מדוע קארר הוא אחד הסופרים החשובים של זמננו? מה מעניק לכתיבה הפשוטה והנקייה מהצטעצעות שלו, כרוניקה נעדרת ספרותיות, כריזמה? תחושה שלפניך התרחשות משמעותית, כתיבה שהיא אירוע, חידוש ימיו של ז'אנר הרומן?
קארר השכיל להציב את עצמו ואת כתיבתו בלב צומת סואן שבו חוצות זו את זו ונפגשות ארבע אוטוסטרדות מרכזיות שמעסיקות את תרבות זמננו. הראשונה היא המגמה של התרבות ליצירה תיעודית, "אמיתית", מגמה שנוכחת מתוכניות ה"ריאליטי" ועד להתרחבות משדרי החדשות (איני מתייחס רק לישראל), המספקים חוויה דומה בחלקה למה שסיפקה בעבר היצירה הבדיונית (כפי שחזה כבר פיליפ רות, במאמר מפורסם בתחילת שנות ה-60, על האקטואליה שמתעלה בעלילות שהיא ממציאה על כותבי הרומנים). האוטוסטרדה השנייה קשורה לדיון ב"נרקיסיזם" בתרבות זמננו, "נרקיסיזם" הפושה בכל, כביכול או לא כביכול, ועל הצורך והניסיון להיחלץ ממלתעות "האני" לעבר הזולת. הנתיב המהיר השלישי עוסק בנושא בוער ולא מספיק מנותח ומדובר בתרבות זמננו: תרבות הסלבריטאים והתשוקה הנואשת של אנשים לפרסום לנוכח חיי היומיום האנונימיים, האפורים כביכול. ובהרחבה: עיסוק במתח בין הציבורי לפרטי (כי סלבריטאי הוא אדם שהפך את חייו הפרטיים לציבוריים). ולבסוף, הנתיב המהיר הרביעי, עוסק במעמדה של הספרות עצמה; מול המדיה, האקטואליה והתרבות הסלבריטאית.
"חיים אחרים משלי", שראה אור במקור ב-2009, ממחיש היטב את המרכזיות הזו שהשכיל קארר לשוות ליצירתו.
החמישית הראשונה של הספר עוסקת באסון הצונאמי בדרום מזרח אסיה בסוף 2004. קארר התארח אז עם בת זוגו, בנה שלה ובנו שלו (מקשרים קודמים), באי סרי לנקה. הם, באופן מקרי למדי, לא נפגעו, אבל סביבם ראו אנשים שאיבדו את בני משפחותיהם. בהמשך הישיר של הספר, שמתרחש ב-2005, מספר קארר על מותה מסרטן של אחותה של אשתו, שופטת צעירה בשנות השלושים שלה, אשר השאירה אחריה בעל ושלוש בנות. מהמוות הזה עובר קארר לתאר את חייו של שופט-עמית של אחותה של בת זוגו. השופט והשופטת הזה היו חברים אמיצים, מסתבר, שנכותם והרקע הרפואי שלהם (לשניהם היה סרטן גם בעבר) תרמו להידוק הקשר החברי ביניהם. אבל הם, מסתבר גם, עמדו בחזית חרישית של מגמה שיפוטית נועזת ושנויה במחלוקת, שבאה להגן ככל שניתן במסגרת החוק על אזרחים בעלי חוב למול חברות אשראי ותאגידים גדולים. אחרי התיאור הנרחב למדי אך הבהיר של המהפכה המשפטית של השניים, מרחיב קארר את היריעה לעבר תיאור חייו והתמודדויותיו של בעלה של האחות שנפטרה.
אז, אשאל שוב, מה הופך בליל דוקומנטרי כזה, שנראה כמעט אקראי או דוֹמינוֹאי (שכמו בדומינו, צלע דומה מובילה להמשך סלילת כביש "העלילה"), ליצירה שכובד משקלה הרוחני מוחש לקורא, בצד קריאותה הבלתי מצויה?
קארר בסרי לנקה מתוודע לזוג צרפתים המבלים באי עם בתם הקטנה, ז'ולייט, ועם אביה של האישה, דלפין שמה. והנה, ילדתם מתה בצונאמי הנורא. "אני מקשיב לדלפין, מסתכל בה: בלונדינית, מלאת חן, ילדית. אביה אומר שהיא דומה לוונסה פָּרָדי, או בעצם — וההבדל חשוב — שוונסה פרדי דומה לה. זה נכון, אבל גם אם ראיתי את ז'ולייט רק פעם אחת, ורק לחצי שעה, אני מוצא שדלפין דומה יותר מכל לבתה. אני מנסה לדמיין את החיים האלה, כה שלוים, כה רחוקים מחיי". הבאתי את הציטוט הזה כי הוא מרכז כמה מה"אוטוסטרדות" שקארר מיקם את צומת הרומן שלו בליבן. הרומן עוסק במציאות, בחיים כהווייתם. והוא לא מתמקד בסלבריטאים (הזמרת והשחקנית פרדי), אלא באנשים רגילים שאולי צריך לדמות את הסלבריטאים אליהם, אם כבר. בנוסף, ברומן מנסה קארר לצאת מה"אני" שלו — הוא יודע עד כמה הוא מרוכז בעצמו: "הרגשתי מבריק, חשוב, והצטערתי כמובן על אותה גיסה-למחצה שחלתה בסרטן, אי-שם בביתה שבחור הנידח ההוא, אבל זה היה רחוק" — לעבר הזולת; כך נטען הרומן בדחיפות לוואי מוסרית, בתהיות משכנעות וחיוניות של המחבר על יכולתו לאהוב ועל היחס למוות. בהמשך, במעבר מתיאור של אסון טבע שהפך לאירוע מדיה כלל עולמי לעבר תיאור של אסון פרטי, מותה של האחות השופטת, ממחיש קארר את המתח בין הסלבריטאות לקיום הרגיל בקנה מידה גדול: הצונאמי הוא אסון סלבריטאי, הסרטן אנונימי. אבל שניהם ראויים לטיפול שווה. הסופר גואל את הסיפור הפרטי והופך אותו לציבורי לא במובן המציצני ולא במתקתקות, אלא מתוך השוואה עקרונית של הערך האנושי. וקארר גם משתמש בכוחה של הספרות כשהוא נכנס לדקויות בתיאור עבודת השיפוט של צמד השופטים. בכך הוא ממחיש את ההבדל בין הטיפול האופייני של המדיה לזה של הספרות הרצינית. בציינו, למשל, שהמקרה התקשורתי המפורסם על בני זוג שנקלעו לחובות וניסו להתאבד ולהרוג את חמשת ילדיהם הוא "אמנם סיפור מעורר רחמים", אבל "לא באמת מייצג". וכך, לאורך הספר, ממחיש קארר את כוחה של הספרות בציינו כמה פעמים שהמציאות, אותה הוא מתאר, אינה "סצנה מסרט פשע", או סצנה שבסרט הייתה מוסרטת "לצלילי מוזיקה דרמטית".
כך שהספרות של קארר עוסקת באמיתי בכמה מובנים שונים.
"חיים אחרים משלי", עמנואל קארר, מצרפתית: ניר רצ'קובסקי, הוצאה לאור: בבל, 304 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.11.25
