באמצעות שתי שיטות מחקר מתקדמות, זוהתה בשרידי עצמות סהאלנתרופוס צ'אדנסיס (Sahelanthropus tchadensis) גבשושית עצם הירך, שהיא נקודת החיבור של הרצועה הגדולה והחזקה ביותר בגוף האדם - רצועת הכסל והירך. חלק זה בגוף הינו חיוני ביותר להליכה זקופה, מה שחיזק את הקביעה - יחד עם תכונות נוספות - שהמין הקדום שהתגלה בצפון צ'אד שבמרכז אפריקה בשנת 2001 התהלך על שתי רגליים.
ד"ר סקוט וויליאמס מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו יורק אמר כי סהאלנתרופוס צ'אדנסיס ניחן לא רק ביכולת הליכה על שתיים, אלא שמוחו היה שווה ערך בגודלו למוח של שימפנזה של ימינו. "למרות שבילה חלק ניכר מזמנו על עצים, שם חיפש אחר מזון ומקום מחסה, הייתה לו גם היכולת לעמוד, ללכת ולרוץ על שתי רגליים כשירד מהעץ אל הקרקע", הסביר ד"ר וויליאמס שהוביל את צוות המחקר.
שחזור מראהו החיצוני של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס, על בסיס ניתוח הגולגולת שלו שהתגלתה בתחילת שנות ה-2000 בצפון צ'אד
(צילום: Yomiuri Shimbun/MCT/ZUMA Press Wire/Reuters)
מאז גילויו הראשוני במדבריות צ'אד על ידי צוות בהובלת חוקרי אוניברסיטת פואטייה, מירב תשומת הלב הופנתה לגולגולת של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס. בחלוף שני עשורים, נחקרו חלקי שלד אחרים מאותו מיקום גאוגרפי - אמות ידיו (עצמות הגומד) ועצם הירך. הממצאים עוררו ויכוח על יכולתו של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס להתהלך על שתיים. ויכוח זה הותיר את השאלה לגבי מעמדו פתוחה: האם הוא הומינין (אב קדמון אנושי)?
במחקר שהתפרסם בסוף השבוע בכתב העת Science Advances, בחנו ד"ר וויליאמס ועמיתיו את העצמות הללו באמצעות שתי שיטות עיקריות: השוואה רב-ממדית של תכונות עם אותן עצמות של מינים חיים ומאובנים, וכן מורפומטריקה גאומטרית תלת-ממדית – שיטה סטנדרטית לניתוח צורות בפירוט רב יותר על מנת להאיר תחומים בעלי עניין מיוחד.
עצמות הירך של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס (משמאל) ועצמות הגומד שלו (מימין) בתחילת שנות ה-2000
(צילום: Franck Guy/Palevoprim/CNRS – University of Poitiers)
המדבר בצ'אד בו התגלו לראשונה מאובניו של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס בתחילת שנות ה-2000
(צילום: MPFT/Palevoprim/CNRS – Université de Poitiers)
בין המינים המאובנים שנכללו בהשוואה היה אוסטרלופיתקוס – סוג נכחד של הומינין שחי באפריקה לפני כ-4 עד 2 מיליון שנים, ששילב יכולת הליכה על שתיים עם טיפוס על עצים וניחן במוח דומה בגודלו לזה של קופי שימפנזה מודרניים.
הניתוח האחרון גילה שני מאפיינים נוספים – מעבר לזיהוי גבשושית הירך – המצביעים על הליכה יציבה על שתיים בקרב סהאלנתרופוס צ'אדנסיס. החוקרים זיהו סיבוב פנימי של עצם הירך (פיתול פנימה של הירך בתוך האגן), כמו גם שרירי ישבן מפותחים שזוהו באמצעות השיטה התלת-ממדית. כל אלה סייעו בשמירת היציבות בעמידה, הליכה וריצה.
איור שממחיש את יכולת התנועה של סהאלנתרופוס צ'אדנסיס על העצים, אך גם בהליכה על שתיים בירידה אל הקרקע
(איור: Sabine Riffaut, Guillaume Daver, Franck Guy/Palevoprim/CNRS – Université de Poitiers)
כמו כן, מחברי המחקר גילו שלסאהלנתרופוס צ'אדנסיס הייתה עצם ירך ארוכה יחסית לעצם הגומד שלו - עדות נוספת לתנועה דו-רגלית. החוקרים מציינים שלהומינואידים יש זרועות ארוכות ורגליים קצרות, בעוד שלהומינינים יש רגליים ארוכות יחסית.
לסאהלנתרופוס צ'אדנסיס היו רגליים קצרות בהרבה מאשר לבני אדם מודרניים, אך קרובות לאלה של אוסטרלופיתקוס מבחינת אורך עצם הירך, דבר המצביע על הליכה על שתיים. "ניתוח המאובנים שערכנו מספק ראיות ישירות לכך שסאהלנתרופוס צ'אדנסיס יכול היה ללכת על שתי רגליים, מה שמראה שתכונה זו התפתחה בשלב מוקדם בשושלת האנושית, מאב קדמון שנראה דומה ביותר לקופי שימפנזה של ימינו. תכונה זו הופכת אותו לאב האנושי הקדמון ביותר שהלך על שתי רגליים", מסכם ד"ר וויליאמס.
