בחודש שעבר דיווחו מדענים, במחקר שעורר עניין תקשורתי רחב, על גילוי של המולקולה דימתיל סולפיד (CH3-S-CH3), ובקיצור DMS, באטמוספרה של כוכב לכת במערכת שמש אחרת. בכדור הארץ המולקולה הזו נוצרת - ככל הידוע לנו - רק בפעילות ביולוגית. הדבר הוביל את החוקרים לרמוז בזהירות לאפשרות שיש חיים על כוכב הלכת K2-18b, ואת התקשורת - להתעלם במידה רבה מהזהירות ולחגוג את הגילוי של סימני חיים בשכונה הגלקטית שלנו, רק 124 שנות אור מכאן. אבל כמה צוותי חוקרים שבחנו לעומק את הנתונים, קובעים כי השמחה הייתה מוקדמת, והנתונים מהמחקר המקורי רחוקים מאוד מלהצביע על סימני חיים.
עד כה התגלו כ-5,000 כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, אבל את רובם הגדול אנו לא יכולים לראות בשום טלסקופ או תצפית ישירה. הם מתגלים במדידות עקיפות, בזכות הכוחות שהם עצמם מפעילים על השמש שלהם, שגורמים לסטיות קלות בסיבוב העצמי שלה, או בזכות ירידה מחזורית זעירה בעוצמת האור של השמש שהם מקיפים. בשיטה זו התגלה ב-2015 גם כוכב לכת גדול פי שמונה בערך מכדור הארץ סביב הננס האדום K2-18, והוא נקרא כמקובל K2-18b.
בשנת 2022 התחיל לפעול טלסקופ החלל ג’יימס ווב, שחלק ממכשיריו הם ספקטרומטרים – מכשירים שיכולים לנתח את הרכב אורכי הגל של אור. מכיוון שלכל חומר יש “חתימה ספקטרלית”, צירוף של אורכי גל שהוא בולע או פולט, אפשר למדוד בטלסקופ החלל את הרכב האור של הכוכב, להשוות אותו לאור שנמדד אחרי שעבר דרך האטמוספרה של כוכב הלכת וכך לנסות לפענח את הרכב האטמוספרה. מדובר במדידות מאתגרות מאוד, במיוחד כשהן נעשות ממרחק עצום.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הקורונה חוזרת, החצבת נשארת: מחלות ללא גבולות
התגלה גורם אפשרי לשפה ולחך שסועים
אילו כיריים עדיפות, גז או אינדוקציה?
מחקרים קודמים זיהו באטמוספרה של K2-18b פחמן דו-חמצני (CO2) ומתאן (CH4) ובמחקר שפורסם באפריל קבעו החוקרים ברמה גבוהה של סבירות כי היא מכילה גם כמויות ניכרות של DMS וכן של דימתיל דיסולפיד (CH3-S-S-CH3). עם זאת, הם ציינו כי רמת הוודאות של הקביעה נמוכה מהמקובל סטטיסטית במחקרים כאלה. ראש צוות המחקר, ניקו מדוסודן (Madhusudhan) מאוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה אמר במסיבת עיתונאים כי “יש רק סיכוי של 1 ל-3,000 שהתוצאות אינן נכונות”.
משמעות הנתונים
כאמור, לא כולם מסכימים עם המסקנה הזו. צוות חוקרים בהובלת רפאל לוקה (Luque) מאוניברסיטת שיקגו, שניתח מחדש את כל המדידות של טלסקופ ג’יימס וב ב-K2-18b, קובע במאמר שפורסם לפי שעה בפרסום מקדים כי “אין די ראיות לנוכחות של דימתיל סולפיד או דימתיל דיסולפיד באטמוספרה שלו”. במחקר אחר בנושא שהוגש לפרסום מוקדם ניתח ג’ייק טיילור (Taylor) מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה את המובהקות הסטטיסטית של הנתונים וקבע כי “אין ראיות חזקות מספיק” שתומכות בטענה על קיום DMS באטמוספרה של כוכב הלכת.
2 צפייה בגלריה
נתונים שהתקבלו מטלסקופ החלל ג'יימס ווב
(איור: A. Smith, N. Madhusudhan (University of Cambridge))
צוות נוסף של חוקרים, בהובלת לואיס ולבנקס (Welbanks) מאוניברסיטת אריזונה, שעשה את הדוקטורט אצל מדוסודן, ניגש לנתונים בשיטה אחרת. הם חיפשו חומרים שדפוס הבליעה שלהם בקרינה תת-אדומה, שבה מצלם ג’יימס וב, עשוי להיות דומה לזה של מתיל דיסולפיד, ולכן להטעות את החוקרים. במאמר שלהם, שהופץ גם הוא בפרסום מוקדם, לפני בקרת עמיתים, הם מצאו לא פחות מ-59 חומרים כאלה. החומר שמניב את האות הדומה ביותר לזה שגילו במחקר, לא היה מתיל דיסולפיד אלא גז פרופין (CH3C≡CH). הם אינם טוענים כי האטמוספרה של K2-18b אכן מכילה פרופין, אלא שהקביעה כי היא מכילה DMS אינה מבוססת די הצורך, מכיוון שחומרים רבים יכולים לייצר חתימה דומה.
“הטענה שלהם פשוט מתפוגגת”, אמר ולבנקס על המחקר של המנחה שלו לשעבר. מדוסודן לא נשאר חייב, ובמאמר תשובה סקרו הוא ועמיתיו 650 חומרים בשיטה דומה. הם מציינים כי שלוש מולקולות יצרו חתימה דומה, אחת מהן היא DMS, ושתיים מורכבות מעט יותר. לדברי ולבנקס, זה רק מספק עוד ראיות שאי אפשר לקבוע על פי הממצאים כי אכן יש DMS באטמוספרה של כוכב הלכת. “הם למעשה מפריכים את הטענה שלהם בעצמם”, סיכם ולבנקס.
טלסקופ החלל ג'יימס ווב הגיע ליעד
(הדמיה: נאס"א)
מרחקים עצומים
ייקח כנראה עוד זמן עד שהקהילה המדעית תגבש עמדה ברורה בנוגע להרכב האטמוספרה של כוכב הלכת K2-18b, אם כי אולי לא הרבה מאוד זמן. חוקרים ממעבדת JPL של סוכנות החלל האמריקנית עשו בסוף השנה שעברה מדידות נוספות של הרכב האטמוספרה בטווח התת-אדום. הם עדיין מעבדים את הממצאים, אבל “הם יכללו הרבה יותר נתונים ממה שפורסמו עד כה”, אמר ראש צוות המחקר, רניו הו (Hu).
בינתיים, עם זאת, חשוב לזכור שלמרות שמדובר בשכונה שלנו מבחינת מרחקים קוסמיים, הכוכב K2-18 וכוכבי הלכת שלו עדיין הרבה יותר מדי רחוקים לכל מחקר מעשי. במרחק של 124 שנות אור, המשמעות היא שגם אם יש שם חיים, כל תקשורת איתם תארך כמעט 250 שנה. גם אם נוכל לתקשר עמם, ונשלח להם שאלה היום, התשובה – בהנחה שהם יענו מיד – תגיע לנינים של הנינים שלנו. גם אם נוכל לטוס במהירות קרובה למהירות האור, המסע לשם ייארך 124 שנים, אם כי בזכות אפקטים יחסותיים, מבחינת הנוסעים בחללית יעברו רק שנים אחדות. אבל אנו עדיין רחוקים שנות אור מטיסה במהירות האור, ובטכנולוגיות הקיימות מסע לשם ייארך מאות אלפי שנים – יותר מכל משך הקיום של המין שלנו עד כה.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
