בחודש מרץ 1989 סערו הרוחות במדורי המדע בעיתונות הפופולרית. כותרות מפוצצות ציטטו פיזיקאים שהכריזו על הצלחתם ליצור לראשונה בהיסטוריה היתוך גרעיני קר, שיוכל לספק שפע של אנרגיה זולה ונקייה. התהליך המוכר של היתוך גרעיני מתרחש בליבת השמש, תחת לחץ עצום ובטמפרטורה בלתי נתפסת של מיליוני מעלות צלזיוס. אך הכימאים מרטין פליישמן (Flesichmann) וסטנלי פונס (Pons) טענו כי ניסוייהם העלו שהדבר אפשרי בהחלט גם כאן, על פני כדור הארץ, בטמפרטורות רגילות לגמרי.
כמו בלון שהתמלא אוויר חם, כך סיפור התגלית המרעישה צנח ארצה בחזרה בקול ענות חלושה. חיש מהר התברר שהממצא הזה נולד מצירוף של ניסוי בלתי ניתן לשחזור, שנעשה בתנאים בעייתיים, פרשנות מופרזת של הממצאים וביטחון עצמי חסר בסיס. וכך קרה שגם היום אין לנו אנרגיה זולה, זמינה ובטוחה, והחיפוש אחרי מנגנון פיזיקלי אמיתי שיאפשר היתוך גרעיני בטמפרטורת החדר עדיין נמשך.
כך, כמו במקרים רבים נוספים, נראית הונאה עצמית במדע – תגלית שאין מאחוריה בהכרח כוונת זדון, אך התוצאה היא הולכת שולל של הקהילה המדעית. אולם לא כל הונאה מדעית נעשית בתום לב. אדרבה: בימים שבהם אינטרסים כלכליים, יוקרה אישית ותאוות פרסום מתערבבים בלי הרף עם המחקר הבסיסי, מתרחשות באופן בלתי נמנע גם תופעות מכוערות של זיוף מכוון, שמזהם את העיתונות המדעית.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
בני האדם שינו את המקור
האם חיידקי המעי גורמים לטרשת נפוצה?
מה ההבדל בין עבר לעתיד?
תופעה רחבת היקף
המדע הוא אמנם כלי שמטרתו לחשוף את האמת, אבל המדענים עצמם הם בסך הכול בני אדם, וגם ביניהם יש נוכלים, שרלטנים וסתם חלטוריסטים. מנגנוני הסינון ובדיקת העובדות, שנועדו למנוע ניצול לרעה של במות הפרסום המדעיות, לא תמיד מצליחים לעצור פרסום מאמרים כוזבים, מוטים ואפילו מזויפים.
כשהזיוף או ההטיה נחשפים בדיעבד, כתבי עת מדעיים שמכבדים את עצמם נוהגים למשוך (retract) את המאמר הפגום ולבטל את פרסומו. סיכום נתונים משנת 2023 שפורסם בעיתון הגרדיאן הבריטי מראה שמדובר בתופעה רחבת היקף, שרק גדלה והולכת.
4 צפייה בגלריה
הארוקו אובוקטה במעבדה. אחד המקרים המוכרים יותר של זיוף מאמר
(צילום: The Asahi Shimbun, GettyImages)
מתברר שבשנה הזאת לבדה הוסרו אחרי הפרסום קרוב לעשרת אלפים מאמרים ברחבי העולם עקב זיופים ובעיות נוספות. זהו מספר אדיר, וגידול עצום לעומת השנה שקדמה לה, שבה הוסרו כ-4,000 מאמרים – מספר גדול בפני עצמו. ככל שהולכים אחורה בזמן, המספרים קטנים יותר. בהנחה שהמגמה הזאת תימשך, אפשר לצפות שמספר המאמרים המוחזרים שנראה כשיפורסמו נתוני 2024 יהיה מדאיג אף יותר.
הסיבות לזיופים רבות. המוקד הגדול ביותר של התופעה כיום הוא כנראה סין, שם נוצרו מעין בתי חרושת למאמרים, כמענה לשיטת קידום קשוחה שדורשת ממדענים ומרופאים לפרסם מאמרים על בסיס קבוע כדי להתפרנס. כמות המאמרים המחקריים שיוצאים משם עולה בהרבה על היקף המאמרים האיכותיים והאמיתיים שאפילו מעצמת מדע מתקדמת כמו סין יכולה לנפק.
הנזק רב אף יותר, מכיוון שהתופעה הולכת ומתפשטת למדינות נוספות, כגון סעודיה, פקיסטן ורוסיה. ומעבר לכך, המאמרים הללו מזהמים את המדע, פשוטו כמשמעו. חישבו על כך – אנו יודעים בוודאות על עשרת אלפים מאמרים שגויים במקרה הטוב ומסולפים במקרה הרע שהופצו לקהל החוקרים העולמי. כמה מאמרים כוזבים אחרים לא נתפסו וממשיכים לסלף את הידע המדעי שלנו?
התופעה כבר החלה להניע מהלכי תגובה מרחיקי לכת. בית ההוצאה לאור הגדול והוותיק ויילי (Wiley), שמפרסם מאות כתבי עת מדעיים בכל רחבי העולם, הוריד את השאלטר על חברת בת בשם הינדאווי (Hindawi), שהוציאה לאור עד לאחרונה כ-250 כתבי עת. העילה לסגירה היתה מאמרים מזויפים רבים שזוהו בשנים האחרונות בפרסומים של הינדאווי, שנוסדה במקור בקהיר ונרכשה בידי ויילי בעשור הקודם. למעשה, מאמר מערכת של כתב העת Nature חשף לאחרונה כי חלק ניכר מעשרת אלפים הפרסומים המזויפים שנחשפו ב-2023 ראו אור בכתבי עת מדעיים של הינדאווי.
כשל מערכתי
כאן עולה התהייה איך זה שמאמרים שגויים או מזויפים מצליחים להתפרסם מלכתחילה. הרי כל כתב עת מדעי נדרש להפעיל מנגנוני סינון ובקרה, ובראשם שיטת “ביקורת העמיתים”, שבמסגרתה מומחים בתחום שבו המאמר עוסק בוחנים ומבקרים אותו לפני שהוא מתקבל לפרסום. המנגנונים הללו נוצרו בדיוק כדי למנוע מפרסומים לא ראויים להופיע בבמות מדעיות.
“עורכים לא ממלאים את תפקידם כיאות, ומדענים שעושים ביקורת עמיתים לא מבצעים את המוטל עליהם. זאת בעוד חלקם מקבלים עבור מלאכתם תשלומים גבוהים מאוד”, אמרה המדענית אליסון אבנל (Avenell) מאוניברסיטת אברדין שבסקוטלנד. עמיתה, המדען הבריטי מרקוס מונייפו (Munafo) מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה הפנה את הזרקור למנגנון שמחזק את המגמה ומשמר אותה. “אם יותר ויותר חוקרים זוכים לתמריצים עזים לפרסם רק לשם הפרסום, ובאותה שעה יותר ויותר כתבי עת מרוויחים כסף מפרסום המאמרים הללו – הרי לפנינו סערה מושלמת. וזה מה שאנחנו חווים כעת”, אמר.
ראיות מחשידות
למאמרים מזויפים רבים יש סימני היכר ברורים שמקלים עלינו לזהות אותם. אחד הבולטים שבהם הוא חוסר התאמה לבמה שבה הוא מופיע – למשל מאמר על מרקסיזם שהתפרסם בכתב עת המוקדש לשיטות מתמטיות ברפואה. גם סגנון הכתיבה ובחירת מילים משונה עשויים להעיד על עריכה רשלנית והיעדר ביקורת מקצועית. שום מאמר מדעי מוקפד לא יקרא למחלת פרקינסון “מכאוב פרקינסון” (Parkinson’s ailment), כפי שנכתב באחד המאמרים שנמשכו בחזרה, ואילו במאמר אחר קראו לסרטן השד “סיכון קדמת הגוף” (bosom peril).
יש שיטענו שמדובר בבעיה פנימית של המדענים, אבל העובדה שחלק ניכר מהזיופים הוא בתחומי הרפואה כבר עלולה לפגוע בחיי אדם. “אם אני כמדען רוצה לבדוק את כל המאמרים על תרופה מסוימת שיכולה לטפל במחלות סרטניות או בשבץ מוחי, קשה לי מאוד לסנן את המאמרים המפוברקים”, מסביר החוקר מלקולם מקלאוד (McLeod) מאוניברסיטת אדינבורו. “הידע המדעי מזוהם בחומר בדיוני חומר מומצא. אנחנו ניצבים בפני משבר”. יתר על כן, מאחר שהשיטה המדעית מעודדת הסתמכות על מחקרים קודמים, המידע ממאמרים כוזבים מופץ ומתפשט במהירות.
ועוד לא דיברנו על הנזק לתדמית המדע, שגם כך סובל מתדמית אליטיסטית ומהתקפות חוזרות ונשנות מצד מכחישי מדע ומעודדי בורות למיניהם. במהלך מגפת הקורונה, לדוגמה, צצו מחקרים מפוברקים שטענו כי התרופה נוגדת הטפילים איברמקטין (ivermectin) מרפאת את הנדבקים בנגיף מחולל המחלה, Covid-19. אף על פי שתוך זמן קצר המחקרים הללו הופרכו ונמצא כי הם משוללי כל יסוד, מתנגדי החיסונים עטו על תרופת הפלא הכוזבת כמוצאי שלל רב.
“אנשים בונים קריירות על הגב של גלים קטלניים כאלה של מדע מזויף”, מסכמת פרופ’ דורותי בישופ (Bishop) מאוניברסיטת אוקספורד. “הם עלולים עוד להגיע לעמדות של מנהלי מכוני מחקר, או להשתלב בכתבי עת מובילים כעורכים וכמבקרי עמיתים. השחיתות מכרסמת בתוך המערכת”.
למרות הדאגה, לפחות מהזווית הישראלית הדברים נראים קצת יותר מעודדים. מעמדה של האתיקה המדעית במוסדות המחקר בארץ עדיין גבוה מאוד, וככל הידוע לנו חוקרים מקבלים כאן קידומים בעיקר על סמך הישגיהם האמיתיים, ולא בזכות העמדת פנים. יש לנו עדיין במה להתגאות.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
