"בלעדית". בסלנג של נערי ובחורי קבוצות הטלגרם שמפיצות תמונות אינטימיות של נערות ונשים בלא אישורן, ולרוב גם בלי ידיעתן, הכוונה לתמונות של נערה או אישה שטרם הופצו. סיפוק של תמונה "בלעדית" היא אחד מתנאי הקבלה לקבוצה. תנאי נוסף הוא קישור לעמוד האינסטגרם שלה, או לכל פרופיל ברשת חברתית שמאפשר ליצור איתה קשר. למה? כדי שחברי הקבוצה יוכלו גם להטריד אותה באופן ישיר, ולחוש עצמם גברים של ממש. זיו ממון, היוצרת של סרט עלילתי קצר בשם "חיימשלי", שיוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים ביום ראשון (20 ביולי), נחשפה לקבוצות האלה בפעם הראשונה כשהצטרפה לפני כמה שנים לפרויקט של ynet Original, שהעניק במה לסרטי דוקו קצרים. כשנשאלה באיזה נושא הייתה רוצה לעסוק - היא ענתה "יחסי הכוחות בין גברים ונשים".
מתוך "חיימשלי"
(תסריט ובימוי: זיו ממון, צילום: זיו ברקוביץ')
מנהלי הפרויקט חיברו בינה לבין העיתונאית מאשה אברבוך, שבמשך תקופה פרסמה תחקירים על קבוצות עברייני הטלגרם, ובמסגרתם יצרה קשר עם נערות שתמונותיהן הופצו, חשפה מפיצים ואפילו תרמה לשינוי החקיקה בנושא. יחד הן נכחו בדיונים בבית משפט, התעמתו - או לפחות ניסו להתעמת - עם מפיצים, "ואני לא עיתונאית אז בשבילי זה היה אקשן, אבל לא בקטע מגניב", מעידה ממון בשיחה עם ynet, "ומה שגיליתי זה שהעולם הזה, הטלגרם, זה דארק-נט מטורף". מהמסע הזה נוצרה "שורת חיפוש: סקס ישראליות", סדרת דוקו בת שלושה פרקים קצרים שתיעדה את התופעה.
"במהלך העבודה הסתובבנו בכל הארץ ופגשנו המון נערות שזה קרה להן", היא משחזרת, "בגיל 14, בגיל 22, בגיל 36. נשים וילדות שהחיים שלהן נהרסו ביום אחד. הן מתארות מציאות בלתי פוסקת של הטרדות ברשתות ובמציאות היומיומית, הרבה בושה ופחד. הסביבה מאשימה אותן. הן חוות דכאון, חרדות, נסיונות התאבדות, ומבינות שהמצב לא הולך להשתנות. אין דרך להוריד אותן מהרשת, המשטרה והפרליקטות אומרת להן את זה - התמונות ימשיכו להיות מופצות תמיד.
"הוא זרק אותי לפצע שלי. הייתי בת 18 והוא היה בן 32. הנערה הזאת אמרה שהיא הבינה שמהצד שלה זאת הייתה אהבה ושמהצד שלו זה היה ניצול, והמשפט הזה פתח אצלי את הפצע ההוא. גבר מבוגר ממני שניצל את העובדה שהייתי ילדה מאוהבת ותמימה"
"נכנסתי לקבוצות בטלגרם ולא האמנתי למה שראיתי. קבוצות של אלפי גברים, בעיקר צעירים, קטינים וחיילים, שמפיצים תמונות וסרטונים מיניים של נשים ונערות שחיות כאן, בארץ. האווירה בקבוצות הייתה של אונס קבוצתי. היו שם סרטונים שמישהי שלחה לבן זוג, דברים שהושגו במרמה, תיעוד של נשים שנסחטו, מצלמות נסתרות ואפילו סרטונים של אונס".
כל אחד מהמפגשים עם הנשים והנערות נגע בממון באופן כלשהו, אבל סיפור אחד ריסק אותה יותר מהאחרים, והיא יצאה מהמפגש מעורערת, בוכה וכואבת. "ילדונת בת 16 עם משקפיים", היא נזכרת, "שהייתה בת 14 כשמישהו בן 17 התחיל איתה באינסטגרם. את תראי אותה, היא קטנטונת. זאת הייתה הפעם הראשונה שלה, היא אמרה שזאת הפעם הראשונה שמישהו התייחס אליה כמו לאישה, והיא לא אישה. בפעם הראשונה היא חווה יחס מגבר. הוא פגע בה מינית גם במציאות.
"אחרי כמה זמן הוא נפרד ממנה ואמר לה שאם היא לא תשלח לו עוד סרטונים - הוא יפיץ את אלה שיש לו. היא נכנסה ללופ והמשיכה לשלוח לו. בשלב מסוים התחילו להציף אותה בהודעות משפילות ובהצעות חברות מגברים זרים, שציטטו לה את הסרטון וחיקו אותו. היא פחדה לספר להורים שלה והתמודדה עם הכול לבד, עד שנשברה. היא פחדה לצאת מהבית ולא הלכה לבית הספר שנתיים".
מה זה עורר אצלך?
"הוא זרק אותי לפצע שלי. הייתי בת 18 והוא היה בן 32. הנערה הזאת אמרה שהיא הבינה שמהצד שלה זאת הייתה אהבה ושמהצד שלו זה היה ניצול, והמשפט הזה פתח אצלי את הפצע ההוא. גבר מבוגר ממני שניצל את העובדה שהייתי ילדה מאוהבת ותמימה. זאת הייתה פגיעה שהשפיעה על ההתפתחות המינית שלי, על מערכות היחסים שלי, על איך שאני תופסת גברים. שלימדה אותי ממה להיזהר ואיפה אני צריכה להגן על עצמי. וכבר בחדר העריכה כתבתי את התסריט לסרט".
"הם לא מרוויחים מזה כסף, זה נטו עניין של בעלות - וזה יכול לקרות לכל אחד ואחת"
"חיימשלי" עוקב אחרי השעות שבהן מגלה יסמין (היאלי יוסף זדה), נערה בתיכון, שסרטון אינטימי שלה הופץ באינטרנט. היא מנסה ליצור קשר עם הבחור שבו היא מאוהבת ושצילם את הסרטון (ישי ללוש), ובסוף הלילה והסרט היא מתחילה להבין שהחיים שלה טולטלו. "שמעתי הרבה פעמים את הסיפור של הבנות", היא אומרת, "ובחרתי להתעכב על השלב שבו הן מגלות, את הרגע שבו החיים שלהן משתנים.
שורת חיפוש: סקס ישראליות – פרק 1
"ונכון, אנחנו אחרי MeToo והכול, אבל זה הרגיש לי כמו עולם חדש. משהו שאפילו אני כבר הרגשתי מבוגרת בתוכו. אני לא מכירה את העולם הזה, אני לא בטלגרם. והרגשתי שאם לא ניכנס לזה עכשיו - עוד רגע זה יחמוק ממני ואני כבר לא אבין את העולם הזה. הרבה אנשים סביבי כבר לא מבינים".
במה זה שונה?
"זה שונה מפגיעה פיזית שאנחנו מכירים. קשה יותר לראות את הבן אדם שאתה פוגע בו כי אתה פשוט לוחץ סנד על משהו וזה ממשיך. מצד שני, מה שהופך את זה לכל כך דרמטי בעיניי זה שזה פשוט לא מפסיק אף פעם. זאת פגיעה שממשיכה וממשיכה כל עוד התמונות בחוץ, והנשים לא יכולות להתמודד עם הטראומה שלהן כי היא מתמשכת. פגשתי מישהי בת 45 שכשהייתה בת 32 בן הזוג שלה הפיץ תמונה שלה וזה עדיין רץ והיא עדיין מקבלת הודעות והטרדות".
אחד האלמנטים הבלתי נתפסים בדוקו, וגם בסרט, הוא עד כמה הגברים שמפיצים את התמונות והסרטונים הם אנשים מהשורה. את מדמיינת עבריינים, אבל אלה ממש אנשים נורמטיביים מכל בחינה אחרת. העובדה שהם לא רואים את הנשים שהם פוגעים בהן מייאשת ממש.
"זה פרופיל מאוד גנרי. זה מוכיח את הנקודה שזה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. ואגב, הם לא מרוויחים מזה כסף, זה נטו עניין של בעלות. המפיץ הכי גדול שקיבל חמש שנות מאסר הרוויח מזה מקסימום 5,000 שקל במצטבר. זה עניין של כוח ושליטה ובעלות, של יחס מזלזל, פוגעני ומנצל. והרבה מהם הם חיילים ונערים, אנשים צעירים שפוגעים בקטינות, כולל סחטנות".
שורת חיפוש: סקס ישראליות - פרק 2
בשנים האחרונות יש מגמה הולכת וגדלה של "העברת הבושה צד", כשנשים שעברו הטרדה מינית או אפילו אונס חושפות את עצמן ומבהירות שלא הן אמורות לחוש בושה - אלא הצד הפוגע. לגברים שנתפסים ומועמדים לדין יש את החוצפה להסתיר את עצמם תחת חולצה או כובע, ועדיין, רוב הבנות שתמונות אינטימיות שלהן מופצות מרגישות שהן צריכות להסתתר. התפיסה הקדומה שלפיה אישה שנחשפת במצב מיני אמורה לחוש בושה עדיין נוכחת מאוד, גם בקרב הדור הצעיר.
"זה שונה מפגיעה פיזית שאנחנו מכירים. קשה יותר לראות את הבן אדם שאתה פוגע בו כי אתה פשוט לוחץ סנד על משהו וזה ממשיך. מצד שני, מה שהופך את זה לכל כך דרמטי בעיניי זה שזה פשוט לא מפסיק אף פעם. זאת פגיעה שממשיכה וממשיכה כל עוד התמונות בחוץ"
"זה עדיין מפתיע אנשים שבחורות מצלמות את עצמן ושולחות למישהו. אנחנו מצלמים הכול. אנחנו מצטלמים אוכלים ובוכים ועושים סקס. הרבה פעמים אני שומעת שעולה השאלה 'אבל למה הצטלמת ככה?', וזאת שאלה שמיד מקפיצה לי את האשמת הקורבן. הייתי רוצה שקודם ישאלו 'אבל למה עשיתָ את זה? למה פגעת בה?'. אבל אני יכולה להבין כמובן את תחושת ההשפלה. לוקחים לך משהו. רואים אותך עירומה, ולא אנשים שהתכוונת שייראו".
4 צפייה בגלריה
"במקום שישאלו 'למה הצטלמת ככה?', הייתי רוצה שישאלו 'אבל למה עשיתָ את זה? למה פגעת בה?'". מתוך "חיימשלי", סרטה של זיו ממון
(צילום: זיו ברקוביץ')
אם הייתה לך ילדה, מה היית אומרת לה?
"אני לא בפרספקטיבה של אמהות, אבל שאלתי את עצמי מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי, כי גם אני הצטלמתי ושלחתי. בתור נערה עוד לא היו טלפונים, אבל כולנו הצטלמנו ושלחנו למישהי או מישהו שרצינו שיראה אותנו".
אז מה אפשר לומר לנערה כדי למנוע ממנה להיקלע לסיטואציה כזאת?
"אין לי פתרון. אני לא אשת חינוך, אני רק רוצה להעלות מודעות. גם אני באה מכאב ואולי עם היצירה שלי אני יכולה להשפיע באופן כלשהו, לייצר תנועה. הרעיון הוא לא להגיד 'אל תצטלמי', היא לא אמורה לצמצם את עצמה, אבל אנחנו חיים בעולם מלא בפגיעות. בשנה שעברה היה סקר שרץ ברשת, 'אם את אישה, עם מי תעדיפי להיתקע בלילה באמצע יער - עם דוב או גבר זר?', והתשובה הגורפת הייתה 'עם דוב'. בעולמות החינוך חשוב לגדל דור של גברים שמבין מה הוא עושה, ולצד זה, שנערות ונשים יפתחו מודעות לעולם שהן חיות בו. כשאת ילדה בת 14 העולם הזה מסוכן לך".
"יש איזו תקווה שאולי האישה הבוגרת תראה אותה, אבל אמהות מגנות על הילדים שלהן"
ב"חיימשלי" מככבת היאלי יוסף זדה בתפקיד יסמין, הנערה. את אמא שלה מגלמת שרית וינו אלעד, ולתפקיד אימו של הבחור לוהקה עינת שרוף. "ראיתי 60 נערות לתפקיד הזה", מספרת ממון, "ובסוף היאלי נבחרה והייתה מדהימה. כל כך רגישה וחזקה. לא ככה דמיינתי את הדמות אבל היא הביאה משהו מאוד עוצמתי. היה לי חשוב שתהיה לה עוצמה, שזה לא ירגיש כאילו זה קורה לנשים חלשות, לדעת שזה יכול לקרות לכולן".
"אני לא בפרספקטיבה של אמהות, אבל שאלתי את עצמי מה הייתי עושה אם זה היה קורה לי, כי גם אני הצטלמתי ושלחתי. בתור נערה עוד לא היו טלפונים, אבל כולנו הצטלמנו ושלחנו למישהי או מישהו שרצינו שיראה אותנו"
דיברת קודם על חינוך ואחת הסצנות החזקות בסרט היא התגובה של האמא של הבחור, עינת שרוף, לכל הסיפור.
"באחד הקטעים בדוקו שמאשה ואני עשינו, יש קטע שבו מאשה הולכת אחרי אמא של אחד המפיצים, והאמא צועקת למאשה 'לא! את תהרסי אותנו!'. אמהות מגנות על הילדים שלהן. מה שעניין אותי בסצנה הזאת זה שזה מתחיל כאישה לאישה, ויש איזו תקווה שאולי האישה הבוגרת הזאת תראה אותה, אבל אז היא בוחרת בילד שלה. זה היה לי חזק כי ראיתי את זה בכמה עימותים, וזה כואב כי זאת אכזבה נשית. זה לדרוס אישה אחרת. גם היא בעצם הפכה לפוגעת שם".
4 צפייה בגלריה
"גם היא בעצם הפכה לפוגעת שם". עינת שרוף מתוך "חיימשלי", סרטה של זיו ממון
(צילום: זיו ברקוביץ')
איך הרגשת במהלך הצילומים?
"האמת היא שהייתי שבוע אחרי פרידה מבת זוג אחרי ארבע שנים יחד, וזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הייתי מרוסקת, אבל אני חושבת שזה הציל אותי, כי רק דבר שהוא באותו לבל של תשוקה כמו יצירה יכול היה להחזיק אותי על הרגליים. בכיתי כל הפסקה והייתי גמורה לגמרי, אבל זה העיר והחייה אותי. למזלי באתי מאוד מוכנה, עברו שלוש שנים עד שקיבלתי את הכסף ואני אוהבת לעבוד, אני מרגישה הכי באלמנט שלי שם. ואני מניחה שמשהו בכאב הנוראי שהייתי בתוכו חדר לסיפור".
שורת חיפוש: סקס ישראליות - פרק 3
ומבחינה טכנית, לאיזה פלטפורמות מיועד סרט קצר?
"בדרך כלל הפלטפורמה העיקרית היא פסטיבלים ו-VOD, אבל העולם עכשיו לא מת עלינו, די בצדק. סרט קצר זה פורמט מאוד מוזר שעושים בדרך לסרט הארוך, אבל הוא פורמט בפני עצמו. ומשהו במיידיות היחסית קצת יותר קל, כי התקציבים יותר נמוכים - וזה מאפשר יותר. אומנם עכשיו, עם הרפורמה, קשה לדעת איך נעשה סרטים במדינה הזאת, אבל אני רוצה להמשיך ליצור, אני רוצה לספר סיפור".
