כמעט שנתיים חלפו מאז 7 באוקטובר, שבו התרחש אירוע עוצמתי בנוסח מקראי. גיבוריו הם צוות טנק צה"לי, ואישה יחפה בפיג'מה שעמדה מולם עם שתי בנות על ידיה והתחננה על חייה – השבוע הם נפגשו לסגירת מעגל מרגשת. המפגש התקיים בביתה החדש של בת שבע יהלומי בקיבוץ העוגן, שם היא מנסה להתחיל בחיים חדשים. על הספה בסלון הקטן ישבו שלושה מצוות הטנק מול האישה הזרה שהצילו – ובטבעיות הקרח נשבר בין השותפים לאותו גורל. הם השלימו פרטים, השוו גרסאות והתקשו להיפרד.
שנתיים למלחמה: המפגש המרגש בין בת שבע יהלומי לצוות הטנק שהציל את חייה
(צילום: מיקי שמידט)
"באותו בוקר ארור שמענו את האזעקות, אירוע לא חריג ביישובי העוטף", היא מתארת את תחילתה של החוויה שנדמית כפרק בסרט זוועה: "בהיותנו מתורגלים, נכנסנו לממ"ד – אוהד בעלי, איתן שהיה בן 12, יעל אז בת עשר והתינוקת שלנו שהייתה אז בת שנה ותשעה חודשים".
דלת הממ"ד הייתה תקולה ולא נסגרה מבפנים. אוהד, עם הנשק האישי שלו, החליט לצאת ולהגן על משפחתו מחוץ לממ"ד. "בסביבות 10:00 בבוקר שמענו יריות ודיבורים בערבית. שמענו גם את המחבלים נכנסים אלינו הביתה ויורים", מתארת בת שבע. את דלת הממ"ד התקולה פתחו ארבעה מחבלים והורו לה ולילדיה לצאת.
"בכניסה ראינו את אוהד שוכב פצוע ומדמם, ולא ידעתי אם הוא חי או מת – אבל מתוך אינסטינקט שאלתי אותו מה הם רוצים והנחתי עליו את התינוקת. אבל אחד המחבלים הרים אותה חזרה לידיים שלי והוביל אותנו מחוץ לבית".
שני אופנועים הגיחו במהירות ובלמו קרוב אליהם. על אחד מהם העמיסו את בת שבע ואת יעל כשמקדימה ומאחורה יושבים מחבלים, ועל השני את איתן עם התינוקת – שלמרבה מזלה בכתה, והוחזרה בפעם השנייה לידיים של בת שבע. "האופנוע שעליו נחטפנו התקדם לכיוון עזה, עובר בין ועל הגופות שהיו פזורות בשטח לאורך כל הדרך. חששתי שאיתן ביניהם".
בשעה 10:47 כפי שעלה מתחקיר צה"ל, הגיעו שני טנקים מכיוון הגדר. בשל גלי האבק או מהפחד שתקף אותו – איבד המחבל שנהג את יציבותו, והכלי התהפך: "בצד עמדה מכולה והוא דחף אותנו לתוכה, עם הנשק שלו מכוון אלינו. כששמעתי את הטנקים מתקרבים, ניצלתי את הרעש וברחתי החוצה עם הבנות. נעמדתי מולו ונופפתי לו".
בזכותם, בת שבע ושתי בנותיה ניצלו. איתן חזר מהשבי בעסקה אחרי 52 ימים. גופתו של אוהד הושבה לישראל ב-26 בפברואר, עם גופות החטופים איציק אלגרט, שלמה מנצור וצחי עידן.
הזווית שלהם
באותן השעות ממש, צוות טנק מפלוגת וולקן בגדוד 77 סגר שבת בגזרת כיסופים. בטנק היו מפקד הטנק, סמ"ר אייל זפולסקי, הטען סמל יונתן פינטו, התותחן סמל אורן שמש ונהג הטנק סמ"ר נדב בוחבוט – ששלושה חודשים לאחר מכן נפצע באורח אנוש. סיפור הגבורה מפיו התפרסם ב-ynet לפני כשנה וחצי.
"בסביבות 6:30 בבוקר מתחיל ירי פצ"מרים", מספר זפולסקי, "על פי הנוהל אנחנו סוגרים מדפים ונוסעים בשיירה לגדר. את השיירה מוביל סגן עומר נאוטרה ז"ל (שנחטף לעזה ונרצח בשבי), אני אחריו, וכוח מחטיבת גולני סוגר את הטור".
כשהכוח הגיע קרוב לגדר, דווח בקשר על שתי חדירות מסיביות בו זמנית בחלק הצפוני והדרומי של הגזרה. עומר נאוטרה המ"מ הפנה את הטנק שלו שמאלה ובוחבוט ימינה. "עלינו על תל וראינו שני מחבלים נכנסים מעזה בג'יפ ספארי, חמושים בקלצ'ניקובים ויורים לעבר הטנק. ניסינו להשמיד אותם כשהטנק שלנו חטף טיל נ"ט".
3 צפייה בגלריה
עוד לא חזרו לחיים. מימין: נדב בוחבוט, אורן שמש, בת שבע יהלומי ואייל זפולסקי
(צילום: דנה קופל)
כתוצאה מהפגיעה יונתן פינטו נפצע קשות בשתי עיניו, וזפולסקי המפקד נפצע מרסיסים בצוואר וביד: "נסעתי לאחור וחברתי לכוח גולני שפינה את פינטו. בצוות הטנק נשארנו אני, התותחן שמש והמט"ק הפצוע שתיפקד גם במקום הטען", שיחזר בוחבוט. בארבע השעות שחלפו מחדירת המחבלים לתוך ישראל ועד שהגיעו לגדר וראו את המחזה הסוריאליסטי כשבת שבע מנופפת אליהם – הספיק הכוח לרשום לזכותו פרק גבורה ישראלי יוצא דופן.
בטנק תקול ומקרטע, כשחלק מהכוונות כבר לא פעילות, הם התקדמו לקיבוץ נירים והשמידו עשרות מחבלים, בשעה שנחשפו למראות קשים של גופות רבות ושל כלי רכב שרופים. הם לא הרפו, גם כשכבר היו "חצי כוח", ובסביבות השעה 10:00 - מורה להם המ"פ סרן בר זונשיין להצטרף אליו לכיוון הגדר הפרוצה.
"לא האמנתי למראה עיניי", מתאר בוחבוט, "זה היה כמו סרט. עשרות גופות על האדמה ומאות או אלפי עזתיים חוזרים לעזה על טרקטורים, אופניים ומכוניות קלאבקר גנובות, עמוסים בכל מה שגזלו מהבתים: צעצועים, מזרנים ורכוש רב. אחד המראות הכי מזעזעים היו כשזיהינו ילדים קטנים בני עשר יחפים. חלקם החזיקו את היד של אמא שלהם, אחרים עם אחים קטנים מהם – וכולם היו מצוידים בסכינים".
הפקודה הגורלית
בנקודת הזמן הזו, בת שבע לא ידעה מה עלה בגורל בעלה אוהד ובנה איתן: "נחטפתי מהבית יחפה בפיג'מה. ככה נעמדתי מול הטנק שעצר מילימטרים אחדים לפניי". הצוות, שהיה עסוק מהבוקר בהשמדת מחבלים, לא עודכן בממדי האירוע – וגם לא ידע שחיילים ואזרחים נרצחו ונחטפו.
"הפקודה הייתה לדרוס כל מחבל או לירות בו. כשהבחנו בדמות שעומדת מולנו, היינו בטוחים שהיא עזתית והפקודה היא 'דרוס'". פקודת הדריסה ניתנה אוטומטית, עד שהמפקד זפולסקי הורה לעצור: "אנחנו לא דורסים נשים וילדים גם כשהם האויב. אין מצב", מתאר מפקד הטנק.
יונתן פינטו שלא הגיע למפגש, איבד את הראייה בעין אחת ובשנייה באובדן של 70%. "כולם על הרגליים", כך הם מתארים, אבל אף אחד מהם לא חזר עדיין לעצמו – "יכולנו לעשות יותר" מתאר זפולסקי את רגש האשמה שרודף אותו", המון פעמים אני שואל את עצמי אם היינו יכולים להמשיך ולהיכנס לקיבוצים נוספים".
בוחבוט משלים לבת שבע את הפאזל: "לא ידעתי מה לעשות והחלטתי לחלוף על פניך – חשבתי שאת עזתית, אף אחד מאיתנו לא שמע על חטופים. אני מבקש סליחה". בת שבע הנבוכה מרגיעה אותו, ואומרת לסיכום: "נדב, אתה לא צריך להרגיש רע, אם לא הייתם שם לא הייתי כאן היום".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.10.25
