"יש לו רגישות מדהימה לאנשים. גם פתיחות וגם קבלה. הרגשתי כמו מלך ליד אוהד, כי הוא היה אדם מדהים ותמיד היה כיף להיות איתו", אמר חוקר העקרבים יורם צביק על חברו, אוהד יהלומי ז"ל, איש רשות הטבע והגנים שנחטף מביתו בניר עוז ב-7 באוקטובר ונרצח לאחר מכן בעזה. “הוא פרגן לאחרים, התלהב ממה שהם עושים, תמך בהם ונרתם לעזור”.
"תמיד אומרים דברים טובים על אנשים שנלקחו מאיתנו, אבל הוא באמת היה יוצא דופן. איש טבע ואיש שדה מעולה, אחראי, מתעניין, מסור", אמר ד”ר אסף צוער, כיום מנהל אגף הסביבה בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים. בעבר היה צוער אקולוג מחוז הדרום של הרשות, כשאוהד יהלומי התחיל לעבוד שם ב-2004 כפקח במדבר יהודה. “הוא היה פקח מצוין, והתמודד בהצלחה עם אתגרים רבים. האמנתי שיהיה מנהל מחוז”, הוסיף צוער.
12 צפייה בגלריה
איש משפחה שטייל כל הזמן והיה מוקף בחברים. אוהד יהלומי עם בת זוגו בת-שבע והילדים איתן ויעל בטיול בשווייץ
( צילום: באדיבות המשפחה)
שובב ומצחיק
אוהד נולד באילת באפריל 1974, פחות משנתיים אחרי אחותו הבכורה אפרת. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה למושב שדות בחבל ימית שבסיני, וכשגרו שם נולדה האחות הצעירה במשפחה, איילה. ב-1982, לאחר פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, הקימו ההורים משק חקלאי במושב דקל שבחבל שלום, סמוך למשולש הגבולות של ישראל, מצרים ורצועת עזה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
פרס נובל ברפואה 2025: סבילות חיסונית היקפית
הזרועות הרב-שימושיות של התמנון
לטוס בכוח המחשבה
"אוהד היה שובב גדול כילד, ומאוד מאוד מצחיק. מאוד קליל", סיפרה אחותו הבכורה אפרת אבסקר לאתר מכון דוידסון. "כל אירוע, גם אם היה פחות נעים, הוא ידע להפוך למשהו מצחיק. שנינו היינו די שובבים וצחקנו הרבה יחד. הוא היה ילד פורץ גבולות, לא ילד של מסגרות".
"אוהד עזר במשק כשהיה צריך, אבל רוב הזמן העדיף לנהוג בטרקטור, או לטייל על הטרקטורון שלו. הוא כל הזמן טייל", סיפרה האם אסתר. "הוא לא בלט בלימודים, אבל לא דאגתי כי היה ילד חכם, וגם המורות שלו ראו את זה". והאחות אפרת הוסיפה, "הוא היה ילד מחונן. קראו להורים שלי מבית הספר להגיד להם שיש פה בזבוז".
מגיל צעיר מאוד הוא ידע לראות מצוקות של אחרים ולעזור להם. "כשהיינו באים למסיבות בגן הילדים, הוא תמיד היה לוקח את הילד שקשה לו, או שאף אחד לא רצה להיות איתו ומאמץ אותו אליו, מצחיק אותו", סיפרה האם לאתר מכון דוידסון.
אוהד היה גם שחקן כדורגל מצטיין, ועבר ללמוד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" כדי לממש את שאיפותיו בתחום, ולשחק בקבוצת הנוער של צפרירים חולון. עם זאת, הוא נהנה גם מהעבודה החקלאית בבית הספר, ומהחיבור לטבע דרכה.
חברו לחדר היה לירן שטראובר, לימים שוערה של מכבי תל אביב ונבחרת ישראל. "תמיד אזכור את הימים שלנו בפנימייה במקווה ישראל שבה חלקנו אני ואתה חדר, אתה אוהד הפועל תל אביב ואני אוהד מכבי תל אביב, ולא סתם זה היה החדר הכי מפואר, מטופח ונקי. זה היה החדר שכל הפנימיסטים בשכבה שלנו במגמת הכדורגל אהבו להיות בו. תמיד קיבלת את כולם בחיוך הגדול שלך וטוב ליבך", כתב שטראובר בהספד לחברו. "איך היינו מעתיקים אחד מהשני במבחנים, איך היינו מתאמנים שעות ביחד כדי להיות טובים יותר, הכדורגל הפסיד יופי של בלם כי פרשת בסוף. לא אשכח לעולם מי לימד אותי לנהוג על טרקטור בגיל 16 כל פעם שהייתי בא להתארח אצלך בגוש קטיף והיינו נוסעים שעות בשטחים על גבול עזה ומפרקים קילו תפוזים על הדרך מהפרדסים. יהיה זכרך ברוך".
חזק ונחוש
בחודש מרץ 1993 התגייס יהלומי לצה”ל, ליחידת מגלן. "הוא היה כל כך חזק פיזית, ועם כל כך הרבה מוטיבציה, שבסדרת הקבלה ליחידה מפקד הפלוגה התעקש לקחת אותו, אף על פי שמבחינת הציונים היו מועמדים טובים ממנו. הוא הבין שיש בו איכויות שאי אפשר למדוד בציונים יבשים", סיפר חברו לצוות דרור לוי לאתר מכון דוידסון. "הוא התעקש להיות המא"גיסט, זה שסוחב את המקלע הכבד, למרות שהיה רזה ולא גדול פיזית כמו אלה שבדרך כלל צוותו למא"ג, אבל הוא היה חזק מאוד. הוא היה מאוד נחוש, והדרך שלו להתמודד עם קשיים הייתה להיכנס בהם: אם הדלת הייתה סגורה הוא היה נכנס מהחלון, ואם לא אז מהגג, או מתחת לאדמה, או פשוט בא עם שופל – אין אצלו דבר כזה לוותר".
12 צפייה בגלריה
הדרך שלו להתמודד עם קשיים הייתה להיכנס בהם. יהלומי שני מימין עם המא"ג, במסע העלייה ליחידה. ראשון מימין: דרור לוי
( צילום: באדיבות דרור לוי)
אוהד לא היה רק חייל מצוין, אלא גם חבר טוב. "לא רק שהיה אפשר לסמוך עליו שיעיר אותך לשמירה, לפעמים הוא לא היה מעיר אותך אלא ממשיך לשמור במקומך", אמר לוי. "אהבת אדם הייתה אחד הערכים שהוא חי לאורם, עם אהבה לטבע ואהבה למדינה, וכך הוא התנהל. אם היית חבר שלו הוא היה נותן לך את התחושה שאתה האדם הכי חשוב בעולם".
ככל שהתקדם בהכשרה הצבאית התבלטו גם האיכויות של יהלומי בתחומים אחרים, כמו ההיכרות עם הטבע. "בסדרות המתקדמות ביחידה, שבהן היה צורך בהיכרות טובה עם השטח ועם הטבע, הרבה פעמים הוא מונה להיות אחראי עליהן ולהעביר אותן", סיפר לוי. "אחרי הצבא המשכנו לטייל יחד, והוא היה לוקח אותנו לטיולים בארץ, וגם נסענו איתו לירדן ולצרפת. בטיולים רגליים הוא היה אחראי על הניווט, וגם סוחב את המשקלים הכבדים". בשירות המילואים נקרא יהלומי לא פעם להעביר הדרכות שטח ליחידות צבא, בהן יחידות מיוחדות.
הלוחש לגמלים
אחרי השחרור מצה”ל בחר אוהד יהלומי בטיול לא שגרתי, ונסע עם חברים לעבוד בספינות דיג באלסקה ולטייל שם. לאחר שובו החל לעבוד כמדריך בבית ספר שדה בשדה בוקר. בהמשך התחיל ללמוד גיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, אבל אחרי שנתיים עזב את הלימודים כדי להקים עם חברו נבו נגלר את חוות הגמלים "כמלה", לייצור אקולוגי של חלב נאקות. את החווה הם הקימו במושב עין הבשור, שם עברה אמו להתגורר בשנות התשעים.
"הרעיון להקים את החווה נולד לאחר שקרובת משפחה של אוהד חלתה בסרטן, הוא היה מביא לה מהבדואים חלב נאקות, שהקל עליה", סיפרה בת-שבע כהן-יהלומי, בת זוגו של אוהד, לאתר מכון דוידסון. "נבו והוא החליטו להקים בעצמם חוות נאקות ולחלוב אותן. כך, בשטח ריק, הם הקימו חווה כזו. גם כשהחווה כבר פעלה מסחרית הם המשיכו לתרום הרבה חלב למי שנזקק לו מסיבות רפואיות".
שני השותפים הגיעו למיומנות מרשימה בגידול הנאקות וחליבתן, עד כדי כך שהוזמנו ללמד את העבודה באיחוד האמירויות. "הוזמנו לאמירות ראס אל-חימה לייעץ ליורש העצר בהקמת עדר לחליבת נאקות. מתוך חמישה צוותי יועצים מארבע מדינות, בניגוד לכל הסיכויים הוא בחר בנו", סיפר נגלר. "רק לאחר מכן גילינו שלמעשה התמודדנו על התואר. זה היה אמור להיות פרויקט ממושך, אבל הופסק בסופו של דבר אחרי ארבעה ביקורים שלנו שם".
12 צפייה בגלריה
לימדו את האמירתים לחלוב נאקות. אוהד יהלומי (משמאל) ונבו נגלר בחוות הגמלים באמירות ראס אל-חימה
(צילום: באדיבות נבו נגלר)
יפתח מגן, כיום מנהל מרחב הנגב הצפוני ברשות הטבע והגנים, היה אז פקח צעיר, והחווה הייתה בשטח שבפיקוחו. הוא הכיר את אוהד, המבוגר ממנו בשנתיים, מילדותם המשותפת במושב דקל, ואת נבו משירותם הצבאי המשותף. "הייתי בא לבקר אותם בחווה, לראות איך העבודה מתקדמת ולשתות איתם קפה", סיפר מגן לאתר מכון דוידסון. "באחד הביקורים מצאתי אותו בשטח, אוסף אבנים לבניית מכון החליבה. אמרתי לו שהתפנה תפקיד של פקח במדבר יהודה ברשות הטבע והגנים, ושזה תפור עליו. הוא התלבט כמה ימים ובסוף הלך על זה".
איזון נדיר
"הפיקוח במדבר יהודה הוא מהקשים בארץ. יש באזור גם פלסטינים, גם בדואים, גם מטיילים וגם פעילות של הצבא, וכל זה בשטח קשה מבחינת עבירות, עם ערכי טבע ייחודיים. זה אתגר רציני לפקח אזורי, והוא עשה את זה מצוין", אמר אסף צוער מרשות הטבע והגנים לאתר מכון דוידסון. "הוא היה צריך לשמור שגמלים לא ייכנסו לשמורות טבע, ולהתמודד גם עם רועים. מצד שני הוא היה עושה חוגי טבע לילדים הפלסטינים והבדואים, ומלמד אותם על טבע וסביבה".
"היה לו חשוב להתחבר לאוכלוסייה הפלסטינית שם, מתוך ידיעה שהם גרים שם ומשפיעים על השטח בשמורה. הוא רצה להתחבר אליהם ולרכוש את אמונם", הוסיף מגן. "הוא פיתח קשר מיוחד עם פלסטיני די מבוגר, שהיה חולה פסוריאזיס. כל פעם שעבר אצלו, אוהד היה מביא לו דלי של מים מים המלח, לטיפול במחלת העור. הפלסטיני, שלא היה מעולם בים המלח ולא היה יכול להגיע לשם, דיבר בהערצה על ‘עוואד’, כמו שהם קראו לו. זו דוגמה לאנושיות שלו".
"כשהוא היה פקח צעיר במדבר יהודה הוא ראה את הילדים מסתובבים שם בשטח, ואמר שחייבים לעשות עם זה משהו", סיפרה האם אסתר. "הוא קיבל את אישור ההורים, התחיל לדבר איתם, והקים מסגרת של מעין חוג טבע. הם היו מחכים בכליון עיניים לטנדר הירוק של עוואד".
"כפקח, כשהיה תופס מישהו פוגע בשמורה, הוא נהג להסתפק בפעם הראשונה באזהרה בלבד, וגם בפעם השנייה. מסביר ומזהיר. רק בפעם השלישית היה רושם דו”ח", אמר חברו מהצבא דרור לוי.
"החוכמה אצלו הייתה היכולת למצוא את הפרופורציות, ולאזן בין הצרכים של הטבע לאלה של החקלאי, בין האדם לבין הסביבה", הוסיף משה לוי, חקלאי מאזור ערד שהתיידד עם הפקח יהלומי. "למשל כשעורבים הזיקו לגידולי השקדים שלנו, אוהד עזר לנו להציב מלכודות במקום לפזר רעל במטעים, ואפילו היה מביא לנו שאריות אוכל מבסיסי צבא בשביל העורבים בכלובים. אוהד היה איש פתוח ונבון. אוהב אדם, אוהב טבע ומבין טבע, שגם ידע להסתדר עם הבדואים בסביבה. אני לומד מכל אדם, אבל החוכמה שלו למצוא את האיזון הייתה מופלאה בעיני".
"אוהד אהב מאוד את העבודה שלו, בעיקר כפקח. הוא אהב מאוד את ההסתובבות בשטח, פחות את האכיפה, אבל גם את זה הוא ידע לעשות בצורה מסבירה ונכונה. הוא היה קשוח כשצריך, וידע לעשות את המעבר בין חד וברור ליותר רגיש", אמרה בת זוגו.
"הוא היה אומר, 'המטומטמים האלה לא מבינים שהם משלמים לי כסף על זה. הייתי עושה את זה גם בחינם'", הוסיף לוי.
השקיע בכול
במסגרת עבודתו ברשות הטבע והגנים פגש יהלומי מדי פעם את בת-שבע כהן, שאותה הכיר מלימודי הגיאולוגיה ("למדתי שנה מעליו") ושהדריכה טיולים רבים בדרום. הפעם נוצר קליק. "התחלנו להיות בקשר, ועברתי להתגורר איתו בערד", אמרה כהן-יהלומי. ב-2011 נולד בנם איתן, וכשהיה בן שנה עברו השניים להתגורר בקיבוץ ניר עוז, שם נולדה בתם יעל ב-2013. בסוף 2022 הצטרפה תינוקת נוספת למשפחה.
אוהד קיבל תפקיד של פקח תשתיות ברשות כדי שיוכל לעבוד קרוב יותר למקום מגוריו. ב-2019 התמנה למנהל מרחב דרום של הסיירת הירוקה – יחידת האכיפה של רשות הטבע והגנים. "המעבר היה קשה בשבילו, כי זו הייתה יותר אכיפה ופחות שמירת טבע מאשר עבודה של פקח. אבל הוא הלך לשם מתוך אידיאולוגיה כי הבין ששם הוא יכול לעשות משהו משמעותי", סיפרה בת זוגו. "כמו כל תפקיד שעשה הוא השקיע בזה, ירד לפרטים, עבד קשה מאוד ומהר מאוד שינה דברים לטובה".
כדי להתקדם ברשות חזר יהלומי לספסל הלימודים, הפעם באוניברסיטת חיפה. הוא השלים לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה והמשיך לתואר שני, שאותו סיים בהצטיינות.
12 צפייה בגלריה
עבד קשה ושינה לטובה. הטיול של דיירי הכפר השיקומי "עדי נגב" למצדה שיהלומי ארגן
( צילום: עדי נגב – נחלת ערן )
בתקופת עבודתו כפקח תשתיות החל יהלומי להתנדב בכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן", שנקרא אז "עלה נגב" - מרכז טיפולי וסיעודי לאנשים עם מוגבלויות ונכויות קשות, ליד אופקים. "הוא ארגן יום חווייתי בכפר, הביא נחשים שהם יוכלו לגעת בהם, ונגררים שאיפשרו להסיע אותם על אופניים", סיפרה בת-שבע. "בהזדמנות אחרת הוא ביקש להוציא טיול שלהם למצדה. זאת הייתה הפקה גדולה ומורכבת, אבל הוא הצליח להרים אותה".
איש העקרבים
אוהד יהלומי הכיר ואהב בעלי חיים רבים, אבל יותר מכול שבו את לבו דווקא העקרבים. "השיגעון הזה החל אצלו בתקופת עבודתו בבית ספר שדה", סיפרה בת-שבע. "הוא רצה לגרום לאנשים לאהוב דווקא את היצור שכולם מתעבים ופוחדים ממנו".
יהלומי נהג לחפש עקרבים בכל מקום, וגם הדריך סיורים לחיפוש עקרבים ולזיהוי שלהם. "הוא לא פחד מהם, ונהג לתת להם לטייל לו על היד", הוסיפה בת-שבע. "הוא גם בחר להיעקץ כמה פעמים כדי לפתח חסינות. מדי פעם היה מביא הביתה עקרבים בטרריום, והיינו צופים בהם ומקווים לראות נקבה משריצה. בקיבוץ כל מי שמצא עקרב בבית היה שולח לאוהד את התמונה שלו לזיהוי".
בעבודתו כפקח במדבר יהודה שילב יהלומי בין תחביבו לעיסוקו המקצועי, ויזם מחקר שנועדו לבחון אם שינויים שמחולל האדם בסביבה משפיעים על אוכלוסיית העקרבים. שינוי כזה יכול להצביע על תהליכים אקולוגיים נוספים. "עקרבים הם ביו-אינדיקטור מצוין, כי הם במרכז מארג המזון, גם טורפים וגם נטרפים, והניידות שלהם נמוכה מאוד. אם פוגעים בשטח המחיה שלהם חולפות שנים עד שהאוכלוסייה מתבססת בו מחדש. בנוסף, די קל למצוא אותם", הסביר יורם צביק, שכיום חוקר עקרבים במסגרת לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת חיפה.
במחקרו השווה יהלומי בין אוכלוסיית העקרבים בשמורת הר-עמשא לאלה שחיים ביער סמוך של הקרן הקיימת לישראל. "הוא מצא שביער יש הרבה פחות עקרבים, ורצה לאפשר לפקחים לבחון הבדלים כאלה באזורים נוספים", הוסיף צביק. "מה שהיה חסר לו זה אמצעי זיהוי פשוט, שיקל על הפקחים לזהות את מין העקרב שהם מוצאים".
ב-2011 חבר יהלומי לצביק, שעבד אז בעמותה שעסקה בצפרות ואקולוגיה בירוחם, והשניים החלו לעבוד על מגדיר פשוט לעקרבי ארץ ישראל. "אוהד רצה במקור ליצור מין כרטיסיית זיהוי שתאפשר לפקחים לזהות את המין במהירות, ורתם לזה את אסף צוער מרשות הטבע והגנים. כשהתחלנו לעבוד על זה ראינו שיש הרבה חומר, והצענו לאסף פרויקט גדול יותר – ספרון שיהיה מגדיר של מיני העקרבים בארץ, עם צילומים שלהם, מפות של אזורי התפוצה וטבלה להשוואה קלה בין מינים קרובים".
12 צפייה בגלריה
חסר לו אמצעי זיהוי פשוט שיקל על הפקחים. יהלומי (מימין) בוחן עקרבים שתפס עם יורם צביק (משמאל) במהלך העבודה על המגדיר
(צילום: באדיבות יורם צביק)
העבודה על המגדיר התארכה הרבה מעבר לצפוי, ולצוות הצטרפה גם פרופ’ אפרת גביש-רגב מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "ב-2013 כבר היה לנו בסיס, אבל מסיבות אלה ואחרות העבודה התעכבה, בין השאר כי אף אחד מאיתנו לא עבד בזה במשרה מלאה. אפילו חיכינו שוועדת השמות של האקדמיה ללשון תאשר את שמות העקרבים בעברית, תהליך שהיינו שותפים לו", אמר צביק. "בסופו של דבר המדריך ראה אור ב-2018 והודפס בכאלפיים עותקים, שאזלו בינתיים מהשוק. הוא כולל פרטים מלאים על 18 מכ-25 מיני העקרבים בארץ. אוהד רצה לתרגם את המדריך לערבית, והתכוון להשיג לכך תקציב, אבל לא הספיק. בינתיים ההכנסות של הרשות ממכירת המגדיר הוקצו לסקר עקרבים שנועד לבחון את ההשפעות של כרייה על השטח, כמו שאוהד התכוון".
"הוא היה כל כך מאושר כשהמגדיר יצא לאור, היה כל כך גאה בפרויקט הזה. הוא הביא לפרויקט את הידע ברמת השטח, ואני שמחה מאוד בשבילו שהוא השאיר אחריו את הדבר הזה", אמרה בת-שבע.
12 צפייה בגלריה
היה גאה בפרויקט הזה ומאושר כשהוא יצא לאור. מדריך העקרבים שאת חיבורו הוביל אוהד יהלומי
(צילום: איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
בתקופת חוסר הוודאות לגבי גורלו, כשמשפחות החטופים הזמינו סיכות בעיצוב שמאפיין את יקיריהם, החלו חבריו ומשפחתו לענוד סיכה בצורת עקרב. "העקרבים היו מאוד מזוהים איתו, אבל באותה מידה היה אפשר גם לעשות סיכה בצורת גמל", הוסיפה בת-שבע. "הוא היה מומחה לגמלים, בעבודה היו מכנים אותו ‘הלוחש לגמלים’. כשהיה צריך לפנות עדר גמלים משמורה או משטח אש, הוא לא חשש לגשת אליהם ולהוביל אותם משם".
הכיר כל שעל
למרות עיסוקיו הרבים, אוהד יהלומי מצא זמן גם לתחביבים. "היה לו טקס ספורט מדי יום, שהוא לא היה מוותר עליו: רץ, שוחה, רוכב על אופניים, עושה תרגילי כושר", סיפרה בת-שבע.
"הוא היה חזק מאוד, והיו לו כוחות של מכונה", הוסיף יפתח מגן. "גם בעבודה הוא היה רודף ברגל לאורך קילומטרים אחרי חמורים וגמלים".
"בשנים האחרונות צלל יהלומי גם לתחום הבישול. הוא למד מאמא שלו להכין קובה ועלי גפן, והיה מכין כמויות גדולות באופן קבוע", אמרה בת-שבע.
"כשהיינו צעירים הוא דאג להאכיל אותנו באוכל שאמא שלו בישלה. בשנים האחרונות בכל פעם שהיינו נפגשים היה מביא את האוכל שהוא בישל. אבל הקינוח שלו היה תמיד לחם או פיתה עם שוקולד ‘השחר’. זאת הייתה האהבה הכי גדולה שלו באוכל", הוסיף מגן.
התחביב הגדול ביותר של אוהד היו הטיולים בשטח. "הוא גרר אותנו להרבה טיולים. אהב מאוד מרחבים וטבע והכיר כל שעל במדבר, גם במקומות לא מסומנים ולא מטוילים. הוא הכיר היטב את הנגב ואת מדבר יהודה, אבל גם את ירדן וסיני, שגם בהם הוא הרבה לטייל", אמרה בת זוגו.
"בכל פעם שהגענו לארץ הייתה לנו רוטינה קבועה: טיול אחים עם אוהד ועם המשפחות", סיפרה אחותו אפרת, שמתגוררת בארצות הברית. "היינו עושים טיולי טבע, סיורי עקרבים, עם לינה בקמפינג או באכסנייה. טיולים עם המשפחה ועם המשפחה המורחבת. גם בטיולים הוא היה דואג לכולם. שיהיה מספיק אוכל, שיהיה להם חם בשק השינה, שכולם ירגישו טוב. הוא סחב על הגב מים בשביל כולם. היינו פעם בטיול עם המשפחה המורחבת, ואישה מבוגרת שסבלה מפחד גבהים התקשתה לרדת בסולם גבוה. אוהד פשוט עטף וחיבק אותה עם הגוף שלו, וירד איתה בסולם בסבלנות אינסופית, עד שהצליחה".
12 צפייה בגלריה
אהב מאוד מרחבים וטבע והכיר כל שעל במשבר. אוהד ובת-שבע עם הילדים איתן ויעל בטיול בהרי אילת
(צילום: באדיבות המשפחה )
יהלומי טייל לא רק עם המשפחה. הוא התאהב גם בירדן, והדריך את חבריו מהצבא וגם חברים מרשות הטבע והגנים בטיולים שם. "גם שם הוא רכש חברים. אחד מהם היה נהג מונית", סיפר יפתח מגן. "היינו עושים טיול של כמה ימים בשטח, לא יודעים איך נחזור בסוף המסלול למעבר הגבול, ואוהד היה מבטיח שיהיה בסדר. בסוף המסלול חיכה לנו חברו הנהג עם אוכל ומים, והסיע אותנו".
אוהד טייל גם בצרפת, עם החברים מהצבא. "תכננו טיול נוסף בספטמבר 2023, אבל דחינו אותו בגלל פרויקט בעבודה של אחד החבר’ה", סיפר דרור לוי.
רגישות מופלאה
סימן ההיכר העיקרי של אוהד יהלומי היה העזרה לזולת. "הוא היה טוב מאוד בקשרים עם אנשים. תמיד היה מוקף בהמון חברים, וכל אחד מהם הרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. כולם ידעו שתמיד אפשר להיעזר בו לכל דבר, והייתה לו סבלנות להקשיב לאנשים", סיפרה בת-שבע. "גם בעניינים שהיו קשורים לחיות תמיד היו קוראים לו, למשל נחש שצריך ללכוד או פרחון שנפל מהקן".
"הוא ידע לראות מצוקה של אחרים, ולעזור. כסטודנט היה משאיר לנזקקים מצרכים ליד הבית, נותן בסתר המון", אמרה אימו. "כשהיה מסתובב בדרכים, היה מסיע נשים שסחבו סלים גדולים, כדי לעזור להן לחסוך את דמי הנסיעה באוטובוס".
"הוא תמיד היה שם בשבילי, וגם בשביל אחרים", הוסיפה אחותו אפרת. "הוא היה האדם שהיית פונה אליו כשהיית צריך עזרה במשהו, ותמיד היה אפשר למצוא אצלו אוזן קשבת ועצה".
"בכל פעם לפני שנסעתי לחו”ל הוא היה מזמין אותי אליו הביתה, פותח את הארון ונותן לי ציוד טיולים, או בגדי חורף", אמר מגן.
"הוא תמיד פרגן לאנשים, התלהב ותמך. למשל כשפנה אליו סטודנט ממכון ויצמן שרצה לבדוק את המבנה הכימי של צבתות העקרבים, למחקר בתחום החומרים, הוא נרתם לאסוף בשבילו עקרבים למחקר", סיפר יורם צביק. "במקרה אחר הוא קלט בלי שאמרתי כלום שהייתי במצוקה כספית, והלווה לי כסף".
"בזכות העבודה עם אוהד חזרתי למחקר אקדמי, עשיתי תואר שני, ועכשיו אני עובד על דוקטורט בחקר עקרבים", הוסיף צביק. "מבחינתי האישית הוא שינה לי את החיים, אבל אני חושב שלעבודה שלו הייתה השפעה רחבה הרבה יותר, על כל חקר העקרבים בארץ, גם אם הוא לא תכנן את זה".
אבא מדהים
"הוא היה אבא מושלם, מאוד מעורב, מאוד מחנך, שמסביר למה הוא אוסר דברים מסוימים וידע לפתור בעיות ולא לטאטא אותן", סיפרה אימו. "הוא גם היה דוד נערץ על הילדים", הוסיפה אחותו אפרת. "הוא הצחיק אותם, לימד אותם דברים, לקח אותם לטיולים. כשהבת שלנו הייתה בת 18 היא עשתה קעקוע של עקרב מאחורי האוזן, כדי שאוהד יהיה תמיד חלק מהחיים שלה".
"הוא לימד את הבן שלנו לרכוב על אופניים", סיפר בעלה מרק אבסקר. "איתי הילד לא הסכים ללמוד, ואוהד בא לביתנו כשגרנו במודיעין, ולימד אותו תוך כמה דקות".
12 צפייה בגלריה
המשפחה הייתה כל עולמו. אוהד מדווש בשבילי ניר עוז עם הבת יעל, ועם איתן והכלבה פולי בעגלה
(צילום: באדיבות המשפחה )
"אוהד היה אבא מדהים. הוא היה כל כך כרוך אחרי הילדים, והם היו כרוכים אחריו", אמרה בת-שבע. "הוא עבד קשה מאוד, שעות ארוכות, אבל כשהוא היה איתם תמיד היה מצחיק ופעיל. הוא היה איש משפחה יציב מאוד. המשפחה הייתה כל עולמו. הוא היה עושה הכול למעננו, וגם עשה את זה ב-7 באוקטובר".
נלחם על המשפחה
ב-7 באוקטובר 2023 היה אוהד יהלומי עם משפחתו בביתם בניר עוז. "כשהתחילו האזעקות שוחחתי איתו בטלפון והוא אמר שהם בממ”ד ושכולם בסדר", אמרה אימו אסתר. "כשניסיתי להתקשר שוב אחר כך, הוא לא ענה, וכשחלפה שעה ועוד שעה הבנו שמשהו לא בסדר".
המשפחה התבצרה בממ”ד, אך מכיוון שהדלת לא נסגרה היטב, אוהד יצא לנעול אותה מבחוץ ונלחם במחבלים באקדחו האישי. "בעבר היה לו יותר נשק בבית, אבל כשעבר לעבוד בסיירת הירוקה הוא הזדכה על הכול והשאיר רק את האקדח", סיפרה בת-שבע. "הוא שמר מחוץ לדלת הממ”ד ואמר לנו מעבר לדלת שהוא אוהב אותנו. בסביבות עשר בבוקר הם נכנסו הביתה, הוא נלחם בהם והצליח להרוג אחד מהם. הם נסוגו, אבל הוא נפצע מירי המחבלים".
12 צפייה בגלריה
עובדי רשות הטבע והגנים מבקרים בביתו של אוהד יהלומי ז"ל בקיבוץ ניר עוז, טרם תחילת הלווייתו
(צילום: דוברות רשות הטבע והגנים)
בסופו של דבר המחבלים פרצו לממ”ד וחטפו את בני המשפחה מול עיניו של אוהד הפצוע, והובילו אותם לעזה על אופנועים. סמוך לגבול הרצועה פעלו טנקים של צה"ל ומסוק קרב, והאופנוען שהוביל את בת-שבע והבנות נבהל והתהפך. היא ניצלה את המהומה והצליחה להימלט עם שתי הבנות, אך ראתה את בנה איתן נחטף לרצועה על אופנוע אחר.
בת-שבע, שנחטפה מביתה יחפה ובפיג’מה, הקיפה את גדר הקיבוץ ברגל עם שתי הבנות, כשמפעם לפעם הן נאלצות לחמוק ולהסתתר מעיניהם של מחבלים נוספים. כעבור כמה שעות הן הגיעו למפעל הסמוך לשער הקיבוץ, ושם ראתה את האוטובוס הראשון שהביא חיילים לניר עוז, סמוך לשעה שתיים בצהריים. בהמשך היום הגיעה עם הבנות לנתיבות, שם נודע לה שכשהצבא הגיע לביתם, החיילים לא מצאו שם את אוהד הפצוע.
במשך כמה שבועות נחשב אוהד יהלומי נעדר, עד שממצאים בשטח העלו כי הוא נחטף חי לרצועת עזה. הבן איתן שוחרר בעסקת החטופים הראשונה, אחרי 52 יום. חלק מהזמן הוא הוחזק בשבי לבדו, בלי מבוגר ובלי אף אדם נוסף פרט לשוביו.
בינואר 2024 פרסמו המחבלים סרטון שבו נראה אוהד יהלומי חי וחבוש ברגלו, והמשפחה למדה ממנו שהוא הוחזק כנראה בידי ארגון קטן שנקרא “ועדות ההתנגדות”. בסרטון נאמר כי הוא שרד את 7 באוקטובר, אך לא את ההפצצות של צה”ל. “כנראה הם רצחו אותו ופרסמו את הסרטון לאחר מכן כדי להאשים את צה”ל במותו”, אמרה אימו אסתר. איש לא יודע מה עבר עליו בשבי, היכן הוחזק ומתי נרצח. אף אחד מאלה שחזרו חיים לא ראה אותו. "היה אפס מידע עליו ואני מאוד כועסת על כך שלא חיפשו אותו מספיק. אלמלא הוא היה פצוע הוא היה מצליח לברוח מהם. הוא היה איש שטח וידע להסתדר".
גורלו של אוהד יהלומי לא היה ברור עד פברואר 2025, ואוהביו הרבים קיוו שהוא עדיין חי. 516 ימים אחרי שנחטף הוחזרה גופתו לישראל במסגרת עוד עסקת שבויים עם חמאס, והוא הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז.
הלווייתו של אוהד יהלומי ז"ל
"אוהד לא רצה טקס חתונה, כי לא אהב להיות במרכז תשומת הלב. אבל כשעדיין היה רווק אמר לי פעם שאם יתחתן הוא ירצה שירים של הגבעטרון בחתונה. הוא מאוד אהב שירי ארץ ישראל כאלה", סיפרה אמו. "סיפרנו על זה ללהקה, והגבעטרון התייצבו להלוויה שלו, ושרו לזכרו".
עדיין נוכח
"הוא השאיר מורשת עצומה, כי באמת היה אדם מיוחד", סיכמה בת-שבע. "הוא היה אידיאליסט, עקשן מאוד שלא פחד משום דבר".
(סרטון של רשות הטבע והגנים לזכר אוהד יהלומי)
"אנשים עדיין לא קולטים שהוא איננו. בשנים האחרונות לא יצא לנו להיפגש בתדירות גבוהה, אבל הוא חסר אפילו בקבוצת הווטסאפ של הצוות, שם תמיד היה מגיב", אמר דרור לוי. "גם כשהיית איתו בקשר פעם ב… הוא עדיין היה נוכח".
"זו אבדה גדולה גם ברמה האישית, כי הוא היה אדם נדיר ביותר, וגם ברמה של רשות הטבע והגנים ושמירת הטבע בישראל", אמר יפתח מגן. "אנו חושבים איך להנציח אותו ואת מורשתו".
"חסר לי שאני לא יכולה להתקשר אליו ולדבר איתו, אבל אני עדיין מרגישה שהוא איתי כל הזמן. מאוד נוכח", הוסיפה אחותו אפרת. "ברגעים מסוימים, כשאני רואה ציפור מסוימת, או פרפר, אני מרגישה שאוהד נותן לי סימן שהוא שם, שהוא שומר עליי".
"קוראים לו אוהד יהלומי", סיכמה אימו אסתר. "אוהד, כי היה אהוד על כולם, ויהלומי משום שהיה יהלום של מיליון קראט".
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
