יותר מעשור לפני שהיה לאחד מסופרי הילדים החשובים בארצות-הברית, עסק תיאודור סוס גייזל, המוכר יותר בשם העט ד"ר סוס, באיור קריקטורות פוליטיות. בשנים 1941-1942 הוא שימש כמאייר הבית של העיתון הניו-יורקי בעל האג'נדה השמאלית PM, והוציא מתחת ידו מאות קריקטורות נוקבות בענייני דיומא: הוא תמך בהצטרפות ארה"ב למלחמת העולם השנייה וגינה את הקוראים לבדלנות, הזהיר מפני התקרבות למנהיגי מדינות הציר, עודד את הציבור להצטרף למאמץ המלחמתי ועוד ועוד.
כסופר ילדים בשנים שאחרי המלחמה, המשיך סוס לקדם חלקים מהשקפת העולם שאפיינה אותו בשנותיה, ומאידך השיל ואף הכה על חטא לגבי חלקים אחרים בה. בספרו מ-1956 "המלך צב-צב", שרואה עתה אור שוב בעברית (בתרגום הרלוונטי לנצח של לאה גולדברג), המשיך סוס להזהיר מפני סכנות הטוטליטריוּת: המלך צב-צב מושל על "אגם לא גדול, אך נחמד ונעים בו לחיות: יש מזון, והמים חמים בו. ועם הצבים שם היה מאושר". אך המלך לוקה בשיגעון גדלות ובתאוות שטח שאינה יודעת שובע, ומכריח את נתיניו הצבים לעמוד זה על גב זה כמגדל כדי להרחיב ולמקסם את תחום ראייתו, שבעיניו הוא גם תחום שלטונו. הצבים כורעים תחת הנטל, עד שצב בשם מק, הניצב בתחתית הערימה, מנסה לעמוד על זכויותיהם. כאשר הוא נתקל בסירוב מלכותי הוא משהק, המגדל כולו קורס, והמלך צב-צב הגדול נותר למלוך על בוץ ותו לא.
סוס סיפר כי בסקיצות הראשונות לספר הדביק לצב-צב שפם בסגנון שלא הותיר מקום לדמיון, אך לבסוף החליט למחוק אותו, גם משום שלא רצה להאכיל את קוראיו בכפית וגם כדי להבהיר כי האיום הפשיסטי עשוי להיות נחלתה של כל מדינה אלמלא ההתנגדות האזרחית והעמידה של הפרט על זכותו לחירות. לאור זאת, מעניין לציין שאת הרעיון של מגדל הצבים הציג סוס לראשונה דווקא בקריקטורה שנועדה לקדם התגייסות של הפרט לשירות המדינה: בתחילת 1942 הוא אייר ל-PM קריקטורה המציגה מגדל של צבים חייכנים ונינוחים ומתחתיו הכיתוב "אי-אפשר לבסס ניצחון על גבם של צבים". הקריקטורה ביקרה חברות אמריקאיות שהיו אמורות לייצר ציוד מלחמתי חיוני, אך התנהלו בעצלתיים ולא סיפקו את הסחורה הנדרשת, ובכך פגעו, לדעתו, במאמץ המלחמתי.
סוס הרבה לצייר גם קריקטורות שהתנגדו לאנטישמיות וכן למדיניות ההגירה הקשוחה של ארה"ב בימי המלחמה, שדחתה פליטים יהודים רבים שהתדפקו על שעריה. באוקטובר 1941 צייר אֵם המקריאה לילדיה ספר שכותרתו Adolf the Wolf, ומסתיים במילים, "והזאב טרף את הילדים וירק את עצמותיהם. אבל אלה היו ילדים זרים, כך שזה לא באמת משנה". שנים אחרי המלחמה המשיך סוס לחנך את קוראיו הצעירים להתנגדות לגזענות ולדחיית הזר, למשל בספרו "החשטפים" (The Sneetches), המתאר שתי קבוצות של יצורים כמעט זהים, אלא שלמחציתם יש כוכב על הבטן ולמחצית השנייה לא. הדבר מעורר מגמות של נבדלות והתנשאות שמובילות לעוינות של ממש, עד שנפילה משותפת ברשתו של שרלטן בעל מכונה שמדביקה ומסירה כוכבים, גורמת לחשטפים להבין שאין ביניהם הבדל ממשי. הפעם ויתר סוס על העידון הוויזואלי, ובחר בדימוי המייצג באופן שאינו משתמע לשתי פנים את הטלאי הצהוב, ואת הסכנה שביצירת הבחנה היררכית בין בני אדם.
עם זאת, גם סוס עצמו לא היה חף מגזענות, ובספרו "הורטון שומע מישהו!" הוא מכפר על דעה קדומה שבה אחז בעבר: בשנת 1941 אייר קריקטורה שהציגה את כל אזרחי ארה"ב ממוצא יפני כמרגלים, סנטימנט ציבורי-פוליטי שרווח בארה"ב באותן שנים, ובהמשך אף הוביל לכליאתם במחנות מעצר עם עבודות כפייה למשך שארית המלחמה, אקט המהווה כתם אפל על החברה האמריקאית עד ימינו. לאחר המלחמה הוצב סוס ביפן במסגרת שירותו הצבאי, הכיר את תרבותה ואת אנשיה ושינה גישה. בספרו מ-1954, הורטון הפיל (משל לארה"ב החזקה והגדולה אך גם המגושמת וחסרת המודעות) מגלה מדינה של יצורים זעירים החיים על גרגיר שאיש מלבדו אינו רואה, ונחלץ להגן עליהם ועל תרבותם בכל כובד משקלו. את הספר הקדיש לחברו הטוב מיצוּגי נקמוֹרה, שהכיר לו את התרבות היפנית ואת אנושיותם של מי שנראו לו כה שונים ממנו בעבר.
העיסוק במלחמה בספרי ילדים נשמע למבוגרים רבים כסתירה מוחלטת. אולם יצירותיו של ד"ר סוס מוכיחות כי המשחקיות, ההומור והוויזואליות המאפיינים את הז'אנר הופכים אותו למרחב מושלם לעיבוד מוראותיה ועמדותינו מולן, ואולי גם להצמחתו של דור חדש שיהיה טוב וחכם מאיתנו.
"המלך צב-צב", דוקטור סוס, מאנגלית: לאה גולדברג, הוצאה לאור: כתר, 30 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.07.25
