ההיסטוריה האנושית רצופה במגפות, במלחמות ובאסונות, אבל אם תשאלו את פרופ' מייקל מקורמיק, הוא יגיד ששנת 536 לספירה הייתה הגרועה ביותר. זה אולי יישמע מפתיע, אבל מקורמיק, היסטוריון של ימי הביניים מאוניברסיטת הרווארד, כינה את 536 כ"שנה הגרועה ביותר בהיסטוריה לחיות בה". לא 1349, כאשר מגפת "המוות השחור" הכתה בעוצמה ומחקה כמחצית מאוכלוסיית אירופה; גם לא 1918, כאשר "השפעת הספרדית" הרגה עשרות מיליוני בני אדם, רובם צעירים, במקביל למלחמת העולם הראשונה – אלא דווקא 536.
בשנת 536 אירע מה שכונה "החורף הוולקני", שנגרם כתוצאה מהתפרצות געשית באיסלנד – "ארץ הקרח והאש". ענני אפר מסתוריים החשיכו את אירופה, המזרח התיכון וחלקים מאסיה, ימים ולילות, במשך 18 חודשים. ההתפרצות הגעשית האדירה נחשבת לאירוע מכונן בהיסטוריה האנושית והאקלימית. בהתפרצות ההיא נפלטו כמויות עצומות של חלקיקים געשיים (אירוסולים סולפטיים) לתוך הסטרטוספרה של כדור הארץ (השכבה השנייה הנמוכה ביותר באטמוספרת כדור הארץ). החלקיקים האלה הקיפו את כדור הארץ ויצרו "מסך" שהפחית במידה ניכרת את כמות קרינת השמש שהגיעה לפני השטח.
8 צפייה בגלריה
התפרצות הר הגעש אֶיְיַאפְיָאטְלָאיֶיקוּטְל באיסלנד, בשנת 2010. האירוע בשנת 536 גרם לשינוי אקלימי
(צילום: Brynjar Gauti / AP)
השפעת ההתפרצות תועדה בכתבים של היסטוריונים בני התקופה. ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס מקיסריה תיאר בכתביו שאור השמש היה דהוי למדי, כשהשמש נראתה כאילו הייתה בליקוי מלא. כמו כן, דווח על ירידה בטמפרטורות, פגיעה חמורה ביבול וכתוצאה מכך גם רעב נרחב.
טמפרטורות הקיץ באירופה ירדו בכ-2.5 מעלות צלזיוס מתחת לנורמה, מה שהפך את שנת 536 לשנה הקרה ביותר, כחלק מהעשור הקר ביותר ב-2,300 השנים האחרונות. באותו קיץ ירד שלג כבד בסין. ההתפרצות הגעשית הובילה לבצורות, כפור ממושך ופגיעה קשה בחקלאות. באירלנד נוצר מחסור בלחם בין השנים 536 ל-539. לאחר מכן, בשנת 541, מגפת דבר הבלוטות פגעה בנמל הרומי פלוסיום שבמצרים.
במשך זמן רב, החוקרים התלבטו לגבי מיקום ההתפרצות. השערות שונות הצביעו על צפון אמריקה או איסלנד. מאז שמחקרי טבעות עצים בשנות ה-90 הצביעו על כך שהקיצים סביב שנת 540 היו קרים באופן יוצא דופן, חוקרים חיפשו את הסיבה לכך. בשנת 2018, חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הציעו כי עדויות מדגימות ליבת קרח מגרינלנד מצביעות על התפרצות געשית באיסלנד בתחילת 536.
ההתפרצות הזו, לצד התפרצויות נוספות שהתרחשו בשנים 539–540, תרמה להיווצרות תקופה קרה ממושכת. היא השפיעה על האקלים למשך מספר שנים וסימנה ככל הנראה את תחילת "עידן הקרח הקטן של העת העתיקה המאוחרת", שנמשך עד שנת 660 לספירה. האירועים האלה לא פסחו אף על תרבות המאיה, שנפגעה קשות אך בכל זאת שרדה והצליחה לשגשג עד סביבות המאה התשיעית לספירה.
האירועים האלה התרחשו 60 שנה לאחר נפילת האימפריה הרומית, בזמנים קשים גם כך, שבהם קרסו תשתיות כמו אמות מים, מרחצאות וכבישים. ההתפרצות ותוצאותיה, כמו גם המצב התזונתי הירוד של האוכלוסייה, החלישו את המערכת החיסונית של אנשים רבים.
חוקרים רבים סבורים שהתנאים האלה תרמו להתפרצותה של "המגפה היוסטיניאנית" (541–544) ולהתפשטותה המהירה. הייתה זו ההתפרצות הראשונה בשורה של התפרצויות מגפת הדבר שהתרחשו בשנים 541–750. המגפה שנקראה על שם יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, הובילה למותם של מיליוני בני אדם ברחבי העולם. היא התפשטה במהירות ומחקה שליש עד מחצית מאוכלוסיית האימפריה הרומית המזרחית (האימפריה הביזנטית), מה שהאיץ את קריסתה.
8 צפייה בגלריה
ענני עשן מיתמרים בעקבות התפרצות געשית שאירעה באיסלנד אשתקד
(צילום: Marco di Marco / AP)
ישנם חוקרים המקשרים את האירועים גם לשינויים חברתיים ותרבותיים, כמו הפקדת מטמוני זהב בסקנדינביה, שאולי הייתה חלק מפולחן שנועד לפייס את האלים ולהחזיר את אור השמש.
בסופו של דבר, ניכרה התאוששות באירופה משרשרת האירועים הקטלנית. הביקוש למתכות יקרות, שמתבטא בריכוזי העופרת בשכבות הקרח שהצטבר באותה תקופה, החל לעלות מחדש סביב 640 לספירה והגיע לשיא כעבור שני עשורים – עדות להתאוששות חיי המסחר באירופה.
"הסיפור חוזר שוב ושוב"
האם האירוע בשנת 536 באמת היה כה דרמטי וחד-פעמי, כמו שנהוג לחשוב? תלוי את מי שואלים. ד"ר לי מרדכי, היסטוריון של האימפריה הרומית המזרחית, הנקראת גם האימפריה הביזנטית, בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, סקר בהרחבה את המחקרים והכתבים שתיארו את האירוע המכונן. לדבריו, האירוע משנת 536 ממחיש את עוצמת הטבע מול האדם – ויכול בעיני אנשים מסוימים לשים בפרופורציה קשיים כמו אלה של שנת 2018, אז נותח המקרה בהרחבה בידי חוקרים כמו פרופ' מקורמיק. "התקשורת חזרה אל הסיפור של 536 כשנה הגרועה ביותר שוב ושוב במרוצת השנים, כדי להמחיש לקהל שאולי הם חושבים שקשה להם בהווה – בגלל אירועים כמו בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב (בפעם הראשונה), מגפת הקורונה ומלחמת רוסיה-אוקראינה – אבל הקשיים האלה עדיין זניחים ביחס לעבר, שבו האסונות היו בקנה מידה אחר לגמרי", מסביר ד"ר מרדכי.
הוא מסביר שיש בעיה מהותית – הטקסטים ההיסטוריים לא ממש התאימו לסיפור הדרמטי. במילים אחרות, ברור שהיה אירוע אקלימי שעמעם את אור השמש לתקופה ממושכת כלשהי, למשך ימים או חודשים, אבל גם ברור שבעיני בני התקופה האירוע הזה אולי היה ראוי לציון, אבל לא היה קטסטרופלי כפי שתואר לימים. "כותבים שרצו לתאר עתיד מבשר רעות הזכירו את האירוע בכמה משפטים לכל היותר, בעוד רבים אחרים בחרו שלא לכלול אותו בכלל", אומר ד"ר מרדכי. "ממצאים מדעיים בטבעות עצים מרחבי העולם ומשכבות מקרח בגרינלנד המחישו שאמנם הייתה התקררות מסוימת בקיץ שנבעה מהתפרצות געשית – אבל זו לא קיבלה כל התייחסות בטקסטים ההיסטוריים".
אז איך אפשר לפתור את הפער בין הסיפור הגרנדיוזי לממצאים? "מדובר באירוע ראוי לציון שאנשים במאה השישית לספירה שמו לב אליו, אבל בלי השפעות רציניות על הסביבה (הייתה התקררות מסוימת באותו הקיץ) או על בני האדם", אומר מרדכי, שאף כתב ספר בנושא. "בספר שלי אני עובר על 40 השנים האחרונות ומראה כיצד האירוע הזה הופיע גם בשיח הציבורי וגם בשיח המחקרי, בכל פעם בהקשר אחר".
על פי ד"ר מרדכי, הסיפור של 536 לספירה הוא חשוב לזמננו, אבל מלמד הרבה יותר על האופן שבו ידע נוצר בהווה. הוא מזהה שלוש תקופות בעשורים האחרונים שבהן האקדמיה והציבור הרחב שמו לב לאירוע משנת 536. בכל תקופה כזו האירוע של 536 הובן באופן מסוים שהושפע הרבה יותר מהשיח הציבורי מאשר מגילויים מחקריים-מדעיים. בכל פעם האירוע משך תשומת לב ואז דעך.
8 צפייה בגלריה
לאקי, סדק געשי והר געש באיסלנד, שם התרחשה אחת מההתפרצויות ההרסניות ביותר
(צילום: Martin M303 / Shutterstock)
ד"ר מרדכי מתחיל את הסיפור שלו עם הגילוי המודרני של האירוע משנת 536, בשנות ה-80 של המאה הקודמת. "תחילת העיסוק ב-536 התרחשה על רקע שילוב של כמה מגמות. ראשית, מספר התפרצויות געשיות בארצות הברית ובקרבתה משכו תשומת לב ציבורית רבה והובילו לעלייה במספר המחקרים על התפרצויות געשיות. במקביל, עלייתו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן הובילה למדיניות חוץ ניצית יותר ביחס לברית המועצות ולחזרת השיח על מלחמה גרעינית, שיח שהוביל רבים למחשבות על סוף העולם הקרב", הוא מנתח. "בדיוק בתקופה הזו, שני חוקרים בנאס"א הצביעו על האירוע ב-536 וטענו שאם רק נחקור אותו יותר, נוכל ללמוד יותר על ההשפעה האפשרית של מלחמה גרעינית בהווה או בעתיד הקרוב. מחקריהם פורסמו בבמות המכובדות ביותר ומשכו תשומת לב רבה, אך כמה שנים לאחר מכן ארצות הברית וברית המועצות הגיעו להסכמים שהגבילו את הנשק הגרעיני שברשותן, ובסוף העשור ברית המועצות התפרקה. במקביל, המחקר על 536 התפוגג ונשכח".
הגל שני של עניין ביחס לאירוע של 536 הופיע בשנות ה-90. לדברי ד"ר מרדכי, סכנת המלחמה הגרעינית אמנם ירדה בצורה ניכרת לאחר נפילת ברית המועצות, אבל בהדרגה הופיעה סכנה עולמית אחרת – התנגשות בין כדור הארץ לגוף שמיימי כמו מטאור או כוכב שביט, שחדרה להכרה הציבורית לאחר שכוכב שביט התנגש בכוכב הלכת צדק: "החרדה מאירוע נוסף כזה הובילה ליצירת הסרטים 'ארמגדון' ו'פגיעה קטלנית' שיצאו בשנת 1998. במקביל לחרדות בקרב הציבור, חוקרים פירשו מחדש את האירוע של 536, הפעם כאירוע של פגיעת גוף שמיימי בכדור הארץ. אף על פי שלא הייתה כל ראיה לפגיעה כזו, חוקרים נמשכו להסבר האטרקטיבי שמשך תשומת לב רבה. האירוע של 536 משך תשומת לב במשך שנים, בתקופה שהסתיימה בשלושה ספרים שנכתבו על הנושא ממש בסוף העשור".
פיגועי 11 בספטמבר 2001 הורידו שוב את האירוע של 536 מסדר היום הציבורי והמחקרי. הטרור העולמי הפך להיות סכנה ממשית יותר מגופים שמיימיים בחלל. גם במקרה הזה – עם הזמן העניין בטרור העולמי דעך, במקביל לעלייה מתמשכת בעיסוק בשינויי האקלים ובהתחממות הגלובלית. "בסביבות 2010 המחקר התחיל לחזור שוב לאירוע של 536, שפורש, פעם נוספת, כתוצאה של התפרצות געשית, אך הפעם כגרסה מוקדמת של שינוי אקלימי ממושך", מסביר מרדכי. "אם לפני כן האירוע של 536 נתפס כאירוע קצר טווח שהשפעותיו הסביבתיות נמשכו לכל היותר כמה שנים או עשור, במהלך שנות העשרה של המאה ה-21 הוא קיבל פרשנות מחודשת שהפכה אותו לאירוע שהגדיר תקופה שלמה (עידן הקרח הקטן של העת העתיקה המאוחרת) והוביל להתקררות שגרמה לקריסתן של אימפריות וחברות באותה תקופה".
בין הר געש איסלנדי למהפכה הצרפתית
משנת 2018, כך אומר ד"ר מרדכי, האירוע מהמאה השישית הפך להיות ויראלי. הוא נכנס למדיה החברתית והביא שם עשרות מיליוני צפיות בתכנים שקשורים אליו. "כאן גם התחילו לדבר על השנה הגרועה בהיסטוריה בתור 'סאונד בייט', תהליך שהשתתפו בו כולם, כולל פרופסורים מובילים באוניברסיטאות כמו הרווארד", הוא מסביר. "מה שאני עושה עם האירוע הזה הוא להראות איך מחקר אקדמי ושיח ציבורי שזורים זה בזה – רעיונות זולגים ביניהם ומשפיעים גם על סדר היום המדעי וגם על הדמיון הציבורי. האירוע גם מדגיש איך גבולות בין דיסציפלינות ומבנים מוסדיים חוסמים לפעמים מחקר בין-תחומי שיכול היה לפענח תופעות מורכבות כאלה. הניתוח של הסיפורים שאנחנו מספרים על האירוע ב-536 מראה איך ההווה תמיד מעצב מחדש את ההבנה שלנו את העבר – ואיך זה מסבך את הניסיון להתמודד עם אתגרים סביבתיים ארוכי טווח כמו שינוי האקלים שיצר האדם".
פרופ' בוורלי גודמן-צ'רנוב, גאו-ארכאולוגית מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, שמתמחה באסונות טבע, אומרת שייתכן כי השינויים הדרמטיים שנראו בסוף התקופה הביזנטית או הרומית המאוחרת – כפי שהוזכר לגבי מבני הכוח האירופיים, אך גם במזרח הקרוב ובים התיכון – כולל עלייתו והתפשטותו של האסלאם ונפילת האימפריה הרומית, אכן התאפשרו על ידי שיבושים ביציבות ובביטחון שגרמו אירועים טבעיים כמו זה שאירע בשנת 536.
"כיום, בעידן של עליית הטמפרטורות הגלובליות ושינויי אקלים כלליים, התפרצויות געשיות עשויות להיות מקור להקלה מסוימת, ולעזור להאט את המגמה", מעירה גודמן-צ'רנוב. "עם זאת, ייתכן שזה לא מועיל כפי שחשבו בעבר. התפרצויות אחרונות כמו התפרצות הונגה טונגה-הונגה האפאי בשנת 2022, שעל פי ההערכות הכניסה כמויות אדירות של אפר לאטמוספרה, הוערכו כמקור אפשרי לחימום האטמוספרה, עקב כמות אדי המים הגבוהה שהוזרקה עד לשכבות הגבוהות של האטמוספרה".
בהקשר מקומי יותר, אומרת פרופ' גודמן-צ'רנוב כי ראוי לדבר על הפעילות הגאולוגית באיי ביוון בפברואר האחרון. האירוע הזה ממחיש כיצד התפרצות חריגה עלולה להוביל לשינויים סביבתיים שנצטרך להתמודד איתם. "באזורנו, הרי הגעש המדאיגים ביותר הם אלה באזור איי סנטוריני-אמורגוס, שעדיין פעילים. הרי געש רחוקים יותר, כמו אטנה באיטליה, עלולים גם הם להיות בעלי השפעה אם תתרחש התפרצות גדולה", היא אומרת. "חשוב לזכור שבשנת 1991 התפרצות הר הגעש פינטובו בפיליפינים גרם על פי ההערכות לחורף הגשום מאוד בישראל באותה העת. על כן, יש להתייחס ברצינות לאירועים מהסוג של 536, שעלולים להשפיע גם על אזורים שנראים כביכול מרוחקים".
בשנים שעברו מאז 536, איסלנד ידעה עוד התפרצויות געשיות עם השלכות משמעותיות. ביוני 1783 החלה תקופה של שמונת חודשי פעילות געשית חזקה בלאקי, סדק געשי והר געש באיסלנד. הפעילות נמשכה עד פברואר 1784 ובמהלכה נפלטו כמויות גדולות של לבה, ענני גופרית וחומצה הידרופלואורית. כתוצאה מכך, רוב חיות המשק באיסלנד מתו ורוב הגידולים החקלאיים נהרסו. הדבר הוביל לרעב כבד ולתמותה של כרבע מאוכלוסיית האי. ענני הגופרית הביאו לירידה בטמפרטורה הגלובלית ולהרס יבולים גם בארצות אחרות באירופה. כמו כן, קיימות עדויות שההתפרצות ההיא החלישה את המונסונים בהודו ובאפריקה. באזורים האלה הייתה ירידה בכמות המשקעים, והזרם בנהר הנילוס נחלש. אוכלוסיית מצרים התמודדה עם רעב קשה בשנת 1784.
התפרצות לאקי השפיעה על מזג האוויר באירופה גם בשנים הבאות. בצרפת גרם הדבר לעלייה ברעב ובעוני של האוכלוסייה, וייתכן שזה תרם לפרוץ המהפכה הצרפתית בשנת 1789. ממדי הנזקים אמנם מזכירים את האירוע משנת 536, אך ההתפרצות שהחלה בשנת 1783 נמשכה זמן רב יותר, ולכן התקבעה בתודעה כחמורה ומשמעותית יותר.
