זיהום אוויר הוא גורם הסיכון הסביבתי המשמעותי ביותר. הוא גורם לתמותה ולתחלואה בשלל מחלות, החל במחלות נשימה וריאה, עבור במחלות לב ודם ועד למחלות סרטן. גם בישראל זיהום האוויר הורג ובגדול. דוח חדש וראשון מסוגו בישראל, שפרסמו אתמול (יום ה') משרדי הבריאות והגנת הסביבה, קובע שזיהום האוויר בישראל גובה את חייהם של כ-5,500 אנשים בשנה, כלומר כ-11% מהפטירות.
הדוח בחן תמותה משלושה מזהמים מרכזיים: חלקיקים נשימים עדינים הקטנים מ-2.5 מיקרון (PM2.5), חנקן דו-חמצני ואוזון, וכצפוי התמותה העיקרית היא מחשיפה לחלקיקים נשימים עדינים - כ-85% מהפטירות. אלו אמנם נושאים על גבם מזהמים נוספים, אך המספרים עדיין בחסר, כיוון שהם לא מגלמים את ההשפעה של כלל מזהמי האוויר, למשל של חומרים אורגאניים נדיפים וחלקם מסרטנים, ואת ההשפעות הסינרגטיות בין מזהמים.
הדוח מציג גם השוואה למדינות האיחוד האירופי, ומציין כי מקרי התמותה המוקדמת למאה אלף תושבים בישראל נמוכים "ביחס למדינות אחרות באירופה בהן ריכוז החלקיקים הממוצע נמצא בטווח דומה, דוגמת סלובקיה, יוון ואיטליה". ההסבר לכך, לפי הדוח הוא שבישראל האוכלוסייה צעירה יותר. אולם זו לא ההשוואה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים לשאול למה זיהום האוויר אצלנו גבוהה ממרבית מדינות אירופה המערבית, למשל גרמניה, צרפת וספרד, דבר שמוביל לפחות מקרי תמותה באותן המדינות למרות השיעור הגבוה יחסית של אוכלוסייה פגיעה מעל לגיל 65.
כאמור, התוצאות בדוח מציגות פילוח לפי גיל, ומצביעות על תמותה גבוהה יותר בגיל מבוגר יותר, בשל חשיפה מתמשכת ומחלות רקע. הן מציגות גם פילוח מגדרי, כאשר בגילאים הצעירים גברים נפגעים יותר, ובגילים מעל 65 יש יותר מיתות לנשים כי הן יותר מאריכות חיים. אבל הדוח לא מתייחס לפילוח גאוגרפי ולפערים בין ובתוך ערים בשל מרחק ממקורות זיהום תחבורתיים ו/או תעשייתיים. על פי נתוני מערך הניטור הארצי, הממוצע השנתי של חלקיקים נשימים עדינים במקומות שונים בישראל בשנת 2023 משתנה משמעותית.
כך, לדוגמה, בתחנה בשכונת חפציבה בחדרה הסמוכה לתחנת הכוח אורות רבין הערך עומד על 20.4 מ"ג למטר מעוקב ואילו בתחנה ברחוב לוינסקי בתל אביב, בסמוך לתחנה המרכזית, 21.2 מ"ג למטר מעוקב. לעומת זאת 17.8 מ"ג למטר מעוקב בתחנה בצפון החדש בתל אביב, בעוד שהערך בתחנות בנאות הכיכר ובמכללת תל חי עומד על 15.6 ו-15.1 מ"ג למטר מעוקב, בהתאמה. המשמעות היא שאם ערך הבסיס (ערך הסף לסיכון) הוא 5 מ"ג למטר מעוקב, ותוספת הסיכון לכל 10 מ"ג למטר מעוקב עולה ב-8%, הסיכון לתמותה באזור חדרה ובדרום תל אביב גבוה יותר מצפון תל אביב או מצפון הארץ.
הערכים ששימשו כבסיס לחישובים בדוח, ערכים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, מוגדרים בחוק אוויר נקי כערכי יעד - ערכים שחריגה מהם מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם, בבריאותם או באיכות חייהם של בני אדם. אבל הערכים המשמשים בפועל לפיקוח ולאכיפה על איכות האוויר בישראל הם ערכי סביבה - ערכים שחריגה מהם מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר.
ערכים אלו אומנם מאזנים בין רצוי למצוי, כלומר בין שמירה על הבריאות לצרכי הציבור, אחרי הכל כולנו צורכים חשמל ונוסעים בכלי רכב, אבל בפער הגדול ביניהם מסתתרת התחלואה והתמותה. במקרה של חלקיקים נשימים עדינים ערך הסביבה השנתי הממוצע עומד על 25 מ"ג למטר מעוקב, כלומר 20 מ"ג יותר מהערך היעד שגם מוגדר כערך סף הסיכון על פי ארגון הבריאות העולמי.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןעכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם הנתונים בדוח? התשובה היא שחייבים להפחית את זיהום האוויר בישראל. כדי לעשות זאת הכרחי לפעול בכמה מישורים. הראשון, הפחתה במקור, על ידי צמצום השימוש בדלקים מאובנים בתחנות הכוח – בראש ובראשונה הפסקת השימוש בפחם, מהלך שכבר מזמן היה צריך להתבצע, אך גם מעבר מגז מחצבים לאנרגיה סולארית. גם במגזר התחבורה יש חשיבות למעבר לתחבורה ציבורית וחשמלית, שפולטת פחות מזהמים בגובה הרחוב.
אמצעי נוסף להפחתה במקור הוא החמרה של ערכי הסביבה ושל ערכי הפליטה הניתנים למפעלים תעשייתיים שונים. זיהום הרקע החלקיקי בישראל גבוה, ולכן חייבים עוד יותר להפחית את הזיהום שנוסף מפעילות אנושית. יש למגר את שרפות הפסולת, שהפכו מכת מדינה, וגם את השימוש בקמיני עץ ביתיים - כ-6% מבתי האב בארץ מפעילים קמינים והם גורמים לכ-10% מסך פליטות החלקיקים בישראל בשנה. ובמקביל לכל אלו חייבים פיקוח ואכיפה תכופים והדוקים יותר, על פליטות מכלי רכב, על פליטות מעסקים קטנים ועל פליטות מהתעשייה הכבדה. למעשה צריך להכין וליישם תוכנית לאומית להפחתת זיהום האוויר בישראל, ויפה שעה אחת קודם.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
