העולם שלנו נברא מתוך החושך ואנחנו חיים בין חושך לאור, במובנם הפיזי והמטפיזי, לא פעם ממש בסדק או בתפר בין השניים. באופן טבעי, כמעט קמעי, אנחנו מפחדים מהחושך. וכך גם סיגְרי סַנדבֶּרג, סופרת ועיתונאית נורבגית, שכותבת מאמרים וספרים על הטבע, על הצפון ועל האדם. סנדברג כתבה על כך ממואר עיוני מאיר עיניים: "חושך - כוכבים, פחד וחמישה לילות בבקתת הרים", שבו היא מתארת כיצד הצליחה להיות לבד וניסתה לפקוח את עיניה לחושך, כלומר להסתכל לפחד בעיניים. היא מצליחה במובנים רבים. אבל אז במעין ליקוי מאורות, דווקא האור, המלאכותי, הוא זה שמתגלה כאויב.
המילה חושך סימלה תמיד הקשרים שליליים, פנימיים וחיצוניים, כותבת סנדברג בתחילת המסה שלה, והאור, מנגד, סימל את הטוב, הנשגב, האמת. אבל במסע הזה סנדברג מוצאת את החושך, על חשיבותו ועל יופיו, ורוצה גם לגלות לנו את האור. היא למעשה מבינה מיד שהפחד מהחושך הוא בראש ובראשונה כי אנחנו כל הזמן מקיפים את עצמנו באור, בעיקר אור מלאכותי: ברחובות, בבתים, בחדרים - מנורות, טלוויזיות, מחשבים ומכשירים ניידים. כך שהחושך שלנו, ממש כמו בהגדרתו הקרה והאסטרופיזית, הוא למעשה חוויית "היעדר אור".
סנדברג מנסחת את הפחדים והמחשבות שלה סביב החושך בעזרת מרקחת של מידעים מתחומי הפיזיקה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה, הגיאוגרפיה, ההיסטוריה והתרבות. היא מחברת ביניהם ובין התחושות והגילויים העצמיים שלה לבין מסע אחר, קדום יותר, של אישה אחרת, הציירת האוסטרית כריסטיאנה ריטר. כמו סנדברג, גם ריטר - שנסעה לחיות בצפון הקפוא והחשוך למשך שנה שלמה - סיכמה את מה שהגדירה כ"שנה הטובה בחייה" בספר בשם "אישה בקוטב", שהוא שיר הלל למקום ולניצחון הרוח. כמו בקונטרפונקט מוזיקלי סנדברג נעה בין סיפורה ופחדיה של ריטר, המהדהדים ואולי מדויק יותר לומר מהבהבים, לבין אלו שלה, על הגילויים הרבים של שתיהן.
הספר "חושך" מציב במרכז גם את אחד ההבדלים המרכזיים בין הסביבה הטבעית לזו האנושית, את אחד המזהמים הנסתרים אך הנפוצים ביותר באנתרופוספרה - זיהום אור. סנדברג אמנם מתעמקת בחושך אך בו בזמן היא כותבת על האור, זה הטבעי על חשיבותו, ובעיקר זה המלאכותי, שאופף אותנו ולא מניח 24/7. כמו כל זיהום, המוגדר כנוכחות של גורם זר במקום ובזמן שהוא אינו צריך להיות בהם, גם האור המלאכותי, שנוצר משימוש יתר בתאורה, מזהם. כמות האור המלאכותי בלילה באזורים מיושבים גורמת לתופעה שנקראת "זֹהַר שָׁמַיִם" ולמעשה יוצרת "הֶסְתֵּר כּוֹכָבים", מצב שבו אי-אפשר לראות את רוב גרמי השמיים. אך לא מדובר רק בסוגיה אסתטית או בעוד תופעה שמפרידה ומרחיקה את האדם מהסביבה הטבעית, אלא בסוגיות בריאותיות וסביבתיות משמעותיות. האור הרב והסינתטי מבלבל את הגוף ואת השעון הביולוגי שלנו וגורם לבעיות שינה ולעוד מחלות כמו דיכאון ואפילו סוכרת. הוא גם משבש את מחזורי הרבייה אצל בעלי חיים, משפיע על הרגלי הציד ועל ההישרדות של חלקם ועוד. סנדברג בוחרת להתמקד באור כסממן אחד לקונפליקט בין האדם לסביבה, וכמעט שלא לדבר על איומים נוכחים ואחרים, כמו משבר האקלים, אבל גם הם נמצאים בין השורות.
מלבד הצלילה אל החושך והאור, הספר הזה לוקח אותנו לנופים אחרים ורחוקים: פסגות מושלגות, פיורדים, כפור אימים, תנועה עם מגלשיים ומזחלות ומרחקים עצומים, ואל תרבות אחרת ומרתקת. אלו בפני עצמם מפעימים ומאתגרים, והתיאורים של האורות, הצבעים ואיתני הטבע מול טביעת הרגל האקולוגית של האדם, מאירים בצורה אחרת את יחסי הגומלין המורכבים והכואבים שלנו עם הסביבה. הם גם מתחברים לדברים שסנדברג מציינת בהקדמה לספר, כתמצית הכוח והסוד שלו: "הפחד שלי כפול. אני מפחדת שהמקום יהיה מואר מדי, וחשוך מדי. והפחד הזה מהחושך מרתק ומשתק אותי". זוהי למעשה לא רק הזמנה לקריאה אלא קריאת כיוון ואפילו קריאה לפעולה.
התקופה שאנו חיים בה, שיש המכנים אותה האַנְתְרוֹפּוֹקֶן - עידן האדם, בשל השינויים הרבולוציוניים והאבולוציוניים שהאדם יצר עד כדי כך שהגדיר את הסביבה הטבעית מחדש - מלאה בתגליות ובתועלות לטובת האנושות. אבל בחצר האחורית שלה מתנגשים תהליכים טבעיים עם תהליכים אנושיים, החוזרים אלינו לא פעם כבומרנג. קריאה בספר "חושך" מאפשרת להרחיק מהפרעות אנושיות, להתפרא ולהתקרב אל עצמנו ואל החיבור הראשוני והחיוני לטבע. בימינו, זה לא דבר של מה בכך.
"חושך — כוכבים, פחד וחמישה לילות בבקתת הרים", סיגְרי סַנדבֶּרג, מנורבגית: דנה כספי, הוצאה לאור: אסיה, 168 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.03.25
