם ברגמן, ששיתוף הפעולה הפורה שלו עם הבמאי ריאן ג'ונסון הניב את הפרק השלישי בטרילוגיה הבלשית שלו Wake Up Dead Man, תעלה שם בכיכובו של דניאל קרייג שמוביל אנסמבל מסחרר עם מילה קוניס, ג'וש ברולין, גלן קלוז, אנדרו סקוט, ג'וש אוקונור ורבים וטובים אחרים. חברת "סיפור" הישראלית ממשיכה ברצף המוצלח שלה בהפקות בינלאומיות עם תמיכה בדרמה התקופתית המאתגרת "נירנברג" של ג'יימס ואנדרבילט, עיבוד לספרו של העיתונאי ג'ק אל-הי המבוסס על היחסים השנויים במחלוקת של הפסיכיאטר האמריקני דגלאס קלי (בגילומו של רמי מאלק) עם הרמן גרינג אשר הצליח לעורר בו רגשות חמלה והערכה במהלך שיחותיהם במשפט נירנברג. ראסל קרואו מופיע בתפקיד הצורר הנאצי ועושה זאת בתעוזה רבה ומידה לא מועטה של קסם.
"סיפור: מעורבת גם במאחורי הקלעים של דרמת הפשע שביים גאס ואן סאנט, Dead Man's Wire, המבוסס על סיפורו האמיתי של היזם טוני קריטסיס, שב-1977 לקח כבן ערובה את בנו של הבנקאי שהעניק לו הלוואה. ביל סקושגורד, אל פאצ'ינו, וקולמן דומינגו מככבים בסרט שהישראלית לי ברודה שותפה לו. המפיקה שותפה גם למותחן הפוליטי המסקרן, The Wizard of The Kremlin, של הבמאי הצרפתי המוערך אוליביה אסיאס, מלווה יועץ סתרים רוסי ערמומי (פול דאנו), מעין רספוטין מודרני, אשר מסייע לנסיקתו הפוליטית של ולדימיר פוטין במוסקבה של שנות ה-90. בדומה לראסל קרואו כגרינג, גם ג'אד לואו הבריטי לוקח על עצמו סיכון לא קטן בתפקיד הנשיא הרוסי. ככה זה כשמגלמים נבלים בינלאומיים מן המציאות.
הבמאי דניאל רוהר יודע דבר אחד או שניים בנוגע לנבזיותו של פוטין, כפי שזו נחשפה במלוא עוצמתה בסרטו התיעודי זוכה האוסקר "נבלני" על מתנגד השלטון הרוסי אלכסיי נבלני, שמאז הלך לעולמו בכלא מבודד בסיביר. אבל בפרויקט העלילתי החדש שלו, Tuner, הקולנוען הקנדי היהודי פונה לנבלים מסוג אחר, כשר למהדרין, אבל לא כשר מבחינת החוק: השחקנים הישראלים ליאור רז, גילי כהן וניסן סקירא מגלמים ברנשים מפוקפקים מתוצרת הארץ שמנסים לעשות את זה בגדול בניו יורק. מכוון פסנתרים צעיר בעל סגולות יחודיות (לאו וודל) מצטרף אליהם ומסתבך בעל כורחו. המותחן הקומי החביב, בו מככב גם דסטין הופמן כמנטור היהודי של הגיבור, שזור בעברית, ברוב המקרים לא נאותה.
מגיירמו דל טורו ועד שייקספיר
ומה עם הסרטים הגדולים באמת בתוכנית של TIFF? יש לא מעט שכאלה, אשר מכוונים למירוץ לאוסקר. גיירמו דל טורו יגיע הישר מוונציה עם "פרנקנשטיין", העיבוד השאפתני שלו לסיפור הקלאסי של מרי שלי. זוכת אוסקר אחרת, הבמאית קלואי ז'או ("ארץ נוודים") תביא ב-Hamnet את הגרסה שלה למחזה "המלט" מנקודת המבט של אשתו של שייקספיר, אותה מגלמת ג'סי באקלי, המככבת לצד פול מסקל המופיע כמחזאי הבריטי האיקוני. ניה דקוסטה ממשיכה בזיגזג בין שוברי קופות ("המארוולס") והפקות עצמאיות צנועות, כמו Hedda, גרסה מעודכנת שלה למחזה הקלאסי "הדה גבלר" של הנריק איבסן, במרכזו אשה בורגנית במשבר אמצע החיים (טסה תומפסון), אשר מחוללת מהומות, מזימות ובגידות במסע של הרס עצמי מתוך שעמום במהלך מסיבה זוהרת אחת באחוזתה.
עוד בין הבמאים הגדולים שיגיעו לטורונטו כדי להציג לראווה את מרכולתם המעודכנת אפשר להזכיר גם את סטיבן סודרברג עם הדרמה The Christophers בכיכובו של איאן מקלן, כצייר ששוכר זייפנית אמנות (מיקאלה קול) כדי להשלים יצירות בלתי גמורות שלו לצורך ירושה. אדוארד ברגר הגרמני שזכור לטובה מהעיבודים המבריקים שלו ל"במערב אין כל חדש" ול"עד שיצא עשן לבן" שהיו מועמדים לאוסקר, מקווה להמשיך את הרצף עם Ballad of a Small Player שמבוסס על ספרו של לורנס אוסברן מ-2014 ובו מהמר כפייתי (קולין פארל) מחפש גאולה במקאו בהשראת רוח רפאים. הבמאי הסקוטי המוערך דיוויד מקנזי ("באש ובמים") מביא לטורונטו את המותחן Fuze שצילם בלונדון, שם הרשויות מאבדות עשתונות בעקבות פצצה מימי מלחמת העולם השניה שהתגלתה במרכז העיר. אארון טיילור ג'ונסון, תיאו ג'יימס וסם וורתינגטון מככבים בתפקידים הראשיים.
בסרטה החדש Rental Family הבמאית היפנית היקארי ליהקה את ברנדון פרייזר לדמות של שחקן פרסומות אמריקני בטוקיו. בניגוד לביל מארי ב"אבודים בטוקיו", בדרמה המרגשת הזו, הגיבור נשכר לגלם דמות אב לילדה לאם חד הורית. שירות לתחליפי בני משפחה שמקובל ביפן, כך מסתבר. להבדיל, הבמאית הצרפתייה אליס ווינקור המוערכת ליהקה לדרמה Couture את אנג'לינה ג'ולי כקולנוענית אמריקנית שנטמעת בפעילויות שבוע האופנה בפריז. בעודה מתמודדת עם התוצאות הלא רצויות של בדיקת ממוגרפיה, היא מחפשת נחמה בחיק דוגמנית צעירה מדרום סודאן ומאפרת מקומית וגם בין זרועותיו של מאהב שרמנטי.
סידני סוויני מתאמצת להיות מכוערת
כרגיל במירוץ לאוסקר, סרטים המבוססים על סיפורים אמיתיים, נמצאים בעמדה מועדפת לקראת זינוק. כזה הוא גם The Lost Bus של פול גרינגראס, בו מככב מתיו מקונוהיי כקווין מקיי, נהג אוטובוס שהציל 22 ילדים מבית ספר יסודי במהלך השריפה הנוראית שכילתה את העיירה פרדייז בקליפורניה לפני שבע שנים. Roofman של דרק סיאנפרנס ("בלו ולנטיין") הוא קומדיית פשע משעשעת שמוקדשת לג'פרי מנצ'סטר, חייל מילואים אמריקני שנהג לפרוץ לסניפים של מקדונלד באמצעות קידוחים בגגות המבנים. הוא אמנם נעצר בשנת 2000, אך הצליח להימלט מהכלא ולחדש את פועלו. צ'אנינג טייטום מככב בתפקיד הראשי כעבריין הנמלט והממזרי ולצדו קירסטן דאנסט, בן מנדלסון ופיטר דינקלג'. כמו טייטום שנודע בעיקר ככוכב אקשן הוליוודי, גם דוויין ג'ונסון מתנסה בתפקיד דרמטי כאלוף אמנויות הלחימה מארק קר בדרמת הספורט The Smashing Machine. המתאבק לשעבר לא ניתן לזיהוי אך משלב בין כריזמת המסך שלו ונוכחותו הפיזית בשירות בני ספדי, אשר יוצא לדרך חדשה כבמאי בנפרד מאחיו ג'וש.
כמו ג'ונסון, גם סידני סוויני בלתי ניתנת לזיהוי בדרמת הספורט "כריסטי" של דיוויד מישו האוסטרלי. מי שהפכה לסמל סקס המעודכן ביותר של התקופה, וגם מטרה ללא מעט השמצות מאז הפרסומת המדוברת של אמריקן איגל שמהללת את הגנים והג'ינסים שלה, מתאמצת להיות הכי לא מינית ומושכת בתפקיד בה המתאגרפת כריסטי מרטין. מחשופים אין פה, אבל מאסת שריר מוגברת וכמה קילוגרמים נוספים יש, וכך גם שלל פיאות לא מחמיאות בתספורות של הניינטיז.
תיעודים שלה מסט הצילומים הופצו ברשת והניעו גל של הכפשות מכוערות למראה החדש שאימצה לצורך ההפקה. אולם על המסך, בלי מייק-אפ ומלבושים אופנתיים, זהו כשרון המשחק של סוויני שפורץ החוצה באופן המזוקק ביותר שלו. היא מתמסרת כל כולה לתפקיד הספורטאית פורצת הדרך, שנעה בין שליחת אגרופים מדויקים בזירה, וספיגת חבטות אדירות בחייה הפרטיים מבני משפחתה השמרנים ובעלה הנצלן האלים, שאף ניסה לרצוח אותה ב-2010. למרות העוינות שרבים רוחשים לה בהוליווד, הופעתה המפתיעה עשויה להביא לה אוסקר, בדומה לזה בו זכתה שרליז ת'רון בגרסתה המכוערת ב"מונסטר" מ-2003.
חברתה של סוויני מהסדרה "אופוריה", מוד אפטאו, תחגוג בטורונטו את בכורת סרטה הראשון כבמאית Poetic Licence, אותו הפיק אביה ג'אד אפטאו ובו מופיעה אמה לסלי מאן. גם מרתה קלי מופיעה בסרט ותגיע לטורונטו, וכך גם ג'ייקוב אלורדי שמופיע ב"פרנקנשטיין", קולמן דומינגו שמככב ב-Dead Man's Wire וברבי פריירה שמככבת בקומדיה הקנדית Mile End Kicks, מה שמוליך למיני איחוד של הסדרה הפופולארית. קצת כמו זה שהראפר דרייק עושה על המסך בדוקו Degrassi: Whatever It Takes של ליסה ריידאאוט ובו הוא שב לסדרת הטלוויזיה הקנדית הפופולרית "תיכון דגראסי" משנות ה-80, בה התחיל את פריצתו לאור הזרקורים כנער. ילדי האייטיז זוכרים את דרמת הנעורים הכנה והבוטה ביחס לרוח התקופה, עם עיסוק במשברי גיל ההתבגרות, מין, סמים ועברינות נוער. תואמת "אופוריה" של היום.
