ח"כ חילי טרופר הוא הקריפטונייט של הציניות כלפי הפוליטיקה ואוסף חדלי האישים שמאיישים אותה בעת הזאת. יכולתו לאורך שנים, ולא משנה מה הטיחו בו, להישאר איש במקום שבו הולכים ומתמעטים האנשים, סימנה אותו כמרכיב משמעותי במה שנותר מהתקווה, שעוד מוקדם להספיד את הפוליטיקה הישרה והעניינית, זאת שמנוהלת על ידי דמויות שגם עשו משהו בחיים וגם מתעקשות לא לבייש את האמון שניתן בהן. טרופר, במילים פשוטות יותר, הוא בחור טוב באמת, וזה עוד לפני שמזכירים שהיה שר תרבות שחי ונושם תרבות, מכיר בחשיבותה העליונה במדינה חפצת חיים ועל כן פעל לחזקה. מי היה מאמין שהטכנולוגיה עדיין קיימת.
דווקא בשל כך נדרשת קריאה ביקורתית בספרו החדש, "טיפות במדבר: תקווה בארץ פצועה", שברובו נכתב לפני 7 באוקטובר אך כולל גם התייחסות לאירועי המלחמה. היא נדרשת משום שטרופר הוא כיום מהאישים הכי משפיעים על עיצוב המרכז הפוליטי, כביכול האופציה השפויה בין ימין שהשתכר מכוח ושמאל שנסחף אחר שוליים קולניים, בהיותו המנוע האינטלקטואלי מאחורי תופעת ח"כ בני גנץ. יהיו כאלה שישתמשו בביטויים אפילו קיצוניים יותר כדי לתאר את חיוניותו של טרופר בכל דבר שיוצא לגנץ מהפה, אבל גם לפי תיאוריו הצנועים והמדודים שלו עצמו, ברור שהוא הרבה יותר משוליה במסע הפוליטי של הרמטכ"ל לשעבר, שהיה כפסע מראשות הממשלה.
ואכן, לאורך עמודי הספר שוזר טרופר ברהיטות אופיינית את דרכו מבית ציוני-דתי חדור שליחות ללב המאפליה של הפוליטיקה הישראלית בתקופה של משברים היסטוריים (קורונה, חקירות נתניהו, מבצע שומר החומות, ממשלת השינוי, מלחמה) ובדרכו הטרופרית מקפיד לשלב ציטוטים של אמנים ואנשי רוח וגם אין-ספור סיפורים על מפגשים עם ישראלים וישראליות מעוררי השראה. כולם ביחד בונים את התזה המרכזית: למרות התחזקות הקיצוניים מכל הצדדים, הרוח הישראלית עודנה נושבת ונושאת עימה בשורות של מתינות, אחווה, נדיבות ושותפות גורל, והמרכז שטרופר מייצג (שנע ימינה מהמרכז שניסח בזמנו ח"כ יאיר לפיד) הוא ביתה הטבעי.
אלא שטרופר, שמונה ביושר את שגיאותיו וגם מגלה מודעות בריאה לדימויו כמי שיצא לקרב בג'ונגל הפוליטי כשהוא מצויד במערכי שיעור במקום ברובה סער, שוקע שוב ושוב במלכודות הדבש הקלאסיות של המרכז, כגון העיסוק האובססיבי ב"שיח" ורישום קפדני של אמירות קיצוניות מכאן ומכאן. הבעיה בכך היא לאו דווקא מלאכת האיזון והסימטריה (המייגעת כשלעצמה למן המופע האלף שלה בספר), אלא שבאמצעותה דווקא האיש השקט והנעים הזה כמו מנסה לצעוק על חשבון מה שחסר: חזון אקטיבי וקוהרנטי בנושאים הבוערים (השליטה הישראלית בגדה המערבית, דת ומדינה, משפט, כלכלה ועוד), שאינו מסתכם בהבעת נכונות לדבר ולהקשיב לכולם, או במצג השווא כאילו תמיד אפשר להיות "גם וגם" או להישאר לאורך זמן במצב של מבוכה מול המציאות, שרק נעשית יותר מורכבת ותובענית. עם כל הכבוד, החולה צריך בדחיפות תוכנית טיפול, בין השאר שתציל אותו מ"רופאים" שקוצרים את איבריו, ולא מחשבות חיוביות ושירים של חנן בן ארי.
2 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "טיפות במדבר: תקווה בארץ פצועה" מאת חילי טרופר
(באדיבות הוצאת ידיעות ספרים)
התסכול גובר בעיקר משום שטרופר כבר ניסה יותר מפעם אחת לבחון את כושר העמידות של תפיסותיו במים הרותחים של ניהול המדינה, ובכל פעם גילה מחדש שלא "השיח" הוא המכשול אלא כוחות אפלים שלא מצייתים לאף אחד מכללי המשחק, ומנגד דורשים לאכוף אותו על היריב באמצעות פנייה נטולת תום לב לחוש הצדק המפותח של דמויות הגונות כמו טרופר. בחלק מעניין למדי בספר, למשל, טרופר טוען שאחד הכשלים בממשלת השינוי היה היעדר רטוריקה יהודית ולאומית, כאילו המכבש האלים שהפעילה האופוזיציה נגד ממשלה בראשות מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר היה פחות אפקטיבי לו מרב מיכאלי הייתה מצטטת מהתנ"ך.
מנגד, טרופר מציג את הקייס שהצדיק את כניסת מפלגתו לממשלת נתניהו-בן גביר מיד לאחר 7 באוקטובר, למרות שגנץ, גדי איזנקוט וכל אדם עם דופק ידעו בדיוק מה מחכה להם. טיעוניו הגיוניים, מנומקים ובוודאי פטריוטיים לעילא, אך הם גם לא משיבים על שאלות קשות ובראשן: מדוע לא הוצבו תנאים להרחקת פירומנים כמו בן גביר ממוקדי הכוח, חיסול ה"רפורמה" במערכת המשפט שהובילה לקרע פנימי ומינוי נשיא לבית המשפט העליון (רשימה חלקית). מעבר לזה, קשה גם להשלים עם ההסתפקות של טרופר ברמזים על מצבם של ראש הממשלה וחלק מהשרים בימי המלחמה הראשונים וגם על דברים מפוקפקים שקרו בהמשך, בטח נוכח הסירוב חסר הבושה להקים ועדת חקירה ממלכתית. גם זאת חלק מאחריותו כשליח הציבור: במקום הערות כלליות וממוחזרות, לספר בדיוק ובפירוט מה ראה בעיניים שלו ברגעים שבהם נגזר גורלם של אזרחים וחיילים.
למעשה, 'טיפות במדבר', על בהירותו העמומה, רק מחדד את הספק המטריד מאחורי ההבטחה ל"תקווה בארץ פצועה", קרי המרכז הפוליטי כפי שטרופר תופס אותו: האם באמת הכוונות הכנות והחשובות שלו הן הפתרון לבעיה, או דווקא הסם שמאלחש אותה בזמן שבפועל היא הולכת ומחמירה?
"טיפות במדבר", חילי טרופר, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, 384 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.02.25
