היסטוריה בנגב: אתמול (שבת) בשעה 9:00 בבוקר עשו אנשי רשות הטבע והגנים בעבדת שבהר הנגב צעד אחד נוסף להחזיר תהילה בת 1,500 שנה. אז הנגב היה מרכז עולמי לייצור יין, כאשר היסטוריונים כתבו ביראה על הכרמים במדבר. בספטמבר 2023 חנכו את כרם המורשת בעבדת, המבוססת על זרעים עתיקים בני יותר מ-1,000 שנה.
הבציר הראשון בעבדת
(צילום: הרצל יוסף)
חוקרי אוניברסיטת חיפה, שחקרו את הקריסה של האימפריה הביזנטית, מצאו לפני כמה שנים חרצני ענבים במערה חתומה באתר הארכיאולוגי עבדת. הם החליטו להחיות את יין הנגב העתיק, שנחשב בזמנו לטוב בעולם, לאחר שהצליחו לזהות את המאפיינים הגנטיים של הגפנים העתיקים.
את הבציר של כרם הענבים מזן דבוקי עשו אנשי הרשות ידנית. ד"ר ליאור שווימר, ממונה מורשת במחוז דרום, בצר את אשכולות הענבים יחד עם עובדי האתר הלאומי עבדת. "הביזנטים בנגב היו מעצמה", הסביר ד"ר שויימר, שמשמש גם ארכיאולוג המחוז.
"הם ייצרו יין גם בשפלה ובמישור החוף. בנגב זה הרבה יותר חריג, כי עד אז לא ייצרו בנגב שום דבר חוץ מעיזים או נחושת. ופה הם הצליחו לייצר יין בצורה מאסיבית, בכמות של מיליוני ליטרים, ולייצא את היינות לאירופה. יש הרבה תיאוריות איך היין אז היה. הכינו אותו בשיטות אחרות, בלי גופרית. ייתכן שהיום היינו מגדירים את היין כלא טעים. אנחנו לא באמת יודעים. היום מייצרים יין בכל מיני שיטות של ריסוק קר, גם בכלי חרס, וגם לזה נגיע. בשלב הבא ננסה לשחזר את טכניקת הייצור באמצעות הכלים של אז", הוא סיפר.
ד"ר שווימר הוסיף בהתרגשות: "בצרנו בשיטות העתיקות, כאשר לא כולם היו בשלים. זה סממן של זנים עתיקים, שמגיעים להבשלה בזמנים אחרים. היינו צריכים לטעום כמעט כל אשכול, לראות אם משאירים אותו על השיח או בוצרים". בסך הכול בצרו בעבדת כ-20 ק"ג ענבים, שיספיקו ל-12 בקבוקים לערך.
אם אתם משתוקקים לשריין לעצמכם בקבוק, תיאלצו לחכות. כעת מדובר בסך הכול בניסוי. יחד עם זן הדבוקי יש את זן הבאר והסריקי, המשתרעים על פני שבע טרסות. "זו לא כמות גדולה של ענבים, אלא רק כמה עשרות קילו שייתנו לנו מושג על התהליך. עוד שבועיים-שלושה נוכל לבצור את הבאר והסריקי", אמר ד"ר שווימר.
את היין ייצר גידי טלמור, תושב מושב לכיש, איש היי-טק שמדי שנה מכין יין ביתי. הוא מכין רק כמה מאות בקבוקי יין, לאחר שהוא רוכש ענבים מחקלאים מהנגב או מזכרת בתיה.
"הדרך שבה אני מכין יין משתלבת עם הסיפור מאחורי הכרם", מסביר טלמור. "אני עושה יין ביתי ללא שום התערבות חיצונית. היום, כשמכינים יין, יש המון תוספות, החל בתהליך הסינון והצללה ועד הוספת הגופרית והשמרים. בעת העתיקה לא שמו יינות בחביות, אלא בכדי חרס. לא היה עץ בתהליך, שמשנה את הטעם של הענב. אני לא מתחכם ונותן לענבים ולטבע לעשות את שלהם. ונקווה לטוב".
מענבים בדרך ליין
את החוקרים, שהפכו בעצם לחקלאים, מלווים אנשי יקב פינטו בירוחם. אמנם הם רצו מאוד להיות חלק מהניסוי הראשוני, אבל למרבה הצער הכרם עדיין עורלה. רק בשנה הבאה הם יצטרפו לתהליך הייצור. את הבציר מזני הענבים באר וסריקי יחלקו ליקבים בהר הנגב. "בשנה הבאה הכרם יהיה כשר וניתן יהיה לייצר יין ולהיכנס לניסוי יותר עמוק", מבטיח ד"ר שווימר.
בינתיים, ברשות הטבע והגנים אספו ייחורים מעצי תאנה ששרדו בבוסתנים עתיקים ברחבי הנגב, מנחל עקרב והר חמרן. אליהם הצטרפו ייחורים של זיתים עתיקים מהר בוקר ונחל זיתן, שאותם ישתלו בעוד כמה חודשים. תוסיפו גם עצי רימון עתיקים, וקיבלתם את בוסתן ארבעת המינים.
ד"ר שווימר מעריך שיצליחו לייצר כ-100 בקבוקים מהניסוי, ובשנה הבאה יצליחו אפילו להגיע לכ-800 בקבוקים. "אני נורא מתרגש. כבר שנתיים שאנחנו סביב זה, ומדובר בזן ענבים שלא גידלו אותו פה מזה מאות שנים. הכול זה בפעם הראשונה. הכרם הזה הוא כמו תינוק. עד שיהיה לנו בקבוק יין ביד זה עדיין נראה כמו חלום רחוק. אבל זה הולך ומתקרב. בסוף בסוף, אנחנו חולמים שיהיה לנו קנקן חרס עם יין ביזנטי עתיק, נושכל לשתות ולומר: וואלה, טעים".
