אחרי חודשים של עקיצות הדדיות ומאבק גלוי וסמוי בין הממשלה לבג"ץ, הגיעה ההתנגשות לנקודת רתיחה: בתחילת השבוע הודיעה הממשלה כי היא לא תכיר בהחלטות שתקבל מועצת הרשות השנייה בהרכבה הנוכחי, אף שבג"ץ הורה לאפשר לה להמשיך לפעול גם לאחר שמספר חבריה ירד מתחת לרף הקבוע בחוק. בלב העימות עומד דווקא גוף רגולטורי אפרורי יחסית, שמצא את עצמו תקוע בין הממשלה לבית המשפט העליון - ובינתיים מותיר באי-ודאות את הגופים שעליהם הוא מפקח ואת ההחלטות המונחות לפתחו, ובהן מכירת השליטה בערוץ 13. למה בכלל הוקמה המועצה, מהן סמכויותיה, מי החברים שקרעי מבקש למנות, מה עומד מאחורי גל ההתפטרויות - ומה עלול לקרות אם הממשלה תסרב להכיר בהחלטותיה? ynet עושה סדר בסערה סביב מועצת הרשות השנייה - והמשבר החוקתי.
גלריה
ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר התקשורת שלמה קרעי ונשיא בית המשפט העליון יצחק עמית
(צילום: שלו שלום, נחום סגל)
למה בעצם המועצה הוקמה?
אי אז ב-1990, כשמדינת ישראל החליטה לפתוח את שוק הטלוויזיה והרדיו המסחריים, הוקמה גם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ועימה המועצה שנועדה לשמש כמפקחת על הגופים המסחריים, שמטבעם מבקשים למקסם את רווחיהם, ולוודא שלצד השיקולים הכלכליים נשמר גם האינטרס הציבורי. היא הוקמה כמועצה ציבורית במסגרת גוף ציבורי עצמאי, כדי שהפיקוח על השידורים לא יופעל ישירות בידי שר התקשורת או משרדו - אף שחבריה ממונים בידי הממשלה לפי המלצת השר. בהרכבה המלא, כוללת המועצה 15 חברים.
15 חברים בהרכב המלא. סמל הרשות השנייה
מה התפקיד של המועצה כיום?
למרות שאת רוב התוכן הטלוויזיוני והרדיופוני אנחנו צורכים באמצעות חברות סטרימינג, עדיין נשארו למועצה כמה תפקידים רגולטוריים חשובים: היא זאת שמוודאת שערוצי הטלוויזיה המסחריים, למשל, לא ישתלו יותר מדי פרסום סמוי בתוכניות שלהם או יחרגו מזמן הפרסומות המותר; היא זאת שפונים אליה בתלונות אם התוכן בשידור היה בוטה או פוגעני; היא מוודאת שהגופים המשדרים יכללו מספיק יצירה מקומית בלוח השידורים שלהם; והיא גם מפקחת ומאשרת - או לא מאשרת - העברות בעלות על ערוצי תקשורת.
מה קרעי רוצה לעשות? מה הנימוקים שלו בעד?
השר קרעי בעצם מקדם שני מהלכים מקבילים. הראשון הוא רפורמה רחבה בשוק התקשורת: לטענתו קיומם של שני גופים שונים - מועצת הרשות השנייה והגוף המפקח המקביל לה, מועצת הכבלים והלווין - הוא מיותר ובזבזני ובעצם מייצר עודף-רגולציה שרק מקשה על הישרדותם של הגופים המסחריים. קרעי חותר להפחתת הרגולציה ולהגברת התחרות.
חותר להפחתת הרגולציה ולהגברת התחרות. שר התקשורת שלמה קרעי (משמאל) עם ראש הממשלה נתניהו
(צילום: אלכס קולומויסקי )
המהלך השני של קרעי הוא החלפת מועצת הרשות השנייה ומינוי חברי מועצה חדשים, או לפחות ניסיון לשיתוק המועצה הנוכחית. אחרי שבג"ץ הקפיא את כניסת חלק מהמינויים של קרעי לתוקף, התרחש לפתע גל התפטרויות לא-צפוי - שבעה חברי מועצה הודיעו שהם מסיימים את תפקידם, והיום היא כוללת פחות מעשרה חברים.
מאחר שהחוק קובע שרק מועצה שכוללת עשרה חברים ומעלה יכולה לקבל החלטות, קרעי מאבחן שהמועצה איבדה את סמכותה. למרות החוק, בג"ץ אישר לאחרונה למועצה להתכנס ולדון ולקבל החלטות גם בהרכב חסר. הממשלה בתגובה הודיעה שאם בג"ץ פועל בניגוד לחוק - היא לא מתכוונת לכבד את החלטת בג"ץ ולא תכיר בהחלטות המועצה במתכונת הנוכחית שלה. או במילים אחרות: משבר חוקתי.
מה הנימוקים נגד המהלך?
השר קרעי לא המציא את השאיפה לשינוי ברגולציה בשוק התקשורת. קריאות לרפורמה עלו כבר בממשלות הקודמות, המחלוקת כיום היא בעיקר על הדרך. הטענות המרכזיות נגד המהלך של קרעי, הן שהממשלה מנסה להשתלט פוליטית על רגולטור שאמור להיות עצמאי. חלק מהמינויים שהצליח קרעי להעביר במועצה הם של אנשים בעלי זיקה פוליטית, ושהמינויים שלהם נעשו בחיפזון ולא בהליך תקין, ולטענת חלק מהעותרים הם לא מחזיקים בכישורים ובניסיון שהתפקיד הזה מצריך.
מנסים להשתלט פוליטית על רגולטור שאמור להיות עצמאי? מתוך ועדת הכלכלה - הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
(צילום: שלו שלום)
מי האנשים שמרכיבים את המועצה הישנה-חדשה?
יו"ר המועצה כיום הוא מרדכי מרדכי (מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר), והמועצה כוללת בין היתר את איספהאן בהלול (חוקרת תהליכים בתקשורת ובזיכרון קולקטיבי, ובתו של זוהיר בהלול, אותה קרעי ניסה להדיח בטענה לניגוד עניינים); את עינת דיין, יועצת ומומחית לשיווק, דירקטורית במספר ארגונים; מיכל דגון, מנכ"לית פורום דבורה ולשעבר מפיקה ראשית בתאגיד כאן; עו"ד ציפי מנהיימר, יועצת אסטרטגית בתחום הפוליטי והעסקי; פרופ' אילן תמיר, חוקר של היחסים בין ספורט, חברה ותקשורת, לשעבר ראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל; ושמואל שטח, מחנך ואיש הציונות הדתית הליברלית, שכיהן כמנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה.
מיהם חברי המועצה שמינה קרעי או שהוא מתעתד למנות, ומי פרש?
המיועדת להחליף את מרדכי מרדכי בראשות המועצה היא ד"ר יפעת בן-חי שגב, חוקרת תקשורת ולשעבר יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. בן-חי שגב הייתה עדת תביעה בתיק 4000, אך בעדותה בבית המשפט הציגה דווקא גרסה שהיטיבה עם קו ההגנה של ראש הממשלה נתניהו - והפרקליטות אף ביקשה להכריז עליה עדה עוינת (בקשה שבית המשפט לא אישר). לתפקידי חברי מועצה מבקש קרעי למנות גם את עו"ד ואשת התקשורת כנרת בראשי, המזוהה עם ערוץ 14 ומוכרת בין היתר כמי שייצגה את א' מבית הנשיא בפרשת משה קצב, ואת הרב ד"ר חיים שיין, עורך דין, מרצה למשפטים ופובליציסט ב"ישראל היום", תומך מוצהר של נתניהו שמרבה להתבטא נגד עיתונאים וכלי תקשורת.
מיועדת להחליף את יו"ר המועצה. ד"ר יפעת בן-חי שגב
(צילום: גיל יוחנן)
עוד קודם לכן מינה קרעי למועצה את חן קדם-מקטובי, לוביסטית לשעבר בתחום האנרגיה ומי ששימשה כעוזרת אישית ודוברת של השרה מירי רגב; את פרופ' משה כספי, חוקר ומרצה בדימוס בתחום התעשייה והניהול ולשעבר דיקן הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון; את אמיר עאסי, יועץ אסטרטגי ומנהל המתמחה בחברה הערבית; ואת יוני שמעוני, מנהל הקונסרבטוריון העירוני בקריית מוצקין. חברת המועצה ד"ר אודליה מינס, מרצה בכירה למשפטים ומנהלת הקמפוסים החרדיים בקריה האקדמית אונו, לא מונתה על ידי קרעי - אך הוא קידם אותה לתפקיד יו"ר המועצה הזמנית.
עד כה התפטרו רשמית חמישה חברים - כספי, עאסי, מינס, ד"ר דנה רביב (מרצה ויועצת תקשורת המתמחה בקמפיינים פוליטיים), וד"ר מרלין וניג (חוקרת ומבקרת קולנוע ופעילה פמיניסטית חרדית). יוני שמעוני וחן קדם-מקטובי נמנעו מלהשתתף בישיבות האחרונות.
מה הסיבות להתפטרויות?
וניג התפטרה ראשונה, והייתה גם היחידה שהגישה תצהיר לבג"ץ וסיפרה שהופעל עליה מכבש לחצים מצד ראש המטה של שר התקשורת להתפטר. אחרי שנודע לה על התפטרויות נוספות היא סיפרה בריאיון ל"דה מרקר" כי הגיעה למסקנה שהיא "הפכה בעל כורחה לחלק מקנוניה". היא ביקשה לחזור בה מההתפטרות אבל סורבה.
טוענת שהופעלו עליה לחצים מצד ראש המטה של קרעי. מרלין וניג
(צילום: רפי קוץ)
ששת החברים המתפטרים הנוספים הגישו תצהירים אחרים, בהם דחו את הטענה שהופעל עליהם לחץ והסבירו שהם מעוניינים לפנות זמן בחייהם לשאיפותיהם האחרות. העניין שעורר את חשדו של בג"ץ היה שהמתפטרים לא התפטרו לחלוטין מהרשות השנייה, אלא רק מהמועצה היוצאת. הם לא פוסלים אפשרות להמשיך לכהן כחברי מועצה במועצה החדשה שתמונה במקומה - ולמעשה חלק מהם כבר מונו למועצה החדשה.
מה ההחלטות שהמועצה צריכה לקבל? על איזה תהליכים זה משפיע?
אחת הסוגיות הבוערות המונחות על שולחן הרשות השנייה היא אישור עסקת מכירת השליטה בערוץ 13 לקרן Merit, המגובה בקבוצת יזמי הייטק ובהם מייסד Wiz אסף רפפורט. המהלך נועד לייצב את הערוץ, שהתמודד בשנים האחרונות עם קשיים כלכליים ועם אי-ודאות בנוגע לעתידו, אולם העברת המניות עדיין כפופה לאישור הרשות השנייה.
מכאן גם החשיבות הגדולה של זהות חברי המועצה: בידיהם מצויה הסמכות לאשר את שינוי הבעלות בערוץ או לעכב אותו. ברקע נמצאים גם האישורים השוטפים של רישיונות שידור, הפיקוח על הרדיו האזורי, בחינת דוחות כספיים (בין היתר של ערוץ 14, שעל פי דיווחים סירב להעביר נתוני הכנסות לשנת 2025 - ונקנסו) וכו'.
ממתינים לאישור המועצה. אסף רפפורט
(צילום: אוראל כהן)
מה המשמעות של אי-הכרה של הממשלה בהחלטת הרשות השנייה?
החלטת הממשלה שלא להכיר בפעולות מועצת הרשות השנייה חורגת בהרבה מעימות נקודתי בין הממשלה לגוף רגולטורי. בשורש העניין עומדת הודעת הממשלה כי לא תכבד את צו הביניים של בג"ץ, שהקפיא את החלפת המועצה וקבע כי המועצה היוצאת תמשיך לפעול עד להכרעה בעתירות. בכך נוצר עימות ישיר בין הממשלה לבית המשפט העליון, ואף חשש לתקדים שבו הממשלה תחליט אילו פסיקות היא מקיימת ואילו לא.
המשמעות המעשית היא אי-ודאות עמוקה: המועצה עשויה לקבל החלטות מכוח צו בג"ץ, בעוד הממשלה מודיעה מראש שלא תכיר בהן. מצב כזה עלול להקשות על עובדי המדינה והגופים המפוקחים לדעת כיצד לפעול ולמי לציית, ולערער את הוודאות הרגולטורית בשוק התקשורת. כאשר גם החלטות הנוגעות להעברת בעלות, רישיונות והשקעות עלולות להיתקל בסירוב ממשלתי להכיר בהן, משקיעים אינם יכולים לדעת אם אישור שקיבלו מן הרגולטור אכן יכובד.
