בעוד מלחמת "חרבות ברזל" לכאורה הסתיימה, וכשבישראל מחכים שחמאס ישיב את 13 החטופים החללים הנותרים לישראל, פסטיבל עזה הבינלאומי לקולנוע נשים נפתח אתמול (ראשון) במרכז הרצועה. הפסטיבל - שצוין ביום האישה הפלסטינית הלאומי ויימשך עד 31 באוקטובר - נערך במחנה פליטים בדיר אל-בלח, לב רצועת עזה, בשיתוף משרד התרבות הפלסטיני ובתמיכת מוסדות ערביים ובינלאומיים.
הקולנוען ד"ר עז א-דין שלח, מייסד ויושב ראש הפסטיבל, פתח את האירוע. "תחת המוות - אנחנו חיים", אמר, "אנו חיים את כל פרטי המציאות שלנו, ומבינים שיש אלפי סיפורים שעוד לא סופרו. תפקידנו הוא לאפשר לאישה הפלסטינית לספרם". לפי הדיווחים שלח, שעמד בעבר בראש פסטיבל הקולנוע ירושלים בגרסתו הפלסטינית (הנבדל לחלוטין מפסטיבל הקולנוע ירושלים המוכר), איבד את ביתו במהלך המלחמה ואף שכל חלק מבני משפחתו, וכיום מתגורר באוהל בתוך עזה.
לדבריו מארגניו, מטרת הפסטיבל להכשיר נשים יוצרות, שיביאו את האמת של עזה כפי שהן רואות אותה למסכי העולם ויחוללו שינוי תודעתי בינלאומי. זאת כשבשנתיים האחרונות של המלחמה, נשים ברצועת עזה שילמו מחיר כבד במיוחד: רבות מהן הפכו לאלמנות בעקבות ההרס והלחימה, בעוד רבות אחרות מצאו את עצמן מתמודדות עם גירושים ואלימות על רקע המתח והקושי הכלכלי. המשבר ההומניטרי החריף יצר גל של פירוק משפחות, כאשר העוני, האבטלה והטראומות המתמשכות הגבילו את היכולת של משפחות לשרוד יחד. נשים, שלרוב נושאות בנטל הטיפול בילדים ובבית, מצאו את עצמן בעמדת פגיעוּת קיצונית - ללא רשת ביטחון, ולעיתים תחת אלימות גוברת. כל זאת כמובן כשנשים בעזה סובלות מלכתחילה ממגבלות תנועה חמורות, אבטלה גבוהה במיוחד, גישה מוגבלת לחינוך גבוה ולשוק העבודה, והגבלת חופש הבחירה של הנשים בתחומי נישואים, ירושה ומשמורת על ילדים.
"האישה הפלסטינית לא רק חווה את ההרס - היא מתעדת אותו", אמר שלח, "היא תבוא לפסטיבלים בינלאומיים ותספר את סיפורנו כפי שהוא". שר התרבות הפלסטיני, עימאד חמדאן, שלח ברכה מצולמת: "מתחת לגלי ההרס נולד פסטיבל, כי תרבות היא נשימת החיים האחרונה של אומה שנאבקת לשרוד".
הפסטיבל מעורר עניין, בין השאר, כי עזה היא עדיין מוקד של סערות בפוליטיקה העולמית וברשת. טענות על "קמפיין הרעבה" יחצני, התנועה הפרו-פלסטינית בעולם שנאלמה על אף הפסקת האש, והספקות סביב הטענות על "רצח עם" ופשעי מלחמה – העיניים של כולם על עזה, מה שמושך תשומת לב לעיסוק בזכויות אדם.
סרט הפתיחה של הפסטיבל היה "קולה של הינד רג'אב", יצירתה המדוברת של הבמאית התוניסאית כאותר בן הניה שהכתה גלים בפסטיבל ונציה האחרון, אשר בסיומו זכתה בפרס חבר השופטים הנחשב. רג'אב, ילדה עזתית בת חמש, נהרגה בינואר 2024 עם בני משפחתה מאש כוחות צה"ל, במהלך קרבות אינטנסיביים בדרום-מערב רצועת עזה. רכב שבו שהתה עם בני משפחתה הותקף בעת שניסו להימלט מהלחימה. מותה הפך לאחד המקרים המדוברים שהמחישו את המחיר הכבד שמשלמים ילדים בעזה במהלך הלחימה. בישראל הדגישו כי צה"ל פעל נגד גורמי טרור ברצועה, וכי חמאס הוא הגורם המשעבד את האוכלוסייה ומשתמש באזרחים כמגן אנושי - מציאות שמציבה את כולם בסיכון קשה.
במחנה העקורים שבו הוקרן הסרט, נשמעו ייבבות חרישיות. אישה אחת לחשה "שלושה מהילדים שלי נהרגו. ראיתי את בתי בכל פריים". צופה אחר אמר "הרגשתי שאני בתוך הסרט. רגע-רגע. נשימה-נשימה".
אחת מיוזמות הפסטיבל סיפרה ל-ynet כי "הגיע הזמן שהאישה הפלסטינית תחיה כמו כל אישה אחרת בעולם". לדבריה, הפסטיבל מבקש להציג את עולמן של הנשים הפלסטיניות. מוקרנים בו סרטים העוסקים במציאות חייהן של נשים בעזה ובסוגיות הקשורות למלחמה, ובמקביל מתקיימות סדנאות שמטרתן להכשיר נשים כבמאיות ולעודד אותן לקחת חלק ביצירה הקולנועית. "הכוונה היא ליצור סרטים שיביאו את הסיפור הפלסטיני ואת קולה של האישה הפלסטינית אל מרכז הבמה", הוסיפה.את נאומו סגר ד"ר שלח בקריאה: "לכל הקולנוענים בעולם - בואו לספר את סיפורה של עזה שלנו. תנו לעדשה שלכם להיות שגרירה של האמת".
