עכשיו, לקראת השלמת מהדורת כל כתביו של אורי צבי גרינברג, נמסר לקוראי העברית כרך ובו "מלחמה על פני האדמה" ו"מפיסטו", שתי פואמות ענקיות שנכתבו בתוך מלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה, מתורגמות מיידיש ביד אמן. וכך יצא, ששירת המלחמה הגדולה הזאת נמסרת לקוראי העברית בימי מלחמה אחרת, והספר ההיסטורי מדבר אלינו אפוף ברעש ההווה ואימתו.
הפואמה "מפיסטו" ידועה יותר, אך בדבריי אתייחס למוקדמת יותר, הנראית לי מרשימה יותר. הכניסה לספר מתארת סצנת יער. "ריח יער קסמים, מתלחלחות העיניים". כמה אווירה בחמש מילים פשוטות. אנו מיד בין עצים. פועל חוש הריח, והעיניים רואות ודומעות מהתרגשות. וגם החוש השישי, "חוש הקסם", פועל. זהו העולם שהפואמה עומדת להרוס בעמודים הבאים. זהו הקסם וזהו היער שעומדים להיכרת. אבל לעת עתה: "שמש הייתה עולה מעל נתיב פרחים", ו"הר עשה שֶיערות אורנים שֶעל כתפיו יהיו סואנים, מלאכים היו נוחתים, עין לא ראתה, והיו טווים מיתרי משי ללב העולם. באווירים כחולים היו דואות ויורדות נשמות". האמינו לי (ובדקו בספר, שהוא דו-לשוני): ביידיש זה לא נשמע יותר טוב.
התמונה הזו, שאצ"ג תיאר כגן עדן ואנו היום מדמיינים כעולם מתוקן מבחינה אקולוגית ורוחנית, תיהרס ברגע שבו "עלה עמוד-אש מן הארץ". אין זה עמוד האש האלוהי המנחה את העם מספר שמות, אלא אש של פצצה. וכשהוא עולה מן הארץ "ציפורים נפלו ארצה". הרבה ציפורים מעופפות בכרך הזה, ולא נופתע לגלות שכמה מהן הן ציפורי נפש: "ובכל המהומה עומדת הנפש כציפור קטנה", ו"המוות עודנו הדבר היחידי שהיא יכולה להשיג בדעתה. מוות". הציפורים שנופלות ארצה כשהאש עולה מעלה הן גם בעלי כנף וגם נפשות. הספר הזה הוא על חורבן של נופים ושל נשמה ועל כתיבה מתוך החורבן, מתוך הנפילה.
איך נראה חורבן? "באשר תלך – דע – יש קבר מתחת". וגם: "קרא לאדם אליך. כל אדם עשוי להיות תליין". העולם מלא מתים ותליינים, ונעדר השגחה אלוהית: "או נמים שם האֵלים את שנתם המתוקה, שנת שכחה", "מחרישים השמיים".
ועם כל כמה שהעולם המתואר היה להפקר, הספר מוצף בדימויי שיר מדהימים: "בשדה שורה של ראשים ולבבות ראיתי". "נוצצת חרבי. נוצצת עיני המציצה במוות", "מסביבי ערפל ואני בלב העולם", "אני בכיתי. והחשיך יותר", "והלאן לא נודע לאיש", "בבית בוערת העששית בעצב שכמותו לא היה מעולם". מתוך טומאת המלחמה נזכר אצ"ג בכלי לנטילת ידיים בבית הוריו, "ספל למים, עשוי נחושת, שעוד היה של סבא". ויש במים האבודים שבכלי הנחושת הזה כל כך הרבה צער.
המלאכים שהיו יורדים ליער בפתיחת הספר כדבר שבשגרה מוחלפים "בינשוף עף לגובה", עוף דורס חרישי. השמש שעלתה "מעל נתיב פרחים" מייבשת עתה את המדים הספוגים במים. והיער הקסום שהוכנסנו אליו בפתח הספר נהרס בהמשכו ב"שְׁאון פיצוח יערות". כמה שנים לאחר מכן, בספר אחר, יסכם זאת אצ"ג בארבע מילים: "נגזר כליה על הנפלא". אך מי חרץ את גזר דין המוות הזה? המין האנושי גזר זאת על עצמו ועל העולם. המין האנושי מתואר כבית משפט הגוזר על עצמו הרס; השופטים מזמנים בפסיקתם את הדחפורים לבוא ולקעקע את היכלם. שוב אבהיר: השיר הזה עבורנו נכתב.
המשורר בספר הזה הוא גם חלק ממכונת החורבן. אצ"ג היה חייל במלחמת העולם הראשונה ונלחם בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית השוקעת נגד הסרבים. אך הוא גם צופה במכונה. בקרב ראה תמונה שכל חייו תרדפנו: "גוויות בני אדם תלויים על התַיל, ראשיהם מטה ורגליהם אל-על. מסוליות נעליהם הבלויות, המסומרות והמפורזלות התנוצץ בוהק סנוורים... איפה אני בעולם?" האדם הפוך, והירח מאיר את ההיפוך בבוהק דומם. איך להיות משורר ואדם בעולם שהמין האנושי התהפך בו, במלוא מובן המילה? זאת שאלתו של המשורר הגדול בספר הזה, והוא ישוב ויעמוד מול השאלה לאורך כל חייו. ולא רק החיילים המוקעים על התיל הפוכים. אצ"ג כותב בהמשך, "ראיתי ציפור קטנה עפה ונאחזת בסבך התיל הדוקרני הפרוש בשדה, והיא נותרה תלויה וראשה הקטן מטה". מקור הציפור הזו הוא הנקודה הארכימדית שעליה נשען כל הספר, המקום שממנו בוקעת השירה הפצועה והמדהימה הזאת. שירת נשמה הפוכה שרה בעולם הפוך, שירת "השכינה ששמה כאב", שירת ציפור ש"בדד מהלך פה בגיא שְבוּר כנפיים".
גם זו מתנת הספר הזה לנו: בתוך הרעש הגדול אפשר לשמוע, לצד נפילתו של המשורר עם שאר בני מינו, גם את חמלתו, למשל לסוס אחד בתוך מלחמה עולמית. לועגים למשורר: "מה אכפת לך אותו סוס גוסס המתבוסס בדמיו בצד המסילה?" אכפת לו. ושוב יש להעיר כי התרגום לעברית יוצר נוסח שאינו נופל מהמקור ואף "משפר" אותו במובן מסוים. ביידיש המילים, "סוס גוסס המתבוסס בדמיו" הן "גוססדיק פערד אין בלוטן". העברית העניקה כאן לשיר מצלול של דם לוחש ומבעבע שלא היה במקור. מי ייתן ויימצא הפרס הראוי למתרגם הספר הזה.
"כל כתביו, כרך כב", אורי צבי גרינברג, מיידיש: שלמה צוקר, עורך: דן מירון, הוצאה לאור: מוסד ביאליק, 231 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.05.25
