40 דקות חלפו מהרגע שבו עזב האחרון מבין 500 המחבלים את ניר עוז, בשעה 12:30 בצהריים ב-7 באוקטובר 2023, עד שנכנס לקיבוץ כוח ביטחוני כלשהו. גם הוא לא היה צה"לי, אלא כלל קבוצת לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב, שהגיעו אחרי שבתושבים נעשו שפטים באין מפריע. גם הם הגיעו בכלל בשל קריאה של מוקד המשטרה. במשך שבע שעות רצחניות לא היה לצה"ל מושג מה מתחולל בקיבוץ שבקצה מובלעת יישובי הפרסה במרכז העוטף.
לא היה שום קרב או היתקלות בקיבוץ ניר עוז, שספג את המהלומה הכואבת והטראומטית מכולן באותו יום. "זה היה הכישלון שבתוך הכישלון של 7 באוקטובר", הודה אתמול (חמישי) הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי בפני השורדים, וביקש את סליחתם במהלך הצגת התחקיר הצבאי. הוא והקצינים שלידו הבינו: התושבים ההלומים שגרים מאז בקריית גת רחוקים משיקום, ולא זוכים למענה מהמדינה או למשאבים הנדרשים לסייע להם.
13 צפייה בגלריה
הודה בכישלון בפני התושבים. הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי
(REUTERS/Amir Cohen, עמוס בן גרשום, לע"מ)
התחקיר הצבאי על כיבוש ניר עוז, שנערך במשך שמונה חודשים של איסוף אלפי עדויות, פרטים, הקלטות וצילומים, היה כה קשה ומורכב, עד שצה"ל מינה לעומד בראשו קצין בדרגת אלוף במיל', ערן ניב, שפיקד בשנים האחרונות על אגף התקשוב ועל אוגדת איו"ש ופרש מהצבא. עברו הרחוק יותר, כמג"ד בנח"ל, הטעין אותו בניסיון של אירוע קשה וכאוטי אחר, להבדיל כמובן: הוא תפס פיקוד על חטיבת חברון בנובמבר 2002, שיא האינתיפאדה השנייה, בזמן שמחבלים ביצעו את הטבח בציר המתפללים ליד מערת המכפלה, שבו נפל מח"ט הגזרה אל"מ דרור וינברג ז"ל.
בניגוד לפיגוע ההוא, לגבי הפלישה לניר עוז לא ניתן היה לתחקר שום כוח צבאי שנלחם במחבלים. מלאכת התחקור כללה אם כן את שורדי הטבח בקיבוץ, אזרחים פצועים ומעט עדויות מודיעיניות וחקירות מחבלים. בסוף התחקיר העיד האלוף ניב שאיסוף המידע על מה שהתרחש הזכיר לו את התכנים שקרא כתלמיד תיכון בפואמת "בעיר ההרגה" של ביאליק, שתיארה את שחיטת היהודים בפרעות קישינב בתחילת המאה הקודמת.
כל תושבי ניר עוז נפגעו מהטבח הרצחני של 7 באוקטובר - מי מהוצאה להורג בירייה או בשריפה, מי בחטיפה לעזה או ברצח בשבי, מי בפציעה ומי בהחרבת ביתו. רק לשישה מבין כל בתי היישוב לא נכנסו המחבלים. סמוך לחצות היום הם קיבלו הוראה ממפקדיהם בעזה לסיים ולחזור לרצועה, כי "מיציתם". כ-10% מ-5,000 המחבלים שפלשו לנגב המערבי השתתפו בטבח בקיבוץ הקטן שנשכח בשבת השחורה.
כשל מובנה בפיקוד דרום
בשיא הפלישה היו בניר עוז יותר מחבלים מאשר אזרחים ואף חייל צה"ל: כ-500-400 מחבלים מול 385 אזרחים (מתוך 420 המתגוררים בקיבוץ), כולל עובדים זרים. שלושה ק"מ בלבד מפרידים בין היישוב לבין גבול הרצועה ופאתי העיר חאן יונס. כשל מובנה של פיקוד דרום הביא לכך שלא חצץ ביניהם אף מוצב צה"לי, אפילו לא מחלקתי. אלמלא תעוזת התושבים, והעובדה שכמה מהם החזיקו את דלתות הממ"דים בכוחותיהם האחרונים, יכלו המחבלים לחטוף או לרצוח יישוב שלם בישראל.
47 אזרחים נרצחו ב-7 באוקטובר בניר עוז, בהם שישה שהגיעו ממסיבה שנערכה ליד. 76 נחטפו לאזור חאן יונס, 67 מהם בחיים. מתוכם 13 נרצחו בשבי. 49 חזרו לישראל במסגרת העסקאות של ישראל עם חמאס. חנה קציר, ששבה בחיים בנובמבר 2023, הלכה לעולמה חודשים אחדים לאחר מכן. 13 גופות חללים הוחזרו וכיום מוחזקים בעזה חמישה חטופים חיים מניר עוז ותשעה חללים.
בתחילת הצגת התחקיר הושמעה הקלטה של סגן מפקד גדוד 51 של גולני שהיה אחראי על הגזרה, שבה הודיע ברשת הקשר שצפוי סוף שבוע שקט, ללא הפגנות על הגדר. היו לו בגזרה 182 לוחמים ו-57 תומכי לחימה שיועדו להגן על יישובי חבל אשכול בחלקו הצפוני. התרחיש המקסימלי והמפתיע עסק בחדירה ללא התרעה ממוקד אחד בלבד בגבול.
לא רחוק מהגולנצ'יקים שסגרו שבת, ובאווירה הנינוחה של סוף החגים, נערכו גם ג'ודי וגדי ויינשטיין להליכת הבוקר שלהם, שהחלה בשעה 6:06. הם יהיו הראשונים להירצח מבין התושבים.
הנוהל התברר כטעות קטלנית
ניר עוז לא מוגדר יישוב צמוד גדר כמו נחל עוז, נתיב העשרה או כרם שלום, אבל הוא כאמור אחד הקרובים לשטח הרצועה – שלושה ק"מ בלבד מהכפר חירבת חזיעה שבפאתי חאן יונס. 450 שיגורים ביצעו ארגוני הטרור באותו בוקר לאזור ניר עוז, והם מוקדו בעיקר במוצבים הצה"ליים שמגנים על הגזרה, הכוללת גם את נירים, כיסופים, מגן ועין השלושה. מדובר בקבוצת יישובים הנמצאת בין הגבול לבין כביש 232, ציר האורך הראשי בעוטף. ניר עוז הוא הפינתי שבהם.
הכוחות הראשונים מגדוד גולני שפעלו באותו בוקר היו ברובם כבר מחוץ למוצבים כחלק מנוהל "שער גשר", שהחליף וצמצם את נוהל כוננות עם שחר שהיה בעבר בצבא (ולפיו רובם ככולם של הלוחמים בגזרה חייבים להיות ערים ומחוץ למוצבים או בעמדות בשעות הרגישות שלפני הזריחה). הלוחמים פעלו אפוא לפי הנוהל: עם תחילת האירועים ב-6:30 הם התקדמו לעבר הגבול ולא לעבר היישובים, במה שהתברר בדיעבד כטעות קטלנית. בתחקיר עלה שיישום הנוהל גרם לכוחות גולני להתפצל צפונה ודרומה לכיוון הגבול, וניר עוז נותר לבד.
שני טנקים של ביטחון שוטף פעלו בגזרת הקיבוץ. התחקיר אישר שאחד מהם, של סרן עומר נאטורה ז"ל, לא היה תקין. זהו הטנק הישראלי שהפך לסמל הפלישה מבחינת חמאס, ועליו הצטלמו פולשים בתמונות ניצחון, אוחזים בדגלי פלסטין. ללוחמי גולני ששרדו את הקרב בגזרה היו טענות קשות: איך צה"ל דילל מהם יכולות קטלניות בסיסיות שאמורות להיות אצל כל לוחם בגבול, כמו רימוני רסס וטילי לאו?
נקודות הכיבוש שסימנו הפולשים
חלק משמעותי בתחקיר הוקדש לגבורת כיתת הכוננות של ניר עוז – שבעה תושבים חמושים מול 150 מחבלים הראשונים. הם הצליחו לעכב בכשעתיים חלק מהרציחות והחטיפות. ההרס ניכר ביישוב אם כי פחות מאשר בקיבוצים כמו כפר עזה ובארי, משום שאף טנק או דחפור צה"לי לא נכנס אליו. אבל ההצתות, ההרס והביזה צילקו את רוב רובם של בתי הקיבוץ.
למעשה, מלבד טנק שהגיע ב-9:55 לגיחה קצרה לשער הקיבוץ, חיסל כמה מחבלים ועזב כדי לחלץ נמ"ר עם כוח שנפגע והיה חשש שייחטף, רק חיל האוויר אחז את ניר עוז בשעות הקריטיות, עם כמה מסוקי קרב שהתקשו לייצר תמונת מצב מלמעלה. הטייסים הרגו כמה עשרות מתוך 64 גופות המחבלים שנמצאו בציר שבין הקיבוץ לבין הגבול, אבל הם פגעו גם בחטופים. איש בצה"ל לא הצליב בין דיווחי הטייסים על הנעשה על הקרקע לבין הודעות ותחינות התושבים הנצורים כמו גם מתמונות מתצפיות.
בצה"ל מעריכים שהסיבה העיקרית לכך שלא הגיע אף כוח לקיבוץ בשעות הפלישה נוגעת לאובדן הפיקוד והשליטה שמנעו תמונת מצב: מפקדי הגזרה נהרגו בשעה מוקדמת בקרבות; מסוקי הקרב חגו מעל אבל התקשו להבין מה מתחולל בין בתי הרעפים ומתחת לשדרות העצים, והעובדה שניר עוז הוא מעין מובלעת בין קבוצת יישובים סמוך לגבול.
מחבלי הנוחבה, מנגד, פעלו ביעילות מאורגנת: הם יצרו מפות של הקיבוץ עם נקודות ציון מרכזיות ועשרה יעדים כדי להבטיח כיבוש מהיר של היישוב. בצבא לא פוסלים שהמידע הגיע גם בסיוע פלסטינים שעבדו בקיבוץ. בין היעדים שטורגטו מראש היה כנראה גם בית הרבש"ץ, שנפצע מירי בקרב וחילץ עצמו לממ"ד.
הגל השני של הפלישה אירע בין השעות 12:00-10:00, והוא כלל אספסוף רצחני של בני 60-14, שהגיעו מחירבת חיזעה מהצד השני של הגבול, מרחק של כ-20 דקות הליכה.
נקודת התורפה של יישובי הפרסה
שמונה דיווחים נמסרו מהיישוב לחטיבה הדרומית של אוגדת עזה בשעתיים הראשונות של הטבח. מפקד החטיבה, אל"מ אסף חממי ז"ל, נהרג בקרב ליד נירים, אבל קצינים אחרים נותרו בחמ"ל האוגדה שנכבשה. הם קיבלו מידע מצילומי תצפיות וממקורות נוספים, אך הכול התערבב במאות דיווחים נוספים שצפו מהשטח, ואיש במפקדות האחוריות, מפיקוד הדרום ועד לחטיבת המבצעים של המטכ"ל בקריה, לא זכר שיש יישוב קטנטן וצמוד לגבול ויש לשלוח גם אליו כוחות.
למעשה, הכוח היחיד שנשלח לקיבוץ היה צוות מסיירת מטכ"ל, שבדרך נתקל במארב נוחבה בצומת מעון, 3-2 ק"מ מניר עוז. במשך כשעה וחצי ניהלו הלוחמים לחימה קשה לטיהור הצומת ובמהלכה איבדו את מפקדם. אבל גם לאחר מכן הם לא המשיכו לניר עוז. הסיבה הייתה שהדיווחים ממנו דעכו, ובמקביל התגברו הדיווחים על כאוס רצחני ואובדן שליטה בקיבוץ בארי שנמצא לא רחוק מהם. הכוח – פצוע ונטול מפקד - העדיף לקפוץ לשם.
ליקוי נוסף נוגע לאי-מימוש ההחלטה שהתקבלה בשעת בוקר מאוחרת בצמרת צה"ל להטיל קצין בכיר - מפקד חטיבה או אוגדה - על כל גזרת היישובים שנכבשו. מתברר שדווקא למובלעת יישובי "הפרסה", בגלל צורת הכביש הצדדי שיוצא וחוזר לכביש 232, שבקצהו "הנידח" נמצא ניר עוז, לא נשלח אלוף משנה או תת-אלוף שיכלו לעשות מעט סדר.
זאת אף שבחמ"לי השליטה של פיקוד הדרום בבאר שבע ושל המטכ"ל בקריה, ישבו באותן שעות מפקדים קרביים מנוסים מאוד, רובם גם שירתו בעברם בעוטף והכירו את תורפת יישובי הפרסה הפנימיים. וגם אם לא הכירו, החולשה המסוכנת הזו נראית היטב על כל מפה. כך או כך, בסוף התחקיר לא נרשמו מסקנות אישיות או המלצות לנקוט צעדים נגד מי מהמפקדים הבכירים, כפי שהנחה המטכ"ל.
הטבח בניר עוז – ציר הזמן
6:40 - לאחר כ-450 שיגורי רקטות ופצמ"רים למרחב מוצבי גזרת כיסופים, מתקבלות בחמ"ל הגדודי הגזרתי אינדיקציות ראשונות לחדירות מחבלים מגדר הגבול.
6:42 – מפקד החטיבה הדרומית שאחראי על הגזרה, אל"מ אסף חממי, יוצא מבסיס האוגדה המרחבית ברעים לעבר קיבוץ נירים הסמוך לניר עוז. הוא מכריז ברשת הקשר "מצב מלחמה" וקורא להקפיץ כיתות כוננות ויחידות מיוחדות לפני שנהרג בקרב ליד הכניסה לנירים.
6:45 - שתיים משלוש התצפיות של הגזרה נופלות בהתקפה מדויקת של חמאס על תרני התצפית של צה"ל. אף גורם אחורי לא מעבד את הצילומים הקשים שמזרימה עמדת התצפית היחידה שעוד פועלת.
6:49 – שני כלי רכב ממסיבת הפסיידאק הסמוכה לניר עוז נכנסים לקיבוץ, אבל שלוש המכוניות הבאות של מבלים שדולקות אחריהם כבר נפגעות מאש המחבלים הראשונים שפולשים לניר עוז מפינתו הצפונית.
6:51 - אחד התושבים מדווח שהוא שומע חילופי אש באזור. גבורתו כתצפיתן עבור כיתת הכוננות תמנע טבח גדול אפילו יותר.
6:57 - הגל הראשון והעיקרי של חמאס, שמנה כ-150 מחבלי נוחבה, משתלט כמעט באין מפריע על הקיבוץ. הוא מוציא להורג את ברכה לוינסון לנגד עיני משפחתה ובשידור חי בפייסבוק.
7:00 - לוחמי גולני מתקשים להגיע לקיבוץ וליישובים הסמוכים כי הם עסוקים בקרבות בלימה במרחב ובמוצבים עצמם. בדקות אלו נהרגים חמישה לוחמים ו-17 נפצעים בחדר האוכל של בסיס מו"פ הסמוך לניר עוז, שממנו היה צריך לצאת כוח לקיבוץ.
7:05 - כלל הקצינים מבסיס מו"פ נהרגים. אין פיקוד ושליטה (פו"ש) על מרחב ניר עוז. המח"ט חממי מוכרז כנעדר.
7:08 - קצין גולני סרן עומר וולף ז"ל מספיק לתת פקודה קריטית לפני שנהרג בקרב במוצב "הבית הלבן" ליד ניר עוז: לא להיפרס לעבר הגבול כמו בנוהל המקורי של האוגדה, אלא בשטח הארץ, לכיוון יישובי הגזרה. וולף לא מספיק לראות את הנחייתו מתממשת. בחלוף 20 דקות הוא גם נופל בקרב.
7:14 – אחד התושבים מדווח בקבוצת וואטסאפ פנימית שיש מחבלים במרפאת הקיבוץ שלבושים כחיילים. דיווח זה מונע מאזרחים שנפצעו לגשת למה שהופך לשטח השמדה. רבש"ץ הקיבוץ מנסה ללא הצלחה לחבור לכוח של גולני, ויוצא להסתער בעצמו. הוא נפצע מירי, מחלץ עצמו לממ"ד ביתו, ומתקשה בשעות שלאחר מכן ליצור קשר בגלל קשיי קליטה. שבעה חברי כיתת כוננות, בהם אזרחים חמושים, הופכים לכוח היחיד שנלחם בקיבוץ מול מחבלי הנוחבה ששורצים בכל פינה.
7:28 - המחבלים מגיעים למתחם המגורים של העובדים התאילנדים של הקיבוץ. מרחץ דמים מתנהל במקום, גם בגלל אי-הבנת השפה וצרחות הבלבול הנואשות. תשעה מהעובדים נרצחים באכזריות.
8:20 עד 8:30 - המחבלים מתרכזים בחטיפות. תושבים שמנסים להסתתר, להימלט ולהתפצל נתפסים ונלקחים לשבי חמאס, בהם עופר, ארז וסהר קלדרון, ועודד ויוכבד ליפשיץ.
8:41 – מתחיל הקרב האחרון של חברי כיתת הכוננות והוא יימשך עד 9:00. במהלכו נהרגים תמיר אדר, דולב יהוד ואביב אצילי ז"ל. היתר נפצעים או נחטפים. גבורת כיתת הכוננות הקטנה מעכבת במשך שעתיים של לחימה עיקשת את מחבלי הנוחבה, אבל צה"ל לא מגיע.
8:45 - החטיפות לעזה נמשכות. משפחת קופר נחטפת במכוניתה. רונן אנגל נהרג בניסיון למנוע מהמחבלים לחטוף את משפחתו.
8:46 - שתי פלוגות מגדוד 450 מבית הספר למכ"ים הסמוך לירוחם, שהיו בכוננות מטכ"לית לאוגדת עזה, מגיעות להילחם בצומת מעון אבל אף גורם צה"לי לא מנחה את 150 הלוחמים אפילו לרוץ רגלית, כשני ק"מ, לניר עוז הסמוך. הכוח הגדול מפסיק את הלחימה בצומת בגלל משימה אחרת שקיבל - להגיע לכיסופים ולכרם שלום. בדרך הלוחמים מחלצים חטופים, נפגעים ונתקלים במארבים.
9:22 - כוח צה"לי ראשון מגיע לניר עוז, אבל מהאוויר. מסוק קרב חג מעל היישוב, מבקש אישור לירות בתוך שטח ישראל אך הזיהוי הראשוני כולל קושי באבחנה בין מחבלים לתושבים. המסוק סופג אש מהמחבלים ונאלץ לבצע נחיתת חירום.
9:47 - המחבלים לא מבזבזים זמן במצור שהם מטילים על התושבים שמתבצרים בממ"דים. הצתת הבתים מתחילה, וכך נספית ראשונה משפחת קדם סימן-טוב.
9:55 - טנק בודד מגיע לשער הצפוני של הקיבוץ, יורה לעבר מחבלים ומחסל שניים מהם. הכוח עוזב למוקד לחימה אחר מבלי להבין מה מתחולל בתוך הקיבוץ. היעד החדש שלו - מוקד שבו נותרו לבדם לוחמי גולני בנמ"ר ליד הגבול מול המוני מחבלים. תפקוד לוחמי הטנק סיכל בדיעבד את חטיפתה של בת שבע יהלומי.
10:00 - מסוקים נוספים שמגיעים בחמישה סבבים הורגים עשרות מחבלים שמנסים לחדור לניר עוז בגל השני, אבל גם את אפרת כץ ז"ל. מיקה ויובל אנגל נפצעות מאש מסוק שתוקף את חוליית המחבלים שחטפה אותם לעזה.
10:08 - מתן צנגאוקר נחטף מהקיבוץ ובחלוף דקות בת זוגו אילנה גריצ'בסקי נחטפת בנפרד. נעמית דקל חן מעידה על הדקות הללו: "ראיתי את מסוק הקרב פוגע במחבלים ובאזרחים שנחטפו. נפצעתי והעמדתי פני מתה – וכך שרדתי".
11:15 - הכוח היחיד שנשלח לניר עוז, צוות מסיירת מטכ"ל, נתקל במארב של מחלקת נוחבה גדולה בצומת מעון. במהלך לחימה בת שעה וחצי נהרג מפקד הצוות. לאחר טיהור הצומת החליט הכוח לנסוע לקיבוצים רעים ולבארי הסמוכים, כי מצטברים לגביהם דיווחים קשים. מניר עוז לא מגיעים יותר דיווחים.
13:10 - כוח מיחידת המסתערבים של מג"ב הוא הראשון להיכנס לקיבוץ, 40 דקות אחרי שהאחרון מבין מאות המחבלים עוזב את ניר עוז. ללוחמי הימ"ס לא נותר אלא לחלץ את התושבים ששרדו ולטפל בפצועים.
טעויות מרכזיות ולקחים
לא היו תהליכים מבצעיים שעיבדו את התמונות מהתצפיות, ממסוקי הקרב ומדיווחי התושבים בגלל קריסה הפו"ש וחוסר הכרה והבנה של המטכ"ל ופיקוד הדרום עקב ריבוי הדיווחים ממוקדי הלחימה. עד השעה 16:00 לא הייתה שום תמונת מצב על הנעשה בקיבוץ, כי כוחות גולני הגזרתיים נלחמו ביישובים סמוכים דוגמת כיסופים, ואף אחד בצה"ל לא חשב ליצור קשר עם רבש"ץ ניר עוז.
מחנה מו"פ הסמוך לניר עוז, שלוחמיו היו אמורים להגן בין היתר על הקיבוץ, לא נבנה כמו מוצב ולמעשה הוקם בצורה דומה לבסיס נחל עוז. בהתאם, הוא נכבש מהר יחסית והכוחות בו עסקו בקרבות בלימה במקום לצאת ולהגן על היישובים הסמוכים. יחד עם זאת, התחקיר גרס שבכל מקרה הבסיס לא היה צריך ליפול כפי שנפל.
טעות מרכזית שעלתה בתחקיר: הנוהל המובנה של אוגדת עזה להגן קודם על הגבול ולא על היישובים שסמוכים לו ובהם ניר עוז. בגלל טעות זו בוזבזה כשעה יקרה שבמהלכה כוחות הגזרה לא הגיעו ליישובים באזור הגדר. הראשון שהבחין בכך והנחה אחרת היה כאמור סרן עומר וולף מגולני, שנהרג בקרב 20 דקות לאחר מכן. בפיקוד דרום ובאוגדת עזה גם לא הקימו מעולם מוצב שחצץ בין הקיבוץ לבין הגבול, דבר שנעשה רק כעת.
כיתת הכוננות של ניר עוז מנתה 16 תקנים אבל בפועל רק תשעה היו מאוישים. שבעה נכחו באותו בוקר בקיבוץ וכולם נחטפו או נרצחו. ארבעה מהם פעלו כחוליה מעובה בעוד שלושת הנוספים, כמו גם שלושה אזרחים חמושים, לחמו ליד בתיהם מול המוני המחבלים.
התחקיר קבע כי גם אם היו 16 חברי כיתת כוננות, הם לא היו מצליחים לעצור את המתקפה ללא צה"ל - שלא הגיע. ההמלצה שעולה מהתחקיר: בכל יישוב שקרוב לגבול עוין יש להקפיד שלפחות ל-10% מתושביו יהיה בבית נשק ארוך, ולא רק אקדח אישי, מעבר לכיתת הכוננות היישובית.
הקיבוץ שנשכח
הסיבה העיקרית לפי התחקיר לכישלון הגדול בניר עוז הייתה כאמור אי-הגעת הכוחות. ההחלטה של פיקוד הדרום בשעה מוקדמת להציף את עוטף עזה בכוחות הייתה נכונה אך חסרה: היא לא כללה מיקוד ושילוח כוחות למקומות מסוימים, וכך לוחמים רבים נעצרו במוקד הלחימה הראשון שפגשו בדרך, או נסעו על דעת עצמם לקריאות שקיבלו באופן ספורדי בטלפון או בוואטסאפ. ניר עוז, שכאמור לא נמצא על הכביש הראשי, סבל מכך שנשכח וזכה להתעלמות.
יכולת הפיקוד והשליטה במרחב הקיבוץ קרסו, ושרשרות הפיקוד פסקו לתפקד מוקדם באותו בוקר - מהמח"ט חממי ועד למפקדי מחלקות ומ"כים שנהרגו.
חמאס תקף במקביל כמה מוקדים במרכז עוטף עזה, והמארבים שפרס על כביש 232 פגעו בכוחות התגבור שנעו דרומה לחבל אשכול, שנותר דליל יותר בהשוואה לצפון העוטף. 90% מהכוחות נעצרו בצומת רעים, בין בסיס אוגדת עזה שנכבש על ידי חמאס לבין מסיבת הנובה הסמוכה.
מדרום, כוחות אוגדה 80 מגבול מצרים שקפצו לסייע נלחמו ביישובים כמו כרם שלום ומנעו כיבוש יישובי חבל שלום, אך נעצרו בניר יצחק בגלל מיעוט סד"כ וחוסר ידיעה מה מתחולל בניר עוז. גדוד 450 מבסיס ביסל"ח של קורס מ"כים ניסה ללא הצלחה לכבוש את צומת מעון כנקודת מפתח בדרך לניר עוז, אך התפצל לשני קיבוצים אחרים וניר עוז נותר בדד. כאמור כוח קטן מסיירת מטכ"ל אמנם הצליח לאחר מכן לכבוש את הצומת, אך היה זה בשעת צהרים שכבר לא הייתה רלבנטית לניר עוז.
בפיקוד הדרום האשימו את יחידת 8200 לא רק בעיוורון ובחירשות בתקופה שקדמה לפלישה, אלא גם ביום הארוך והקשה של הטבח. לו היה מופעל מעקב סיגינטי על איכוני סלולר ומכשירי קשר לאורך אותו היום, היה ניתן לזהות תנועה גדולה של מאות מחבלים בתוך ניר עוז.
שתי פלגות של יחידת אגוז היו ביום שישי בכוננות לטובת אוגדת עזה בבסיס צאלים, והן נשלחו לתגבר ביהודה ושומרון. גם כך, התחקיר העלה ספק ברלבנטיות שלהן לגבי ניר עוז באופן ספציפי, שכן באותה מידה יכול היה הכוח הזה להילחם במוקדי קרבות אחרים.
