אמש (יום ג'), מעט אחרי השעה 22:30, נפרש מעל שמי אזור המרכז מחזה שקשה היה להחמיץ: שובל אש לבן נמתח מן החוף, נמשך מערבה ונעלם אל תוך החשכה שמעל הים התיכון. רבים ברחבי הארץ עצרו, צילמו ושיתפו - לא לפני שתהו לעצמם: מה אנחנו רואים עכשיו?! זהו אופק 19, הלוויין הישראלי החדש, ששוגר בהצלחה מפלמחים.
תיעוד שיגור הלוויין ׳אופק 19׳
(צילום: מולטימדיה מפא״ת, משרד הביטחון)
אבל השיגור היה שונה משיגורי לוויינים אחרים ברחבי העולם. כמעט כל לווייני התצפית, התקשורת והניווט בעולם משוגרים מזרחה. הסיבה פשוטה: כדור הארץ עצמו מסתובב ממערב למזרח, במהירות של כ-1,600 קמ״ש בקו המשווה. שיגור מזרחה "רוכב" על המהירות הזאת, מעניק דחיפה טבעית לחללית, חוסך דלק ומאפשר לשאת מטען כבד יותר.
זו הסיבה שהלוויינים המשייטים בחלל נעים כמעט כולם באותו כיוון. הם זוכים לבונוס מהירות של עד 460 מטר לשנייה מכדור הארץ המסתובב.
משגרים מערבה
אבל ישראל היא מדינה קטנה, מוקפת שכנות לא ידידותיות, ואינה יכולה להרשות לעצמה ששברי טילים או רסיסים ייפלו על אדמות מדינות עוינות. לכן מאז ומתמיד משוגרים הלוויינים שלנו מערבה - אל הים התיכון. זוהי חריגה בולטת מנורמות השיגור העולמיות: במקום לקבל את הרוח הגבית של סיבוב כדור הארץ, אנחנו מתמודדים עם חיסרון משמעותי.
המחיר? הלוויינים הישראליים נעים במסלול רטרוגרדי - נגד כיוון הסיבוב של כדור הארץ. זה אומר שאנחנו "נלחמים" נגד המהירות הטבעית ומאבדים כ-10-7 קמ״ש במהירות מסלולית. בעולם החלל, זה הבדל עצום שמתרגם לצורך ביותר דלק או במטען קטן יותר.
ישראל סמל של חדשנות
המחיר הזה לא עצר את ישראל. להיפך - הוא הפך לסמל של יצירתיות הנדסית ועמידה באתגרים. התעשייה האווירית, בשיתוף משרד הביטחון, צה״ל וחברות נוספות, מצאה דרך להתגבר על המגבלה ולבנות סדרת לוויינים מתקדמת שמהווה את עמוד השדרה של היכולת המודיעינית בחלל.
מאופק 1 שיצא לדרך ב-1988 ועד אופק 19 אמש - כמעט 40 שנה של טכנולוגיה ישראלית שמוכיחה שאפשר להיות בצמרת העולמית גם כשהתנאים לא מושלמים. רק עשר מדינות בעולם מסוגלות לשגר לוויינים באופן עצמאי, וישראל הייתה בין הראשונות להצטרף למועדון הבלעדי הזה.
הבונוס: יתרון אסטרטגי
אבל למסלול מערבי יש גם יתרונות מפתיעים. לפי אתרים בחו"ל, הלוויינים הישראליים חולפים מעל אזור המזרח התיכון בתדירות גבוהה יותר ובזוויות שונות מהלוויינים שנעים במסלולים סטנדרטיים. הדבר מעניק זווית ראייה ייחודית ויכולות תפעוליות שלעיתים עדיפות על פני החיסכון באנרגיה.
בעולם מלא לוויינים שנעים באותו כיוון, להיות שונה יכול להיות יתרון אסטרטגי.
הלוויין אופק 19 מצלם מגובה של כ-500 קילומטרים ומקיף את כדור הארץ אחת ל-90 דקות. במערכת הביטחון ציינו כי הוא מגדיל את השליטה הישראלית מהחלל על המזרח התיכון. מטרתו העיקרית היא להרחיב את יכולות המעקב של ישראל אחר מדינות במעגל השלישי, בהן איראן ותימן. בכירים ביטחוניים אמרו כי "יש ללוויין יכולות חדשות שלא היו לנו, וזה חשוב במיוחד בתקופה הזו".
זהו שיגור הלוויין השני של ישראל בתוך כחודשיים: ביולי שוגר מפלורידה "דרור 1", לוויין תקשורת. קדמו להם לווייני "אופק" הקודמים, בהם "אופק 16" שהמריא ב-2020 ו"אופק 13" במרץ 2023. שיגור לוויין התצפית הישראלי הראשון התרחש כבר בספטמבר 1988, אז נכנסה ישראל למועדון המדינות הבודדות בעולם שמחזיקות ביכולת שיגור ולוויינות מתקדמת.
לעוד מידע בנושאי חלל ואסטרונומיה עקבו אחרי מצפה שירת הכוכבים באינסטגרם, בפייסבוק ובאתר - ולעדכונים על התצפית המיוחדת בליקוי הירח ביום ראשון הקרוב.
