בואלם סנסל, הסופר האלג'יראי-צרפתי הבולט, נידון לחמש שנות מאסר לאחר שנהג להשמיע ביקורת פומבית נגד המשטר באלג'יריה - ארץ מולדתו, וקיים ריאיון שבו הביע תמיכה בזכויותיה של מרוקו בסהרה המערבית על פניה. סנסל, שזכה להכרה עולמית בזכות ספרים כמו "הכפר של הגרמני" או "2084: סוף העולם", וידוע בהתנגדותו הנחרצת לאסלאם הקיצוני ולדיכוי חופש הביטוי, הפך לסמל במאבק על חירות המחשבה בעולם הערבי. בעקבות גזר הדין נשמעים קולות מחאה ברחבי אירופה, ובפרויקט מיוחד הסופרים עמנואל קארר וארי דה לוקה מפרסמים טקסטים הקוראים קריאה נחרצת לשחרורו.
תמיכה ללא הסתייגות / עמנואל קארר
אני זוכר את ההלם שחוויתי כשקראתי את הרומן הראשון של בואלם סנסל, "שבועת הברברים", בשנת 1999. כדי לגולל את העשור האפל של אלג'יריה - מלחמת האזרחים הנוראית בין ה-FLN לאיסלאמיסטים - הסופר הלא-מוכר הזה דאז מצא צורה נובליסטית ושפה שהוא עצמו הגדיר כ"אלימה ומבולבלת". אני אוהב את שם התואר הזה, "מבולבל", גם אם הבלבול הזה מאוד מבוקר. ואני שמח, מעל לכל, להצדיע לסופר הזה, בואלם סנסל.
מומחים גדולים ממני ידעו להסביר טוב יותר היום את משחק הביליארד בן שלושת השחקנים - אלג'יריה, מרוקו וצרפת - שמתנהל מעל ראשו של סנסל. אני רק רוצה להזכיר משהו פשוט. כאשר סופר, ולא רק סופר, כל אחד, אומר שמדינתו היא דיקטטורה והוא מושלך לכלא, ובכן, זה מוכיח שהוא צדק: מדינתו היא אכן דיקטטורה. כאשר סופר, ולא רק סופר, כל אחד, כלוא בגין הבעת רעיונות, מה שמכונה "פשע על הבעת דעה", ברור שיש לתמוך בו ללא הסתייגות.
למרבה המזל, בואלם סנסל זוכה לתמיכה רחבה, אך לא תמיד ללא הסתייגויות. יש האומרים שעל ידי נקיטת עמדות "פרובוקטיביות", הוא הביא את זה על עצמו, במידה מסוימת. הם אמרו את אותו הדבר, ועם אותם טיעונים, על סלמאן רושדי ועל "שארלי הבדו". אחרים אומרים שהוא קצת מפוקפק, שהוא אולי ימני ואפילו חבר של אנשים בימין הקיצוני. הם השתמשו בעבר באותם טיעונים כשדיברו על סולז'ניצין. הם אמרו את זה לאחרונה על אלכסיי נבלני. גם נבלני גינה את הדיקטטורה בארצו. הוא חזר אליה, נעצר בשדה התעופה, נכלא ונרצח בכלא. אני מקווה שגורלו של בואלם סנסל לא יהיה טרגי כל כך. אבל יש להתייחס לנושא ברצינות. להתייחס ברצינות גמורה, וללא הסתייגויות.
להגן על גופו של הסופר הכלוא / ארי דה לוקה
מי שכותב ספרים הוא בדרך כלל אדם פרטי מאוד, אך גם דמות ציבורית מוזרה. מייחסים לו מבט עז יותר על העולם, המסוגל לתאר אותו בדיוק הרב ביותר. טבע עבודתו הופך אותו לאדם בודד, אך הוא גם ניצב כזקיף במוצב, הראשון לזהות אך גם הראשון להיות מזוהה. גם אם יגור בפרבר מרוחק, הוא עומד בקו הראשון והבלתי נראה.
אדם זה, עם הדף והקול שלו, אינו מסתתר או מתחמק. הוא הופך למטרה קלה עבור הרשויות שאינן סובלות דעות מנוגדות. אדם זה, בואלם סנסל, כלוא באלג'יריה משום שהתביעה אינה מבחינה בין האדם עצמו להצהרותיו. הם מאמינים שהם יכולים לכלוא את ההצהרות עם מחברם. התוצאה היא הפוכה: ההצהרות מוגברות.
בשל כך אינני כאן כדי להגן על דבריו של בואלם סנסל, משום שהם חופשיים ורושפים אף יותר. אני כאן כדי להגן על גופו של הסופר הכלוא בעקבות שימוש בשפה שאינה מוצאת חן בעיני הרשויות. אני דואג לרגע שבו הוא מתעורר בתאו, רגע המאשר את היותו מצוי בכלוב, בתום לילה שבו גופו היה חופשי בשנתו. פוקח עיניים, מחפש את המשקפיים שהונחו בנעליים, המקום הבטוח ביותר עבורם, נועל את רגליו לתוכן, בידיעה שהן לא יכולות לקחת אותו לשום מקום.
כי הרגליים הן החלק הכלוא ביותר בגוף.
מתחיל את היום בניסיון לזכור חלום בלילה שעבר, כדי להאריך את רגעי החופש הללו. יש לי רק את קולי כדי לפתוח את המנעולים הרבים המונעים ממנו לצאת דרך הדלת הראשית. יש לי רק את קולי כדי לדפוק על הדלת הזו ולחכות שם שהסופר הכלוא, בואלם סנסל, יצעד שוב בקו ישר, ללא חצר או חומות סביבו.
דעת הקהל מתיישרת עם הגרסאות הרשמיות של הרשויות באופן מסודר וממושמע. אדם חורג מהשורה, לבדו, אף אחד אחר לא מצטרף אליו. הוא עשה זאת למען עצמו, כדי לחרוג מתמימות דעים. הוא סופר. הוא לא כומר של כתיבה, הוא לא נביא. הוא סופר, המציאות לימדה אותו מהו דף הזקוק לדיוק הגדול ביותר. הוא חורג מהשורה מתוך כבוד לאוצר המילים וכמתנגד לאלו שיש להם את הכוח לזייף את המציאות. הוא נחשף בשטח ההפקר בינו לבין הרשויות של ארצו. שטח ההפקר הופך לארצו.
לא זכור לי שפגשתי את בואלם סנסל, אבל איני סומך על זיכרוני. אני פוגש בו היום, כשאני חושב על הכלא, מקום שבו האזרח סנסל מוצא את עצמו מול המדינה. שם, מילותיו מוערכות גם כמסוכנות. הרצון העיוור לצנזר אותן מחזק את אוצר המילים של הסופר.
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.25
