ביום חמישי האחרון, 18 בספטמבר, הוענק לראשונה בפעם ה-35 פרס איג נובל הנכסף, בטקס מרשים באוניברסיטת בוסטון. בין הזוכים המאושרים(?) אפשר למצוא חוקרים שבדקו אם אכילת פלסטיק יכולה לעזור לירידה במשקל, שצבעו פסי זברה על פרות, ושמצאו את הדרך להכנת רוטב פסטה מושלם.
פרסי איג נובל 2025
(צילום: רויטרס)
הפרס הסאטירי מוענק כל שנה מ-1991, ביוזמת מגזין המדע ההומוריסטי Annals of Improbable Research. הוא ניתן לחוקרים שתוצאות מחקריהם או המצאותיהם "גורמות לאנשים לצחוק ואז לחשוב". הדמיון בין פרס נובל לאיג נובל אינו מקרי, אך מומלץ לא להתבלבל ביניהם: שם הפרס ההיתולי משלב בתוכו את השם נובל, אך לקוח גם מהמילה האנגלית ignoble, שפירושה מביש או בזוי.
את פרסי איג נובל מעניקים חתני וכלות פרס נובל אמיתי, בטקס שכולו מתנהל ברוח שטות. השנה העניקו את הפרסים חתן פרס נובל לרפואה לשנת 2022 סוונטה פבו, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2023 מונגי בוונדי, חתן פרס נובל לרפואה לשנת 2019 ויליאם קיילין, וחתני וכלת פרס על שם נובל לכלכלה רוברט מרטון, אריק מסקין ואסתר דופלו. גם השנה, כמו ב-33 מתוך 34 השנים הקודמות שבהן נערך הטקס, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1990 ג’רום פרידמן לא העניק אף פרס – ומנחי הטקס הקפידו לציין זאת.
(פספסתם? לצפייה בטקס המלא)
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מחלות ללא גבולות: ימי עידוד התחסנות נגד חצבת
קן עם תאריך תפוגה
האם כדור הארץ מתחמם מהר יותר מבעבר?
הפרסים מוענקים בעשרה תחומים שונים, שמתעדכנים משנה לשנה, וחלקם חופפים את תחומי פרס נובל, אחיו הגדול והרציני של הפרס ההיתולי. לעתים החפיפה גדולה מהצפוי. בשנת 2000 זכה אנדריי גיים באיג נובל לפיזיקה על הרחפה מגנטית של צפרדעים, עשר שנים לאחר מכן הוא זכה בנובל בפיזיקה על פיתוח הגרפן.
כמיטב המסורת נפתח טקס הענקת הפרסים בהשלכת מטוסי נייר על הבמה, ובנאום פתיחה של חוקר מכובד, שתוכנו תמיד זהה וכולל שתי מילים (או ארבע בתרגום לעברית): “ברוכים הבאים, ברוכים הבאים!”. השנה כלל הטקס גם מחווה לטום לרר, הסאטריקן והמתמטיקאי האמריקני שנפטר לפני כמה שבועות בגיל 97, וסייע עם טקסי איג נובל הראשונים.
נושא הטקס השנה היה “עיכול” ולכן הזוכים קיבלו פרס המורכב ממודל של קיבה, שכל צד שלה נראה כמו פני אדם. בצד אחד הפנים שמחות, ובשני זועפות. בשנים קודמות קיבלו הזוכים גם פרס כספי נאה, סכום עצום של עשרה טריליון דולר… זימבבואי ישן וחסר ערך. אך השנה, בגלל אינפלציה, הזוכים קיבלו מגבונים לחים. חתנים וכלות הפרס שחרגו מ-60 השניות שהוקצבו לנאום הזכייה שלהם נקטעו בעבר על ידי “מיס סוויטי-פו”, ילדה בת שמונה שצועקת לעברם: ” בבקשה תפסיקו, משעמם לי”. השנה היא לא יכלה להגיע, ולכן החליף אותה שר הטקס של פרסי איג נובל, גארי דרייפוס, בסינר ורוד.
תחת השפעת אלכוהול
איג נובל לשלום ניתן לארבעה חוקרים מהולנד, מבריטניה ומגרמניה, שגילו ששתיית אלכוהול משפרת לפעמים את היכולת לדבר שפה זרה. השנה הסבירו המנחים, נסיעות למרחקים ארוכים נעשו… מורכבות יותר, ולכן חלק מהזוכים לא הגיעו לארצות ברית, אלא שלחו נאום זכייה שהוקרא על ידי זוכי פרס נובל שהעניקו את פרסי איג נובל. את נאום הזכייה של ארבעת החוקרים הקריאו סוונטה פבו ורוברט מרטון.
עוד כתבות בתיבת נעם – מחשבות ביולוגיות:
שר הבריאות של ארצות הברית הדיח את המומחים המייעצים ל-CDC בנושאי חיסונים
טיפת חלב – עכבישים יונקים וחלב תיקנים
לראשונה: טיפול בתינוק בעריכה גנית מותאמת אישית
“כמו רעיונות מדעיים גדולים רבים, הרעיון למחקר הזה עלה בכנס בינלאומי, בערב, בבר”, כתבו הזוכים. “זה התחיל מעמיתים שדיברו בשפות שונות ושאמרו בצחוק: ‘אני נשבע שאני מדבר הולנדית טוב יותר אחרי כוס יין'”. במקום להתעלם מכך החוקרים החליטו לבדוק אם הטענה נכונה. הם גייסו למחקר 50 סטודנטים גרמנים לפסיכולוגיה שרגילים לשתות אלכוהול, ושלומדים באוניברסיטת מאסטריכט בהולנד, ולכן למדו לאחרונה הולנדית. המתנדבים חולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצה בת מזל אחת זכתה לשתות משקה אלכוהולי, וודקה עם ביטר למון, וקבוצה שנייה קיבלה רק מים. כרבע שעה לאחר ששתו נשלחו הסטודנטים לשיחה בת שתי דקות עם אדם ששפת אימו היא הולנדית. הנחקרים התבקשו לדרג את מיומנות השיחה שלהם. במקביל דוברי הולנדית, שהקשיבו להקלטת השיחה בלי לדעת אם הדובר שתה אלכוהול או לא, דירגו גם הם את מיומנות הדוברים.
התברר שמתנדבים ששתו כמות קטנה של אלכוהול דורגו כבעלי יכולת הגייה טובה יותר בהולנדית, אם כי הוא לא שיפר יכולות אחרות שקשורות לשפה – למשל את אוצר המילים או תקינות הדקדוק. תוצאות המחקר דומות למחקר קטן מ-1972קובץ מסוג PDF, שהראה שמעט אלכוהול משפר את יכולתם של אמריקנים לבטא מילים לא מוכרות בשפה התאית. “עם זאת, אנחנו לא ממליצים על אלכוהול ככלי ללמידת שפה חדשה“, סיכמו החוקרים בנאומם. “במנות גדולות הוא פוגע באופן חמור בזיכרון, בקשב ובהתנהגות. אותם כישורים שדרושים כדי ללמוד שפה, וכדי לתפקד ביום יום”.
הפרס בתעופה הוענק לחוקרים ממגוון ארצות, וביניהם שני חוקרים ישראלים מאוניברסיטת בן גוריון, ברי פינשאו (Pinshow) וכרמי קורין (Korine), שחקרו ב-2010 איך צריכת אלכוהול משפיעה על עטלפי פירות מצויים (Rousettus aegyptiacus). בטבע אלכוהול נפוץ בפירות שהחלו לתסוס ולכן נצרך על ידי חיות רבות. לעתים האלכוהול גורם לחיות להשתכר, מצב בו הן פגיעות יותר לטורפים ומועדות לתאונות. אולי בגלל זה עטלפי הפירות בישראל, בניגוד למקביליהם האמריקנים, נמנעים מפירות עשירים באלכוהול.
9 צפייה בגלריה
הענקת פרס איג נובל לתעופה, על מחקר שבדק האם צריכת אלכוהול עלולה לפגוע ביכולתם של עטלפים לעוף
(צילום: Robert F. Bukaty/AP)
כדי לבדוק אם זו סיבת ההתנזרות השקו החוקרים עטלפי פירות מצויים בתמיסת אלכוהול ובדקו את התעופה שלהם, כמו גם את הקריאות המשמשות אותם באיכון הד (אקולוקציה) כדי למצוא את דרכם. העטלפים המבוסמים עפו לאט יותר, והקריאות שלהם השתנו בהשוואה לקריאות הרגילות, באופן דומה לדיבור המשובש של אנשים שיכורים. אם כך, מתברר שבניגוד לעטלפי פירות באמריקה, העטלפים הישראלים לא מתמודדים היטב עם אלכוהול, וצריכתו אכן עלולה להעמידם בסכנה.
המטבח האיטלקי
פרס איג נובל ברפואת ילדים הוענק לחוקר וחוקרת מארצות הברית שהראו בשנת 1991 שהחלב של אימהות שאוכלות שום מריח כמו שום, ושתינוקות אוהבים את זה. “באותה תקופה המליצו לאימהות מניקות לאכול ארוחות תפלות, מחשש שהתינוק ידחה את החלב”, אמרו החוקרים בנאומם, שנקטע על ידי מיס סוויטי-פו. “להפך. תינוקות התענגו על טעם וריח השום, ומאכלים אחרים, שהאם אכלה”.
החוקרים בחרו בשום מאחר שהיה ידוע שאכילת שום משפיעה על הטעם והארומה של חלב פרות, וכן על הניחוחות שעולים מגוף האדם. במחקר השתתפו שמונה אימהות מניקות, שנמנעו מלאכול שום, בצל, אספרגוס, ומאכלים ריחניים אחרים שמכילים תרכובת גופרית, ושנטלו גלולות שום או גלולות דמה (פלצבו). החלב של האמהות שנטלו את גלולות השום הריח בהתאם, כפי שזיהתה קבוצה של מרחרחים אנושיים. שיא הריח היה שעתיים לאחר נטילת הגלולות. התינוקות של אמהות שבלעו גלולות שום נצמדו לשד זמן ממושך יותר, וינקו יותר מאשר אלו של אמהות שנטלו פלצבו.
מחקרי המשך מצאו שטעמים וריחות שילדים נחשפים להם ברחם ובחלב מעצבים את ההעדפות שלהם בשארית חייהם.
חתני הפרס בתזונה הם ארבעה חוקרים מניגריה, מטוגו, מאיטליה ומצרפת, שהבחינו בלטאה גונבת פיצה מתייר באתר נופש על שפת הים בטוגו שבמערב אפריקה, והחליטו לבדוק איזו פיצה הלטאות העירוניות מעדיפות. הלטאות המדוברות הן חרדונים אדומי ראש (Agama agama), שלרוב אוכלים חרקים, אבל החיים לצד האדם לימדו אותם לאכול גם דברים אחרים. החוקרים הציעו לתשעה חרדונים לבחור בין פיצה ארבע גבינות או פיצה ארבע העונות, שהם הניחו במרחק של כ-10 מטרים זו מזו ומהעצים שעליהם שהו הלטאות. תוך גג 15 דקות החרדונים מצאו את הפיצות, אכלו משולשי פיצה, ואפילו נלחמו עליהם. הם בחרו תמיד רק פיצה ארבע גבינות, אולי בעקבות אותות כימיים שהיא פולטת, או כי היא קלה להם יותר לעיכול.
“כמובן, כמו כל איטלקי טוב, ידעתי שאי אפשר לעמוד בפני פיצה ארבע גבינות”, כתב אחד החוקרים, לוקה לואיזלי (Luiselli), בנאום הזכייה שהקריאה אסתר דופלו. “[אנחנו] רצינו לענות על השאלה המדעית עתיקת היומין: מה קורה כשלטאה מגלה גבינה ופחמימות? עתה אנו יודעים שהתשובה היא שהן מתנהגות כמו איטלקים”. לואיזלי הודה בנאומו לחרדונים ולצוות המחקר “שהתמודד עם כוויות שמש, חשק עז לפיצה ושחף עיקש במיוחד”.
איג נובל בפיזיקה הוענק לשמונה חוקרים מאיטליה, מספרד, מגרמניה ומאוסטריה שמצאו דרך מדעית להכין את רוטב הפסטה קאצ’ו א פֶּפֶּה כך שיהיה בעל מרקם מושלם ונטול גושים. מרכיבי המנה פשוטים מאוד: פסטה – לרוב טונרלי או ספגטי, גבינת פקורינו ופלפל שחור, אולם הכנת הרוטב המשיי המושלם מאתגרת. בעת הרכבת הרוטב ממי הפסטה החמים העשירים בעמילן ומהגבינה, הוא בקלות עלול ליצור צברים לא נעימים, ולבסוף להידבק יחדיו לגוש גדול שמזכיר מוצרלה. “אולם יש דרך למנוע זאת”, הסביר בנאומו חוקר מחופש לשף. “הוספת עמילן לרוטב”.
9 צפייה בגלריה
הכנת הרוטב המשיי המושלם מאתגרת. רוטב קאצ'ו א פֶּפֶּה
(צילום: Simone Frau, מתוך המחקר)
החוקרים גילו שאם במקום מי הפסטה משתמשים במים שבהם הומס עמילן תירס או עמילן תפוחי אדמה, אפשר לשמור על ריכוז עמילן אידיאלי של בין שניים לשלושה אחוזים ממשקל הגבינה, ולקבל רוטב אחיד וקרמי. “סבתא איטלקיה אמיתית או שף ביתי מרומא, אף פעם לא יצטרכו מתכון מדעי לקאצ’ו א פפה,” כתבו החוקרים במאמר. לכל מי שאינו אחד מאלה הם סיפקו מתכון, למנה לשני אנשים רעבים:
- 300 גרם פסטה
- מלח
- 200 גרם גבינת פקורינו
- 5 גרם עמילן תירס
- 50 גרם מים ועוד 100 גרם מים
- פלפל שחור גרוס לפי הטעם (עדיף גרוס טרי)
ממיסים 5 גרם עמילן ב-50 גרם מים. מחממים את התמיסה על אש נמוכה עד שהיא הופכת לג’ל צלול.
מעבירים את הג’ל לבלנדר. כדי לקרר את הג’ל ולהקל על הערבוב מוסיפים לו 100 גרם מים ואז את הגבינה.
קולים קלות את הפלפל במחבת, לדקה-שתיים, לפני שמוסיפים אותו לרוטב.
מכינים במים מומלחים קלות את הפסטה לרמת אל-דנטה, ושומרים קצת מהמים בצד לפני שמסננים אותה.
נותנים לפסטה להתקרר כדקה, כדי שהחום לא יפגע ברוטב, ומערבבים אותה עם הרוטב. אם יש צורך אפשר לתקן את סמיכות הרוטב עם מעט ממי הפסטה שנשמרו בצד. הרוטב צריך להיות טיפה נוזלי, כי הוא הופך לסמיך יותר כשהוא מתקרר.
הטעיות
בתחום הכימיה ניתן הפרס לאחים הישראלים רותם ודניאל נפתלוביץ’ (Naftalovich) ולפרנק גרינווי (Greenway), כולם מארצות הברית. השלושה זכו בפרס על הצעתם להוסיף למזון את הפלסטיק פוליטטראפלואורואתילן (PTFE), המוכר בשמו המסחרי טפלון, כדי להגדיל את נפח המזון ותחושת השובע, בלי להגדיל את מספר הקלוריות.
טפלון משמש לציפוי מחבתות וכלי מטבח אחרים כדי למנוע מכמעט כל חומר להידבק אליהם, וכן לציפוי התקנים רפואיים מסוימים. הוא נחשב לבטוח מאחר שאם בולעים אותו, הוא יוצא מהגוף כפי שנכנס אליו, ללא כל שינוי או השפעה. במאמר שזיכה אותם בפרס, מציעים הזוכים לערבב במזון אבקת טפלון כך ש-25 אחוזים מההרכב שלו יהיה טפלון, כדי ליצור מאכלי דיאט, כמו שיש משקאות דיאט. לטענתם הדגימו זאת בעבר אצל חיות מעבדה: חולדות שאכלו מזון דומה במשך 90 יום לא הראו סימני הרעלה וירדו במשקל.
הפרס בביולוגיה הוענק לאחד עשר חוקרים מיפן שבדקו אם ציור פסי זברה על פרות יגן עליהן מזבובים מוצצי דם.
כבר כמה שנים ידוע שהתשובה לשאלה המפורסמת “מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג’מה?” היא “כדי להימנע מעקיצות זבובים”. לפני כמה שנים חוקרים גם הדגימו שאם מלבישים סוסים בתחפושת זברה, זה מקנה להם הגנה מפני זבובים. באותה שנה, 2019, עיטר צוות החוקרים היפני פרות בפסים בשחור ולבן וגילה שמספר הזבובים שנחתו על הפרות המפוספסות בשחור-לבן פחת מאוד, לעומת הפרות האחרות, וכן שתועדו אצלן הרבה פחות תנועות שנועדו לגירוש חרקים.
9 צפייה בגלריה
הענקת פרס איג נובל לביולוגיה על מחקר שבחן האם פרות צבועות בפסים דמויי זברה יכולות להימנע מעקיצת זבובים
(צילום: Robert F. Bukaty/AP)
התקפות החרקים וגם תזוזות גדולות להרחקתם, כגון ניעור הראש או רקיעת הרגליים, פוגעות ברווחת הפרות וכן ברווחי מגדלי הבקר, מאחר שפרות תחת מתקפה אוכלות פחות ומייצרות פחות חלב. צביעתן יכולה להיות דרך זולה ובטוחה להגן עליהן מפני חרקים, ללא צורך בחומרי הדברה מזיקים.
“זה כבוד גדול לקבל את הפרס הזה”, אמר אחד החוקרים, טומוקי קוג’ימה (Kojima), בנאום הזכייה, בעוד עמיתיו תוקפים אותו עם בובות זבובים וזבובים מאוירים. “הפרס נותן לנו מוטיבציה להמשיך לחתור למצוינות”.
9 צפייה בגלריה
הענקת פרס איג נובל לביולוגיה על מחקר שבחן האם פרות צבועות בפסים דמויי זברה יכולות להימנע מעקיצת זבובים
(צילום: Robert F. Bukaty/AP)
התקפות “הזבובים” נמשכו עד שקוג’ימה פשט – לצהלת הקהל – את החליפה שלבש וחשף חולצה עם פסי זברה, שעצרה את המתקפה.
זו השנה התשע עשרה ברציפות שבה חוקרים מיפן זוכים באיג נובל, וביפן מרוצים למדי מכך: טקס הענקת הפרס שודר גם השנה בשידור חי עם תרגום ליפנית.
9 צפייה בגלריה
חתנים וכלות הפרס שחרגו מ-60 השניות שהוקצבו לנאום הזכייה נקטעו בעבר על ידי "מיס סוויטי-פו". השנה החליף אותה שר הטקס של פרסי איג נובל, גארי דרייפוס, בסינר ורוד | צילום מסך מתוך הטקס
איג נובל בפסיכולוגיה ניתן לפסיכולוגים מפולין, אוסטרליה וקנדה שבדקו מה קורה כשאומרים לאנשים שהם מאוד נבונים.
תת-קבוצה מסוימת של נרקיסיסטים, שמכונים נרקיסיסטים גרנדיוזים, מאופיינת, בין היתר, במוחצנות ובהערכה עצמית מופרזת. נרקיסיסטים אלה בטוחים שהם מאוד נבונים, ורגישים מאוד לביקורת על האינטליגנציה שלהם. ההנחה היא שההערכה העצמית המופרזת של הנרקיסיסט לגבי האינטליגנציה שלו נובעת מהנרקיסיזם. זוג החוקרים החליט לבדוק אם התופעה ההפוכה גם קיימת, כלומר שהאמונה שמישהו מאוד נבון תגרום לו לבטא תכונות שמאפיינות נרקיסיסטים.
הצמד גייס 361 אנשים, ערך להם מבחני אינטליגנציה, מבחנים להערכת מידת הנרקיסיסטיות שלהם, וכן בדק עד כמה הם מעריכים את רמת האינטליגנציה של עצמם. האנשים חולקו לשתי קבוצות ללא ידיעתם. לחברי אחת הקבוצות נאמר שהמבחן הראה שיש להם אינטליגנציה גבוהה יותר משל רוב האנשים, ולחברי הקבוצה השנייה נאמר ההפך – ללא קשר לתוצאות האמיתיות של המבחן. באופן אולי לא מפתיע, התברר שאצל אנשים שנאמר להם שהם נבונים יותר, התגברה זמנית התחושה שהם מיוחדים וייחודיים, אחד המאפיינים של נרקיסיזם. לעומת זאת אצל אנשים שנאמר להם שהם פחות נבונים חלה ירידה בתחושה זו.
במהלך נאום הזכייה הזוכים החמיאו לקהל שמימינם שהוא נראה נבון, ונתנו פידבק הפוך לקהל משמאלם. את הנאום הם סיימו בגרסה משלהם ל”מי שטוב לו ושמח”: מי שמיוחד ומוצלח – כף ימחא!
היגיינה אישית
בפרס בספרות זכה הרופא המנוח ויליאם ב’ בין (Bean) מארצות הברית, שתיעד וניתח את קצב צמיחת ציפורניו במשך 35 שנים. בין החל את מלאכת התיעוד בגיל 32, עשר שנים לפני שהוציא לאור את מאמרו הראשון בנושא. תחילה עקב אחרי צמיחת רוב ציפורניו, אך במהרה התמקד רק בציפורן אגודלו השמאלי. הוא המשיך לעקוב בתשומת לב אחר ציפורנו עד הגיעו לגיל 67. במהלך השנים תיעד בין את ממצאיו במאמרים רבים, שנכתבו כולם בשפה מליצית וכללו התייחסות לנושאים כמו אסטרולוגיה בימי הביניים ומובי דיק – דבר שעשוי להסביר מדוע זכה הרופא דווקא באיג נובל בספרות, ולא ברפואה. התגלית העיקרית שלו הייתה שקצב צמיחת הציפורניים האט מעט בשילהי מחקרו.
בנט בין, בנו של ויליאם, קיבל את הפרס בשם אביו. בנאומו ציין בין “שאחד היתרונות של ביצוע מחקר ארוך טווח על עצמך, הוא שאתה אף פעם לא מאבד נחקרים. כל עוד אתה חי יש לך מתנדב”. הוא גם ציין שזה אומנם כבוד לקבל את הפרס, אך נראה שוועדת הפרס המתינה זמן רב מדי, כי אביו מת ולכן לא יכול היה לקבל אותו בעצמו.
שני חוקרים מהודו, ויקאש קומר (Kumar) וסרתק מיטל (Mittal), זכו בפרס איג נובל בעיצוב (תכן) הנדסי, על ניתוח שעשו – מנוקדת מבט של עיצוב הנדסי – על השפעת נעליים מסריחות על חוויית השימוש במעמד נעליים.
הריח שעולה ממעמד נעליים, אותו רהיט שעומד בכניסה לבית ומאכסן את הנעליים שאינן בשימוש, יכול לגרום לסבל גדול. אם הנעליים מסריחות אף בישום לא יכול להסוות זאת, ולפעמים קוקטייל הריחות שנוצר אם מנסים לבשם אותן גרוע אף יותר מהסירחון המקורי. כדי לנסות להתגבר על הבעיה השתמשו החוקרים במנורה על-סגולה (UVC) בתוך מתקן נעליים שהכינו, שהוא קופסת קרטון סגורה כדי להגן על העיניים מהקרינה. הם בדקו את המתקן שלהם על הנעליים המצחינות של כמה אתלטים, וגילו כי חשיפה של 3-2 דקות מספיקה כדי להשמיד את החיידקים שגורמים לריח הרע, ולהעלים אותו. עם זאת, שימוש ממושך יותר שרף את הנעליים והפיץ ריח רע אחר – של גומי שרוף.
זוג החוקרים לא יכל להגיע לארצות הברית, אך בכל זאת שלח מתנה לכל אחד מזוכי וזוכות פרס נובל שהשתתפו בטקס איג נובל – נעל ריחנית.
כבכל שנה הטקס נחתם עם הנאום המסורתי בין שתי המילים “להתראות, להתראות!”. וכמו בכל שנה מנחה הטקס מרק אברמס (Abrahams) סיים אותו במילים: “אם לא זכיתם בפרס איג נובל השנה – ובמיוחד אם כן – אני מאחל לכם הצלחה גדולה יותר בשנה הבאה”.
