חזרו בידיים ריקות
המשימה הפרטית הרביעית של חברת אקסיום לתחנת החלל הבינלאומית הסתיימה בהצלחה, כשארבעת אנשי הצוות של משימת AX-4 שבו בשלום לכדור הארץ ביום שני השבוע, אחרי 18 ימים בחלל. הצוות כלל את מפקדת המשימה מטעם אקסיום, האסטרונאוטית הוותיקה פגי ויטסון (Whitson) שהשלימה ביקור חמישי בתחנה, ושלושה נציגים של סוכנויות חלל לאומיות: שובנשו שוקלה (Shukla) מהודו, סוואבוש אוזננסקי-וישנייבסקי (Uznański-Wiśniewski) מפולין, וטיבור קאפו (Kapu) מהונגריה.
משימת אקסיום 4 חוזרת לכדור הארץ
(צילום: רויטרס / spaceX)
הם עשו במהלך המשימה עשרות ניסויים מדעיים ורפואיים, ובין השאר היו אמורים להמשיך גם את הניסוי הישראלי של צילום התופעות האטמוספריות המתרחשות מעל העננים בזמן סופות ברקים. התופעות הללו, מכונות “שדוני ברקים”, “אֶלְפים”, ועוד, הן הבזקי אור צבעוניים מרהיבים, בגודל עשרות קילומטרים. אלא שהן קצרות מאוד, ונמשכות לעיתים רק כמה אלפיות השנייה – כך שעין אדם בקושי מסוגלת להבחין בהi. כדי לצלם תופעות כאלה האסטרונאוטים בתחנה צריכים לדעת מתי ואיפה יש סופות ברקים, ולאן בדיוק לכוון את המצלמה. הם מתעדים את הסופות בסרטוני וידאו בתדירות גבוהה, שבהם אפשר לזהות לאחר מכן את התופעה, ולעקוב אחר שלבי התפתחותה.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הפעילות הסודית של הכרומוזום השקט
הטעות שמעלה את לחץ הדם
מי שמגרגר גם מברבר
את הניסוי במתכונת הזו ביצע האסטרונאוט הפרטי איתן סטיבה במשימת AX-1 ב-2022, שהחלק הישראלי שלה נקרא “משימת רקיע“. בהמשך הפכה משימת רקיע לחברה לתועלת הציבור, והובילה את המשך הניסוי בכל משימות אקסיום, לפעמים בהצלחה, לפעמים פחות. את החלק המדעי של הניסויים מוביל פרופ’ יואב יאיר מאוניברסיטת רייכמן, שמספק לאסטרונאוטים הנחיות היכן לצלם, על בסיס הצלבות בין התחזיות לסופות ברקים ומסלול התחנה.
זה למעשה המשך לניסוי שהאסטרונאוט הישראלי אילן רמון ביצע במשימת מעבורת החלל קולומביה ב-2003, ויאיר המשיך מאז עם כמה חוקרים ואסטרונאוטים בתחנה. הפעם הובלת הניסוי ניתנה לצוות ההונגר בניהולו של פרופסור יוזף בור (Bór) מהמכון ההונגרי לפיזיקה של כדור הארץ ומדעי החלל.
האסטרונאוט ההונגרי, קאפו, היה אמור להוביל את הניסוי, אבל יאיר ועמיתיו הדריכו את כל צוות האסטרונאוטים בשימוש במצלמה, והעבירו לתחנה כל יום תחזיות מדויקות. למרבה הצער, הניסוי לא הניב את התוצאות המקוות. “לצערי הם לא צילמו הרבה, ומניתוח ראשוני של הצילומים עולה שהם לא סיפקו את הסחורה”, אמר יאיר לאתר מכון דוידסון. “במחצית השנייה של המשימה תחנת החלל היתה במסלול שהותיר אותה בשמש גם כשהיא עוברת מעל החלק החשוך של כדור הארץ, כך שהם לא צילמו בכלל, אבל גם המחצית הראשונה לא הניבה תמונות רבות. מסיבות שאינן ברורות לנו הם לא השתמשו במצלמה של הניסוי אלא במצלמה אחרת. ניסינו להציע שיפורים בהגדרות המצלמה שהם השתמשו בה, אבל זה לא עזר”.
האסטרונאוטים הפרטיים אמנם לא סיפקו את הסחורה, אבל בזמן שהם שהו בתחנת החלל הייתה זו דווקא האסטרונאוטית האמריקאית ניקול איירס (Ayers), שצילמה ב-3 ביולי תמונה מרהיבה של שדון ברקים כחול מעל מקסיקו, שזכתה לתפוצה עולמית רחבה. “זו התמונה הכי טובה בהיסטוריה. שוט מדהים”, התפעם יאיר. “היא צילמה סטילס בחשיפה ארוכה, לא וידאו, אז הערך המדעי של התמונה מוגבל כי אנו לא יכולים לעקוב אחרי התפתחות השדון. אבל קיבלנו אישור מנאס”א לעבוד על ניתוח התמונה”.
איירס כמובן לא השתתפה רשמית בניסוי, ויאיר אף לא ידע להגיד אם התמונה צולמה במצלמת הניסוי או במצלמה של נאס”א. “עצם העובדה שהניסוי מתבצע בתחנה, והיא שמעה על זה הביא לכך שהיא צילמה ביוזמתה את הצילום”, אמר יאיר. “אני רוצה לקוות שהצילום של ניקול ייתן השראה לעוד אסטרונאוטים. הם מבינים שכשיש להם זמן פנוי הם יכולים לצלם סופות ברקים”.
ליאיר חשוב להבהיר שלמרות האכזבה מתוצאות הניסוי של AX-4, אין לו טענות לאסטרונאוטים. “צילומים כאלה קשים מאוד לביצוע, ואני אסיר תודה על כל תמונה שאנו מקבלים. פיתחנו את השיטה הזו, ואנו הכי טובים בזה, וזה חלק מהמורשת של הניסוי שעשינו עם אילן רמון לפני יותר מעשרים שנה”.
אולי בשנה הבאה
חללית “סטארליינר” של חברת בואינג לא תשוגר שוב לתחנת החלל השנה, והשיגור הבא יהיה כנראה לא מאויש, כך הוחלט בעקבות תוצאות הניסויים שנעשו בחללית עד כה. חברת בואינג פיתחה את החללית במסגרת מכרז של סוכנות החלל האמריקאית, כדי להתחרות בחברת ספייס אקס, היחידה שמטיסה כיום אסטרונאוטים עבור נאס”א לתחנת החלל וממנה.
החללית שוגרה לטיסת בכורה מאוישת ביוני 2024, אך עקב דליפות הליום ממנועי ההכוון שלה ותקלות נוספות, עיכבה אותה נאס”א שבועות ארוכים בתחנת החלל. לאחר שסיבת הדליפות לא אותרה, החליטו בנאס”א לא לקחת סיכון והחזירו את החללית לכדור הארץ ריקה. שני אנשי הצוות שלה, סוניטה ויליאמס (Williams) ובארי וילמור (Wilmore), צורפו לצוות של תחנת החלל, וחזרו עמם לכדור הארץ במרץ השנה, אחרי שבמקום שמונה ימים שתוכננו להם, שהו בחלל יותר משמונה חודשים.
ראש תוכנית הטיסות המסחריות בסוכנות החלל, סטיב סטיץ’ (Stich), הסביר במסיבת עיתונאים בשבוע שעבר כי הסוכנות בוחנת עם בואינג תיקונים לבעיית הדליפות. בין השאר נבדקים חומרים שונים כדי לראות אם יוכלו לשפר את האיטום של מנועי ההכוון ולמנוע דליפות כאלה. לגבי המועד האפשרי לשיגור הבא של סטארליינר, אמר סטיץ’ “אנו עובדים לקראת שיגור בתחילת השנה הבאה, ויש סיכוי טוב שזו תהיה טיסת מטען”, כלומר – לא מאוישת.
לגבי טיסות מאוישות אמר סטיץ’ כי נאס”א מכוונת לחדש אותם “לא לפני החלפת הצוות השנייה בשנה הבאה”. המשמעות היא כנראה טיסה מאוישת רק ברבע האחרון של השנה הבאה, אחרי החלפת הצוותים שמתוכננת לספטמבר.
האסטרונאוט מייק פינקי (Fincke), שהיה אמור להיות טייס ה”סטארליינר” והיה מעורב בפיתוח שלה, משוכנע שהחללית צריכה לטוס. “אפילו ספייס אקס תומכים בסטארליינר”, הוא אמר. “ככל שיהיו לנו יותר דרכים לטוס לחלל, ויותר אנשים יוכלו לעשות זאת, זה יהיה טוב יותר לארצות הברית”.
לא עוצר באדום
רכב המאדים האמריקני Perseverance שבר את השיא בנסיעה רציפה על מאדים, כשהשלים לאחרונה בנסיעה אחת דרך של 411 מטרים. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל רכב המאדים החמישי של נאס”א הוא היחיד שיכול לעשות זאת. קיוריסיטי, שעדיין פעיל על מאדים מאז 2012, וגם קודמיו שכבר אינם פעילים, נוסעים לכל היותר כמה עשרות מטרים בנסיעה אחת. לאחר כל נסיעה הוא מעביר למפעיליו בכדור הארץ את תמונות הדרך, כדי שיתכננו את צעדיו הבאים, וינחו אותו לאן לנסוע. פרסבירנס, שהגיע למאדים ב-2021, מצויד בתוכנת נהיגה אוטונומית, שמאפשרת לו לעבד בזמן אמת את תמונת הדרך, ולנהוג בהתאם.
5 צפייה בגלריה
משאיר אבק לרכבי המאדים האחרים. צילום העקבות שרכב החלל פרסבירנס הותיר בנסיעה ב-2023, במרכז אפשר לראות מיכל מתכת בצורת צינור עם דגימה שנטל לאיסוף עתידי
(מקור: NASA/JPL-Caltech/ASU/MSSS)
למרות שלקיוריוסיטי יתרון מוקדם של יותר משמונה שנות ארץ, פרסבירנס עבר אותו לאחרונה בנסועה המצטברת, והגיע למרחק כולל של 35.7 קילומטרים על מאדים בקצת יותר מארבע שנים. קיוריוסיטי לעומתו צבר בסך הכל 35.4 קילומטרים בכמעט 13 שנות ארץ. אם ימשיך בקצב הזה, פרסבירנס יקטוף בקרוב את שיא הנסיעה הגלגלית מחוץ לכדור הארץ, שכרגע מחזיק בו רכב המאדים האמריקאי מהדור הקודם, אופורטיוניטי. הוא נסע על מאדים במשך כ-14 שנות ארץ, שהסתיימו ב-2018, ובסך הכל גמא 45.18 קילומטרים על פני כוכב הלכת האדום.
חשוב לזכור, עם זאת, שמטרת הנסיעות על מאדים אינה שבירת שיאים, אלא מחקר מדעי, וקצב ההתקדמות תלוי גם בממצאים ובדברים שצוותי ההפעלה של כלי הרכב רוצים לחקור. לכן הם גם לא מרבים בנסיעות ארוכות. אחת המשימות העיקריות של שני כלי הרכב הפעילים כיום על מאדים היא חיפוש של סימני חיים שאולי התקיימו שם בעבר. פרסבירנס, שחוקר מכתש שהיה כנראה מלא מים בעברו הרחוק מאוד, מתמקד בשבועות האחרונים בחיפוש חרסיות מסוימות על שפת המכתש, שבהן היו עשויים להשתמר שרידים של חיים מיקרוביאליים. אמנם לא ברור אם הדגימות שרכב המאדים אוסף יגיעו אי פעם לבחינה בכדור הארץ, כמו שתוכנן בעבר, אבל הצוות ממשיך לאסוף אותן, ובורר את הדגימות בקפידה ככל שמספר המיכלים הריקים שנותרו לכך מצטמצם והולך. בסוף יוני החליט הצוות שמפעיל את הרכב לחזור אחורה, כדי ליטול את הדגימה מאחת ממרבצי החרסית שהוא ביקר בהם קודם לכן. זאת הסיבה שאיפשרו לו את הנסיעה הרציפה הארוכה.
כוכב (לכת) נולד
צוות אסטרונומים בינלאומי הצליח לתעד בפעם הראשונה תהליכי היווצרות ראשוניים של כוכבי לכת סביב שמש רחוקה וצעירה. החוקרים איתרו את החתימה הכימית של סיליקון חד-חמצני (SiO) סביב הכוכב HOPS-315, כ-1,300 שנות אור מאיתנו. בעזרת טלסקופ החלל ג’יימס וב הם הצליחו לקבוע כי המינרלים האלה נמצאים שם גם במצב גזי, המאפיין את הדיסקה הלוהטת סביב כוכב בהתהוות, וגם במצב מוצק, שכנראה מעיד על תחילת ההתגבשות של מה שיהפוך להיות ליבות של כוכבי לכת.
5 צפייה בגלריה
צילומים של סילוני גז סיליקון חד-חמצני סביב הכוכב הצעיר HOPS-315, שהופקו בעזרת מדידות של טלסקופ ALMA. מימין: הדמיה בעיני אמן של התגבשות הסיליקון לגושים מוצקים שמתפתחים לכוכבי הלכת
(צילום: ESO/L. Calçada/ALMA(ESO/NAOJ/NRAO)/M. McClure et al)
בעזרת טלסקופ הרדיו ALMA הם קבעו כי הגבישים נמצאים ביחס לשמש שלהם בערך במיקום של חגורת האסטרואידים סביב השמש שלנו, שאוצרת גם היא חומרים מראשית ימי מערכת השמש. החוקרים מקווים כי הגילוי החדש יסייע להבין כיצד נוצרו כוכבי הלכת סביב השמש שלנו, וסביב כוכבים אחרים.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
