הכותרת "סיפור אהבה" שמלווה את הסרט ששמו "נדל”ן – סיפור אהבה" נוספה כדי שלא נטעה לחשוב שזהו סרט רציני וקודר העוסק באחת הסוגיות הכאובות של המציאות הישראלית העכשווית. אבל אין פה ממש נדל"ן – הסיפור הוא על חיפוש אחר דירה להשכיר – וגם לא בדיוק סיפור אהבה. זה סיפור על זוג שיוצא למסע שכמעט כל ישראלי מכיר אותו, ועל הדרך נאלץ להתמודד עם הפחד מפני העתיד. האהבה, אם כבר, תבוא אחר כך, אחרי שהמסע המלחיץ יסתיים.
נדל"ן סיפור אהבה - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי נחשון)
סרטה של ענת מלץ, המבוסס פחות או יותר על חוויות אישיות, מתרחש במהלך כמה שעות שבהן צמד גיבוריו - תמרה (ויקטוריה רוסובסקי) ואדם (לב לייב לוין) - משוטטים בעיר הולדתו של אדם, חיפה, בחיפוש אחר דירה. הם מתגוררים בשכירות בתל אביב, באיזור שבו מתבצע פרויקט פינוי-בינוי, תמרה נמצאת בהיריון מתקדם, ואין לה שום כוונה לשלם את מחירי התופת עבור דירה מעופשת לזוג+תינוק. היא התכליתית והנמרצת מבין השניים, בעוד שהוא עובד כשליח וולט שחי משאכטה לשאכטה ומיודד עם הקבצן המקומי. רק תנו לו לשים את הראש על כרית, והחיים הם הדבר הזה שיסתדר כבר.
הפיתרון מבחינת תמרה הוא לשכור דירה בחיפה, שאומנם הפכה בשנים האחרונות עיר מפלט לתל אביבים שאינם מוכנים/יכולים לשאת בעלויות השכירות, והם מוצאים בה תחליף ראוי וקסום ביותר (אפשר להבין אותם: זו העיר האהובה עלי בישראל, אחרי תל אביב מכורתי). אדם, חיפאי במקורו, חיפש כל דרך לעזוב את העיר המשמימה בעיניו, והמחשבה לחזור הביתה – לחזור על מנת להתברגן – נראית לו כמו הודאה בכישלון. כן, זהו סיפור על גבר ילדותי שצריך להתמודד עם החזרה אל חיק אמא, ועל אישה צעירה, אוטוטו אם, שצריכה לשמש לו תחליף הורה. מובן מאליו שזוגיות כזו לא ממש יכולה להחזיק מעמד, והנסיעה לחיפה והשוטטות בה הופכות למבחן עבור תמרה ואדם שיקבע במידה רבה את עתידם.
בפרק הזמן המצומצם שבו השניים נמצאים בחיפה הם נפגשים עם משכירים פוטנציאליים וכן עם אמו הדומיננטית של אדם (שרית וינו אלעד) שרואה בבנה אפס מוחלט. המפגשים האלה – בין היתר עם בעל בית עצבני, מדריכה רוחנית, אם בורגנית, זוג רוסי צעקני ואישה תימהונית – מעוצבים כך שהם משפיעים על הדינמיקה בין תמרה ואדם. עם זאת, קשה לומר שמשהו מלהיב קורה במהלכם. אף לא אחת מהדמויות הללו נחרטת בזיכרון, ואף לא אחת מהאפיזודות מייצרת רגע קומי או דרמטי בעל משמעות. איכשהו יש בהם משהו קלישאתי – מה באמת ציפיתם למצוא במגדל דירות שיצא מהניילונים, אם לא בדיוק את המשפחה הבורגנית המשעממת הזו – וקשה להשתכנע שהמפגשים עם הדיירים ובעלי הדירות השונים מייצגים באמת איזושהי חרדה בקרב אדם ותמרה מפני מה שצפוי להם. ניסוח אחר: דווקא הרגעים שאמורים להיות שיאיו של הסרט, נותרים חלקיו הפחות מוצלחים.
"נדל”ן – סיפור אהבה", שזכה בפרסי הסרט והתסריט המצטיינים בפסטיבל חיפה האחרון, הוא סרט על פחד מפני מסגרות – הדבר הזה שאדם בטעות שובר בבית המלאכה של אמו – ומפני המחויבות ההורית והגברית. בעוד ההכרה הזו, שחייהם עתידים להשתנות, כבר התקבעה אצל תמרה – אדם מתקשה להפוך למבוגר אחראי (ע"ע עישון וויד שתמרה מתעקשת שיפסיק עם זה כבר). לזכותה של מלץ, שגם כתבה את התסריט וערכה, ייאמר שאין שום תו צורם בדינמיקה שבין צמד גיבוריה. להבדיל מהמשכירים-שוכרים שהם פוגשים על הדרך, אדם ותמרה אינם כתובים כקלישאות. יש בדמויותיהם משהו אותנטי ומדויק כל כך, שמטפח את התשוקה שלנו להיות חלק מהמסע שלהם, מסע בין דירות בחיפוש אחר בית. לו הדמויות הללו היו קלישאות, לא היינו חשים אמפתיה כזו כלפי אדם והפחד האמיתי שלו מפני החיים האמיתיים.
וכאן טמון אחד מהישגיו הגדולים של הסרט. לב לייב לוין שמגלם, כאמור, את דמותו של אדם ועל הופעתו הוא היה מועמד גם לפרס אופיר, מתגלה כאן כשחקן בעל נוכחות וכריזמה. התנהלותו הטבעית, לעיתים קומית (בסצנה שבה הוא כמעט שורף את עצמו), מעניקה עומק ומשמעות לחרדת ההתברגנות שלו – משהו שאפשר לזהות גם בסרטיו של אורי זוהר, "מציצים" ו"עיניים גדולות". בניסיונותיו הנואשים לחמוק מאחריות, הוא ותמרה נפרדים במהלך הסרט, והמסע הפרטי שלה מוביל אותה לדירתו של סטודנט ערבי (עלא דקה), שם מתרחשת אחת הסצנות היפות ביותר בסרט. לזכותה של מלץ ייאמר עוד, שהיא לא כופה על הסרט סיום מאולץ, והסצנה החותמת אותו משאירה אותנו תוהים ועם זאת כמהים לעתיד טוב ביחסיהם של בני הזוג.
זהו הסרט השני שעולה לאחרונה על האקרנים כאן ומתרחש בחיפה, אחרי "חליסה", ובאופן משונה קשה לדמיין אותו מתרחש בכל עיר אחרת. זה ניכר בצילום של עמרי אלוני שמצליח למצוא יופי גם באותם מקומות בעיר שאותם אדם מוצא מכוערים ומשעממים, ואפילו בדירות הפגומות עצמן. זו חיפה צרובה של מחפשי דירות-שהן-מציאות יותר מאשר העיר הציורית המעורבת. אפילו המכונית שבה נוסעים אדם ותמרה הופכת להיות מעין דמות בסרט הזה.
זוהרים - שיר הנושא מתוך פסקול הסרט נדל"ן סיפור אהבה
(צילום: באדיבות סרטי נחשון)
וכן, זהו גם סרט מסע במדינה שבה סרט כזה לא ייתכן. מסע שוטטות בעיר של שתי דמויות שנע בין קרבה וקונפליקט – קצת בדומה ל"יום באמסטרדם" שמוקרן עתה – ושלרגעים אתה מוצא עצמך תוהה מה בדיוק מחבר ביניהן ברגע המסוים הזה. "נדל”ן – סיפור אהבה" אינו סרט גדול, אבל הוא מותיר אותך מחוייך כמעט לכל אורכו. בסופו של הסרט רציתי להישאר עוד קצת בחברתם של אדם ותמרה, ונדמה לי שזו המחמאה הגדולה ביותר לשחקני הסרט וליוצרת שלו.
